הרקדניות שלא יורדות מהבמה גם בגיל 70
המופע "מסע" מחבר שלוש רקדניות בפנסיה החברות כבר יותר משלושים שנה. יחד על הבמה הן רוקדות את מסע חייהן תוך תחושות של געגוע, ציפייה, תקווה ועם השלמה עם עקבות הזמן
המופע "מסע" משלב את אומנויות המחול והאנימציה. ראשיתו לפני יותר משלוש שנים, אז כריסטינה וייס, בת ה 71, ברכה שליטא בת ה 70 ומרתה רייפלד-שור בת ה 62 נפרדו מתחום הוראת המחול אחרי קריירה מפוארת בתחום.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
היציאה לפנסיה יצרה אצל השלוש תחושת ריק בעשייה וסוג של נתק מהריקוד מה שעורר אצלן חוסר שקט ורצון להמשיך ליצור ולרקוד.
עוד כתבות במדור 60 פלוס:
צפו: אף פעם לא מאוחר - בני 90 בשיא הכושר
בעזרת סבתא: כך תנצחו את גיל ההתבגרות של הנכד
יוגה נשית: 5 תרגילים לבריאות ויציבות גם בגיל 60+
את הרעיון הראשוני למופע יזמה ברכה. בן זוגה, דודו שליטא, מבכירי יוצרי האנימציה בישראל, הציע לה כאתגר לחשוב על מופע מחול שישלב הקרנה משלימה של אנימציה, "מקור הרעיון הגיע משילוב אנימציה בהופעות שהתקיימו מידי שנה בפסטיבלים שונים. חשבתי איך זה שמעולם לא שילבנו אנימציה במחול", מספר שליטא.
ברכה נענתה בשמחה לאתגר והציעה לחברותיה לחבור יחד למופע מחול משותף שיתאר את אותן תחושות של געגוע לגוף הצעיר, הגעגוע לקרובים שאולי כבר אינם, לאנשים שליוו את הדרך ונעלמו או לחברים שאבד עימם הקשר במהלך השנים.
ראשית מסען המשותף של ברכה, כריסטינה ומרתה החל כצוות במגמת המחול של בית ספר לאמנויות תל אביב שבו עבדו יחד לפני מספר עשורים.
לאורך השנים הן לימדו ויצרו מופעי מחול רבים. הפעם האתגר היה שונה. הרצון היה לתת ביטוי לרגשות, תחושות וזיכרונות, בחלקם טובים ובחלקם אף קשים, באופן אותנטי, אמיתי ומתאים לגילן היום.
לא מתעלמות מהגיל
שלושתן אינן צעירות כבעבר והתנועה בריקוד השתנתה בעקבות השתנות והתבגרות הגוף.
"אפשר לרגש דרך תנועות קטנות לצד אלמנטים חווייתיים" מספרת כריסטינה, "לשם הדוגמא, את המופע אנו פותחות עם שלושה כסאות קטנים מעץ בעלי מראה שחוק ועתיק שמזכירים את הילדות מהגן או מבית הספר. זהו סמל לכסא שעבר רבות בחייו וזה כמעט נושק לזיכרון הילדות, לתקופת המשחקים בגן, הלימודים והחוויות מהכיתה.
לצד הכיסאות אנו משתמשות באלמנט נוסף בריקוד והוא מזוודות המשקפות את הנסיעות הרבות שלנו בחיים בחיפוש אחר האושר, חיפוש אחר מקום חדש בעולם ולגלות בו דברים קטנים ומלהיבים".
"אין ספק שהמופע מוכיח לכל אדם בכל גיל כי לריקוד אין גיל", אומרת ברכה, "מי מאיתנו שמתחמק מפעילות גופנית בעיקר בגיל השלישי יוכל לאמץ את הריקוד כסוג של תחביב אשר בו זמנית גם ישמור על גופו בכושר".
"תמיד אפשר להתחיל לרקוד", מסכימה מרתה,"בכל שלב בחיים, ובכל גיל נשמרת יכולתנו להשתפר, להתקדם ולהשתנות. כל פעילות גופנית ובמיוחד הריקוד גורמים לרוממות רוח ולשמחה. הם מעכבים את תהליך ההזדקנות, ושיפור התחושה הנפשית והפיסית עוזרת לנו בסופו של דבר להתמודד עם השנים הבאות".
