אל המעיין: טיול חורפי בשני מעיינות בגליל

עין מרב

באיטיות כמעט מדיטטיבית ירדתי בשביל הכבוש לעין מרב. מוקף בעצי החורש הים תיכוני, נותן לטבע לאחוז בי בעבותות של יופי ונותן לעצמי הזדמנות להתמסר לשקט ולשביל. היו אלה 15 דקות של הליכה, שהביאו אותי אל פינה של שלווה כמעט מושלמת בין חמוקי הגליל המערבי.

המים לא מזמינים, אבל בהחלט ראויים לשכשוך

עין מרב חבוי בסבך החורש וערוץ הנחל הגולש מערבה ובדרך, אפשר שתפגשו כמוני עדר פרות עצל, אבל גם פריחה עונתית, שרכים אוחזים בגזעי העצים, טרסות המספרות את דבר ההתיישבות הקדומה במקום ובוסתנים של פרי.

לאורך השביל ליוו אותי עצי אלון בריאי גזע, חרוב, לבנה רפואי ואפילו כמה עצי אורן ירושלים בודדים וחולי גזע או נוף, שרידיו של יער שנטע על ידי קק"ל עם קום המדינה ומחלה עשתה בו שפטים.

סימון השביל, צבעו ירוק ובדייקנות הוא מוביל אל המעיין. במקום בו ערוץ הנחל מתרחב לפתע, משטחי סלע גדולים מרצפים את האדמה בלובנם וממש בסמוך מספר עצי איקליפטוס שלרגלי העבות מכולם, בריכת האגירה של עין מרב.

אל תפספסו את שרידי החווה החקלאית

הנביעה עצמה יוצאת מהסלע כדרכם של מעיינות שכבה, ומימיה נקווים אט אט, אל תעלה צרה מעשה אדם, שעץ תאנה ארוך גזע מלווה אותה בענפיו. חמישה מטרים קצרים של זרימה איטית מביאים את המים אל הבריכה העגולה ועץ אקליפטוס מהגדולים שראיתי באיזור חובק בשורשיו ומצל בענפיו על בריכת האגירה.

אין בשורה לאוהבי הרחצה. מימי הבריכה ירוקים ואינם מזמינים לבוא אליהם. אבל ישיבה בצל האיקליפטוס על מצע העלים הצונן, טעימה מהתאנים אם באתם בעונה הנכונה, או שיטוט קל מרחק מטרים ספורים אל מבנה אבן סמוך המכיל חדרים מקושתים (כנראה מאגורות חקלאיות, או בית חווה עתיק) ייתנו סיבה טובה להגיע.

לפני שתחזרו לרכב המשיכו 150 מטרים לאורך הערוץ צפונה, ותפגשו את עין אט, שגם הוא מעיין שכבה אך זרימתו פחותה. ליד המעיין מערת קבורה מהתקופה הרומית שתקרתה קרסה, אך גרם המדרגות המוליך אליה נותר בשלמותו.

מה למרב, בתו הבכירה של שאול המלך ולשמו של המעיין והנחל הקטן שבשיפולי הגליל המערבי? לאלוהים הפתרונים.

איך מגיעים:

נוסעים בכביש 89 (נהריה-מעלות) עד צומת געתון, ופונים דרומה לכביש 8833 המוביל לגעתון ויחיעם. נוסעים כשני קילומטרים עד דרך עפר משולטת (עין מרב) הפונה שמאלה. הכנסו אל דרך העפר, החנו את רכבכם וצאו עם השביל הירוק. קילומטר וקצת ואתם בתוך החלום.

אל המעיין

עין כובשים

50 מדרגות של עץ, כ-50 קבין של ציפיה מוליכים אל בריכה קטנה בעיבורו של יער חניתה, שעצי אורן כבדי איצטרובל סוככים עליה ומיטיבים אם היושב לרגליה.

כשמו כן הוא, כובש ביופיו (בתנאי שמימיו פועמים) ניתן להשתכשך קלות ולטבול רגלים או לשבת בצל החורש ולהנות ממנעמי הטבע. בערבית נקרא המעיין "עין אל-באיאדה" (המעיין הלבן) ומימיו שמשו את מתיישבי חניתה הראשונים באתר "חומה ומגדל" אך שפיעתו הדלה הפסיקה את השימוש במימיו.

תעלת מים מוליכה את מימי המעיין במורד ומאפשרת גם לחיות היער להרוות צמאונן זהו פרוייקט מבורך של קק"ל המאפשרת לקהל להנות מצפונות היער.

בסמוך למעיין, בוסתן עצי חרוב וספסלי ישיבה לזכרה של ג'ולי הראל, רעייתו של מפקד ספינת המעפילים 'אקסודוס' יוסי הראל, שהיה מחברי 'פלוגת הכובשים' ומאנשי 'חומה ומגדל'.

(צילום: אמנון גופר)

איך מגיעים:

בכביש 8990 משלומי לחניתה בעיקול הדרך שילוט ימינה ושביל בצבע ירוק. 300 מטר ראשונים אספלט, 400 מטר אחרונים דרך עפר.

אמנון גופר הוא מורה דרך, מחבר ספרי טיולים המתמחה בתרבות הגלילית