פרסומת אמנותית: כשוורהול מכר וודקה

בשנות ה-80 של המאה הקודמת, אבסולוט וודקה פרסמה את מוצריה בדרך מסורתית על ידי הצגת הבקבוק בלבד. אנדי וורהול, מהאמנים הבולטים והחתרניים באותה העת נתקל בבקבוק אבסולוט במקרה ואמר "I want to do something with it". בשנת 1986, במה שנראה באותה תקופה כסיכון תדמיתי נוכח הביקורות שמתח וורהול על מותגים באמצעות יצירותיו, החליטו באבסולוט לקחת צ'אנס ולבקש מהיוצר השנוי במחלוקת ליצור מיצג חזותי ככל העולה על רוחו, בהשראת הבקבוק האייקוני.

כתבות נוספות של ערן יסעור:

• פרסומות חדשות מהעולם שיטריפו אתכם
• מי זו תמי 3? ההתחלות של המותגים המוכרים
• אוהבים לפצפץ? כך נולדה אריזת פצפצים
  

>> גם אתם יכולים להשקיע בקלות - הערוץ שלכם לעולם שוק ההון

התוצאה הייתה כרזה, ששימשה כמודעת פרסומת לאבסולוט וכיריית פתיחה לשיתוף פעולה עם אמנים ויוצרים, שיצירותיהם הפכו לחלק מקמפיין הפרסום של המותג. עד היום, נוצרו 850 יצירות של אמנים ומעצבים בינלאומיים המבוססות על בקבוק אבסולוט. ב-1 באוקטובר 2014, השיקה אבסולוט כמחווה ליצירה המקורית של וורהול מהדורה מוגבלת של הבקבוק ב"מהדורת אנדי וורהול" עם הציור המקורי של האמן מוטבע עליו.

השקת מהדורת אבסולוט וורהול, שכוללת כ-4 מיליון בקבוקים, שרק אלפים בודדים מהם יגיעו ויימכרו בישראל, הניעה אותי לחקור את הקשר היצירתי שקיים בעולם בין אמנים מפורסמים למותגי על (Superbrands) מצליחים.

שיווק ועיצובים שפורצים מהמסגרת

תמיד טענתי ש"לשווק נכון זו אמנות" ומה שמעניין לגלות הוא עד כמה קיים קשר מפרה ויצירתי בין אמנים מתחומים שונים לבין מותגים. הדוגמה הראשונה היא שיתוף פעולה משנוות ה-60-70 של המאה הקודמת בין מעצב האופנה איב סן לורן לצייר פיטר קורנליוס מונדריאן. מונדריאן היה צייר, שנודע בדוגמאות הגיאומטריות והצבעוניות שלו. העיצובים שהכין לשמלות קלאסיות של איב סן לורן, ושנראו בדיוק כמו הציורים שלו, היוו מהפכה בזמנו ונחטפו מהחנויות.

תפרו לטרייסי אמין תיק

שיתוף פעולה נוסף נערך בדיוק לפני עשור בין האמנית טרייסי אמין, שהיא בין השאר גם אמנית פלסטית, שמזוהה בצבעוניות העבודות שלה ובשימוש שלה בטקסטים ובקולאז'ים.

אני קונה, משמע אני יוצר

יצרניות תיקים ומזוודות, מסתבר, מתחברות טוב לאמנים. גם לואי ויטון, יצרן העל של תיקים ומזוודות יוקרתיים, החליט שהוא רוצה להיות פטרון של האמנויות וחבר לאמן היפני טקאשי מוראקמי (Takashi Murakami), שידוע בצבעוניות העזה של עבודותיו, כמו זו לדוגמה:

מוראקמי עיצב ללואי ויטון לאורך השנים סדרות רבות של תיקים ושל הדפסים צבעוניים, שהפיחו חיים במותג האריסטוקרטי והפכו אותו לעכשווי ולאופנתי.

התיקים שעיצב מוראקמי ללואי ויטון הפכו מייד לשוברי קופות היסטריים, ושיתוף הפעולה לא כלל רק וריאציות ללוגו של לואי ויטון על פי השראתו של מוראקמי בדומה לדוגמה שלמעלה, אלא גם שימוש בבדים ובהדפסים לדגמים הקיימים.

