לעצור את השהיד
קשה להרתיע מחבלים כמו אלו שפועלים בירושלים, לכן צריך לפעול למניעה ולבלימה של האיום בכל האמצעים שעומדים לרשות גורמי הביטחון
הטבח בבית הכנסת בירושלים תוכנן מראש בקפידה. המחבלים בחרו בכוונת מכוון יעד בעל מאפיינים דתיים מובהקים. הם גם בחרו את העיתוי שבו יהיה לפיגוע אפקט רצחני במיוחד, כלומר מנייני תפילת הבוקר שבמהלכם הבניין מלא אנשים. גם בחירת הנשק לא הייתה מקרית: הם יכלו לרצוח באמצעות האקדח שברשותם אבל הם הביאו איתם גם גרזנים וסכיני קצבים, שנועדו לספק את המרכיב הפולחני-איסלאמי, כנראה כחיקוי למעשי הרצח שמבצעים אנשי דאעש בסוריה ובעיראק.
השורה התחתונה היא שהתבצע כאן פיגוע ממניעים דתיים-איסלאמיים כתוצאה מהסתה בשני מעגלים: הסתה אזורית בהשראת סרטוני דאעש והארגונים המסונפים אליו, והסתה פלסטינית וערבית, שבמרכזה הטענות על ניסיון ישראל לפגוע במסגדי הר הבית ולהשתלט על המתחם כולו.
למעגל השני שותפים אבו מאזן, מלך ירדן והשייח ראאד סאלח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל. גם חמאס ממלא תפקיד נכבד בהסתה. הארגון נמצא כרגע במצוקה קשה מפני שהמצרים לא מאפשרים לנהל את שיקום הרצועה מנזקי "צוק איתן" בקצב הרצוי. הם לא יכולים להרשות לעצמם לירות כרגע מעזה ולכן הם מסיתים לפיגועים בירושלים. צריך גם לבדוק היטב אם לא הייתה מעורבות ישירה של חמאס בתכנון הפיגוע, בהכנות לו ובבחירת עיתויו.
חמאס טוען שהפיגוע הוא נקמה על רצח נהג האוטובוס הפלסטיני בירושלים. הבדיקה הפתולוגית - בהשתתפות רופא פלסטיני - הוכיחה שזו הייתה התאבדות, אבל אמצעי התקשורת של הרשות והרשתות החברתיות המשיכו לטעון לרצח בידי יהודים, ואבו מאזן לא טרח לתקן את הרושם.
מכל אלה עולה שמדובר בטבח שקיבל מראש לגיטימציה דתית מגורמים איסלאמיים ופלסטיניים, אך אי-אפשר היה לסכל אותו מראש מפני שלא הייתה בו מעורבות ישירה של ארגון טרור כלשהו. פיגועים כאלה קשה מאוד לסכל מראש וקשה גם להרתיע מכיוון שהמפגעים ידעו מראש - וכך תכננו את הפיגוע - שגם הם לא ייצאו ממנו בחיים.
קשה להרתיע אדם שהחליט להפוך לשהיד, לכן צריך לפעול למניעה ולבלימה בכל האמצעים העומדים לרשות גורמי הביטחון. רוב האמצעים כבר מתבצעים, אולם ברגע שניכרת רגיעה בשטח, ניכרת גם הרפיה בשימוש בהם. גם כאשר יש רגיעה בהר הבית צריך להביא בחשבון שההתקוממות העממית, האינתיפאדה, עדיין כאן, מתחת לפני השטח, והיא מחכה רק לתואנה או לקולב לתלות עליהם טבח נוסף.
האמצעים שצריך לנקוט אותם:
הצפת רחובות ירושלים והשכונות הערביות המועדות (ג'בל מוכבר, סילוואן, עיסוויה ושכונות נוספות) בסיורים ובמחסומים.
כוננות של כוחות משטרה ומג"ב גדולים, ואם צריך צה"ל, שאנשיהם יבצעו גם מדי פעם בפעם סיורי נוכחות. כוחות אלה חייבים להיות מצוידים לא רק באמצעים לפיזור הפגנות אלא גם בהוראות מדוקדקות שימנעו פתיחה באש וקטל שלא לצורך. כל גווייה מביאה גוויות נוספות בעקבותיה.
מעצרי מנע של מסיתים. שב"כ יודע מי הם וגם מי האימאמים שמלהיטים את היצרים. המעצרים יתרמו להרגעת האווירה.
לבד מהאמצעים ההתקפיים, האמצעים ההגנתיים אפילו חשובים יותר ובראשם מאבטחים במוסדות ציבור. ערנות הציבור חשובה, עיניים פקוחות והזעקת כוחות ביטחון זמינים הוכחו כבר באינתיפאדות הקודמות כאמצעי יעיל מאוד. צריך גם למנוע זליגה של האירועים בירושלים לאזורים אחרים בתוך הקו הירוק, בקרב ערביי ישראל וביהודה ושומרון. חשוב לא פחות למנוע פעולות נקם של יהודים.
גם בטונדות
הריסת בתי מחבלים נחשבת אמצעי מרתיע. יש על זה ויכוח אבל די ברור שהריסה בעת הזאת תביא להתלהטות נוספת של הרוחות, ולכן עדיף להימנע ממנה לפחות כעת. אחר כך אפשר לשקול וצריך גם להביא בחשבון שישראל אינה הורסת בתי מחבלים יהודים. עובדה זו הופכת את ההרתעה למעשה ענישה לא צודק ולא שוויוני כלפי משפחות המחבלים, ולכן היא
מתסיסה את האווירה במקום למנוע פיגועים.העיקר הוא לשנות את דפוס החשיבה. האינתיפאדה הנוכחית, שאנו נמצאים בעיצומה, שונה במאפייניה מהאינתיפאדות הקודמות, אבל היא כאן והיא קיימת וצריך להתאים את האמצעים למאפיינים החדשים: הקושי לסכל מראש והקושי להרתיע בגלל המניע הדתי וההסתה.
האמצעים לבלימת גל הטרור הנוכחי חייבים להיות שילוב של פעילות התקפית, דרישה תקיפה מגורמים פלסטיניים וערביים להפסיק את ההסתה ופעילות הגנתית נמרצת שכוללת גם בטונדות.
לפנייה לכתב/ת 