אלמנטים מהילדות, זכרונות ותקווה
המופע כולו מורכב מאלמנטים שונים מחייהן של השלושה. אלמנט השמלות לשם הדוגמא הוא בהשראת זיכרון משמעותי מילדותה של ברכה.
"גדלתי בקיבוץ כינרת", היא מספרת, "לקראת חג הפסח, היו כל הילדות בקיבוץ מוזמנות למחסן הבגדים למדוד שמלה. היה זה אירוע חשוב ומרגש עבורנו. כל השנה לבשנו מכנסיים פשוטים ומכוערים ורק בפסח יכולנו להתקשט בשמלה".
"אמי לבשה שמלה כל ימות השנה", היא מוסיפה, "חלומי היה ללבוש שמלה כמו אימא. זיכרון זה שלי עלה בי תוך כדי העבודה על המופע שלנו ומתבטא בהחלפה של כמה שמלות על הבמה.
במופע הראשון ביצעתי את החלפת השמלה בהתפשטות אמיתית על הבמה, לקול קולות תדהמה מהקהל, אך בהופעה בה היו בניי נוכחים באולם נאלצתי להחליף שמלה בדרך צנועה יותר".
מרתה מוסיפה, "בחלק האחרון של המופע אנו משתמשות הרבה במזוודות, לעיתים מזוודת הזיכרונות היא הדבר האחרון שנשאר, לעיתים הריב על המזוודה בין שתיים, הוא ביטוי למלחמת הקיום באווירה של פליטות ומלחמה, ולעיתים הופכת המזוודה הגדולה לבן הזוג האולטימטיבי לצלילי הטנגו המנוגנים ברקע. אולי זה גם סוג של איזכור לשואה בהיותי בת להורים וקיבוץ של יוצאי שואה".
"בסופו של המופע המסר העיקרי הוא שאתה רוצה לנוח מהמסע ולחזור הביתה לפינה הקטנה שלך ולמצוא את השלווה", מתארת כריסטינה, "המופע מסתיים כששלושתנו מסובבות את הגב לקהל והופכות חלק ממנו ויחד איתו מביטים על מסך שמראה אופק אינסופי שמשמעותו יש חיים שממשיכים ואת מסעם עדיין לא סיימנו".
הדור הצעיר והחברים מתרגשים ומרגשים
"הבן שלי מעולם לא ראה אותי רוקדת על במה", מספרת כריסטינה, "רקדתי בלהקת בת דור בפעם האחרונה עד שהוא נולד ומאז עסקתי בלימוד מחול.
בהופעת הבכורה, הידיעה שהבן שלי צופה בי מבין הקהל ריגשה אותי עד מאוד כי למעשה זאת היתה הפעם הראשונה שהוא ראה אותי רוקדת".
"נכדי סיפר לי שהיה לו קשה לשכנע את חבריו שבמקום לצאת איתם לבילוי, הוא הולך למופע מחול בו רוקדת סבתא שלו", צוחקת ברכה,"זה די לא שגרתי עבור חבריו לשמוע שיש סבתא שרוקדת".
"למופע הראשון שלנו הגיעה חברה קרובה שבעלה נפטר זמן קצר קודם לכך", מוסיפה ברכה בהתרגשות, "שמחתי שיכלה להתגבר על אבלה ולהגיע להופעה שלי. זמן קצר אחרי זה השתתפתי באזכרה שערכה אותה חברה לבעלה. בסוף האירוע העצוב הופיעה החברה בקטע מחול משותף עם בתה, קטע שבו הביעו בתנועה מרגשת את האובדן הכואב של בעל ואב".
"התרגשתי עד דמעות ממחווה, היא מוסיפה,"זה שהיה חזק מכול מילות ההספד שנאמרו קודם. לאחר צאת כל האורחים אמרה לי החברה שרק בזכות המופע שלנו, אותו ראתה כמה שבועות קודם, היא קיבלה אומץ להופיע במחול עם בתה בפני כל האנשים האלה שלא היו מעלים בדמיונם הפרוע שכך היא תבחר לבטא את רגשותיה.
האם יש דוגמה טובה מכך לדרך בה מקבלים אנשים השראה וחיזוק ממופע אמנותי כן ונוגע בלב?".
המופע יתקיים בסינמטק ת"א, רחוב הארבעה ת"א:
17/12/2014 יום רביעי (חנוכה) בשעה 18:00
10/01/2015 יום שבת בשעה 12:00
הזמנת כרטיסים דרך אתר הסנימטק
לפנייה לכתב/ת 