בראיונות איתו, מוראקמי הדגיש שהוא מרגיש מצוין בקשר לשיתוף הפעולה עם לואי ויטון משום שלדבריו, בבסיס הפילוסופיה האמנותית שלו עומד הצורך לייצר מוצרי צריכה ולא לתלות עבודות בתערוכה. כמובן, שבחוגים האמנותיים נתקלה ההצהרה הזו של מוראקמי בהתנגדות ובטענה שהוא מיסחר את האמנות שלו. בתגובה, היו מי שטענו שמדובר רק בהארכה של המנעד האמנותי של היוצר. מי צודק בויכוח? למי אכפת. העיקר שהתוצאה היא תיקים יפים כל כך.

לוגו מדוגמניות מעורטלות

לואי ויטון לא הסתפקו בשיתוף הפעולה עם מוראקמי ופנו גם לאמנית ונסה בירקרופט, כדי שתיצור עבור המותג שלהם משהו שונה, ואולי אפילו בועט. מי שנחשף לעבודותיה של בירקרופט, יודע שהיא אמנית חזותית, ש"יוצרת" באמצעות גוף האדם ומעלה מיצגים ומיצבים באמצעות דוגמניות ודוגמנים, כמו למשל הדוגמה הבאה

לכן, אין זה מפתיע שהאינטרפרטציה שלה ללוגו הידוע של לואי ויטון, נראתה כך על הפרסומת שעוצבה בהשראתה:

ספה אמנותית בצורת ארנק

עוד מותג על צרפתי, שאנל, הציב בפני מספר אמנים אתגר: "קחו את דגם ה-2.55 האייקוני שלי וצרו יצירת אמנות כלשהי בהשראתו".

מספר אמנים נענו לאתגר וביניהם סילבי פלורי, שיצרה ספה בדוגמת הארנק:

שממש ניתן לשבת עליה:

הספה, ביחד עם יצירות אמנות נוספות, היו אמורות "לצאת" למסע עולמי ולהיות מוצגות בבירות אופנה נחשבות, כדי לשפר את תדמית המותג, אלא שהמשבר הפיננסי של שנת 2009 קטע את התוכניות באיבן והמסע האמנותי בוטל ולא יצא אל הפועל.

כוכב בשמי האמנות הפלסטית

דיוויד לה שאפל, שתערוכה שלו הוצגה לפני מספר שנים במוזיאון תל אביב לאמנות, הוא אמן הידוע בעבודות הגרנדיוזיות שלו, המערבבות אנשים בשר בדם, ביחד עם פרטי פרטים צבעוניים, היוצרים פנטזיה פסיכודלית, שמספרת למעשה סיפור.

לה שאפל היה אחד מסדרה של אמנים, שאנשי השיווק של המותג MONTBLANC פנו אליהם עם אתגר יצירתי ואמנותי: "עצבו וצרו שקית קניות, שתכלול את לוגו המותג (כוכב לבן) והשאר - מפרי דמיונכם הקודח". אז זה היה העיצוב של שאפל, שהלך על קונספט שיוצא נגד תרבות הצריכה האמריקאית.

דוגמאות נוספות לשיתופי פעולה אמנותיים-צרכניים? בבקשה: הצייר ריצ'רד פרינס החליט לייצר ביחד עם לואי ויטון מערכת לבוש שמתכתבת עם ציור האחות הידוע שלו:

דמיאן הירסט, האמן השנוי במחלוקת, ידוע הן ביצירות הכתמים הצבעוניים שלו והן באחד מהפסלים שעיצב, והמורכב מגולגולת שכוסתה כולה ביהלומים אמיתיים.

הירסט עיצב קולקציה ליצרנית הג'ינסים ליווי'ס, שמתכתבת עם יצירות האמנות שלו. 

ונסיים במשהו מתוק

זו לא בדיוק אמנות ש"זלגה" למוצרי צריכה, אלא "הפוך-על-הפוך": מוצרים שמתחזים ליצירות. מסתבר, שבעולם יש קבוצה של אנשים (שלא לומר: משוגעים), שמשחזרים יצירות אמנות ידועות באמצעות עוגיות אוריאו וניל (לא מאמינים? חפשו Oreo Art בגוגל תמונות).

ואם אתם מתעצלים לחפש בעצמכם אז הנה אוריאו "מונה ליזה" לצד המקור:

וממש לקינוח: מקטע מיצירתו של מיכאלאנג'לו, שאם לא ראיתם אותה על תקרת הקפלה הסיסטינית בוותיקן, אולי תוכלו לנגוס בה באריזת העוגיות הקרובה למקום מגוריכם.

ערן יסעור הוא מומחה לשיווק ולמיתוג, והעורך הראשי של ספר ה-Superbrands של ישראל, שמהדורת 2014 שלו תצא לאור בקרוב