בנט מילר: "היאבקות זה ספורט של ווירדואים"
בסרטו החדש "פוקס-קצ'ר", הבמאי האמריקני המוערך בנט מילר משחזר פרשה מוזרה שהיתה באמת על מיליונר אקסצנטרי שמינה עצמו כמאמן היאבקות, ועל הדרך גם רוצח. בראיון הוא מספר מה למד על הספורט, ועל ליהוקו של השחקן הקומי סטיב קארל לתפקיד הראשי: "רציתי לקחת סיכונים"
ב-2006 הבמאי בנט מילר התייצב בחנות וידאו, כדי לחתום למעריצים, על עותקי DVD של סרטו התיעודי "הקרוז". ואז לפתע ניגש אליו גבר זר והגיש לו מעטפה. הזר המסתורי אמר למילר: "יש לי זכויות לסיפור שתרצה לעשות ממנו סרט". ואז "הוא השאיר מעטפה עם חומרים על השולחן והלך", שיחזר מילר בראיון שנערך בפסטיבל קאן. "זה היה מוזר. אחרי מספר חודשים פתחתי את המעטפה והתחלתי לקרוא את אחד המאמרים שהיא הכילה, וכמעט מיד הבנתי שאני אעשה מזה סרט".
הסיפור שהסתתר במעטפה היה של האחים המתאבקים דייב ומארק שולץ (זוכי מדליות הזהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984). באמצע שנות ה-80 התפרץ לתוך חייהם ג'ון דו-פונט, מולטי-מיליונר בודד ואקסצנטרי, צאצא של משפחה מיוחסת, חובב ציפורים והיאבקות שחי עם אמו בחווה-אחוזה מבודדת בפנסילבניה. דו-פונט החליט בגיל מבוגר להיות מתאבק, והקים נבחרת אליה ביקש לצרף את מארק, האח המצודד. שולץ הצעיר מתפתה להצעות שמעתיר עליו המיליונר, שהתגלה בהמשך כסכיזופרן-פרנואיד, ואף עבר לחיות בחוותו. בהמשך שקע בהרס עצמי, בעוד המנטור שלו הרג את אחיו.
מילר רכש את הזכויות ופצח בתחקיר מקיף. "כל מי שהיה מעורב בפרשה היה פתוח לדבר איתי, אבל מצד שני הם חשו לא בנוח לדבר על חלק מההבטים של הסיפור", מגלה מילר. "נשאבתי לתוכו, וראיתי בו אלגוריה ומטאפורה, למרות שמדובר בפרשייה אמיתית. אני לא יכול לדמיין סופר ממציא כזאת עלילה על מעמדות, כוח, סטטוס, עושר, דקדנס אמריקאי. זה יותר מדי מושלם. אם מישהו היה כותב זאת, היו חושבים שהוא מגזים. הסיפור הזה הוא סימבול של אמריקה".
מילר הפך את הפרשה לסרט "פוקס-קצ'ר" ("Foxcatcher", על שם קבוצת המתאבקים שכונן דו-פונט), שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן האחרון, וזיכה את בנט בפרס הבימוי היוקרתי. קרוב לוודאי שהוא גם יבלוט בעונת הפרסים הממשמשת ובאה.
הסרט, שמגיע אלינו היום (ה'), מתמקד בקשר המורכב והטעון שנרקם בין דו-פונט (אותו מגלם סטיב קארל) לבין מארק שולץ (צ'אנינג טייטום), כשדייב (מארק רופאלו) מופיע ברקע. "דו-פונט רצה להיות דייב, אבל הוא גם שנא אותו, בגלל שהוא לא היה כמוהו", סבור מילר. "דו-פונט הוא מתחזה. כל מה שיש לו, בעצם הוא קיבל מאחרים - אבותיו עשו הון וביססו את שמם, והוא פשוט ירש אותם".
בעקבות הרצח של דייב שולץ, אי אז ב-1996 עלו השערות כי בין המניעים לפשע היו יחסים הומו-אירוטית בין השניים. הזווית הזו לא עלתה באופן רשמי בחקירת המקרה, אולם מילר מרשה לעצמו לרמוז עליה בסרט. "התחקיר ארך שנים, ואף פעם לא עלה מהשיחות עם האנשים שהכירו את דו-פונט ושולץ, שהיה במפורש קטע הומו-ארוטי ביניהם. אבל יש בי ספק בנושא, ואני חושב שיש אלמנט הומו-ארוטי בקשר בין השניים. בשבילי, זה עוד אלמנט בסרט שהודחק, שלא הודו בו".
יש המזהים בדמותו של דו-פונט תכונות המזכירות את זו של נורמן בייטס ב"פסיכו" של אלפרד היצ'קוק, ולצורך תפקיד מאתגר זה בחר מילר דווקא בשחקן סטיב קארל, הנודע דווקא מהופעותיו הקומיות. "בשלב הליהוק ההתחלתי הציעו לי את כל החשודים המיידים - כל מי ששיחק אי פעם פסיכופט או הרג מישהו בסרט. ואז שמו של סטיב קארל עלה, וחשבתי שזה רעיון מעניין", מספר מילר, שנותן את הקרדיט לרעיון מופרך זה לסוכנו של השחקן.
"נפגשתי עם סטיב ודיברנו, וחשבתי שהוא מישהו שלא יהרוג מישהו אחר - בדיוק מה שאנשים חשבו על דו-פונט. סטיב היה מאוד רציני בכוונותיו לעשות את התפקיד הזה, והבין שיש הומור בסיפור, אבל שזאת לא קומדיה, ושהאלמנה של דייב תהייה נוכחת בצילומים".
בדרך למסך, קארל נדרש לביקור אצל המאפר שהדביק לו אף תותב, שהקנה לו מראה קצת יותר דומה לדו-פונט המקורי. "לא עשיתי לסטיב קארל מבחן בד, פשוט נתתי לו את התפקיד", מעיד הבמאי, "היה לי בטחון מלא בו. אחרת לא הייתי יכול לתת לו את התפקיד. לא רציתי ללכת על מישהו שהוא מתבקש, צפוי, לכזה תפקיד, כמו ג'ון מלקוביץ'. רציתי לקחת סיכונים".
"פוקס-קצ'ר" הוא הסרט השלישי של מילר בן ה-47. קדמו לו "קפוטה" מ-2005 (שזיכה אותו במועמדות לאוסקר) - על הסופר טרומן קפוטה חובב הגברים שיוצא לקנזס בעקבות פרשיית רצח של משפחה, ו"מאניבול" עם בראד פיט מ-2011 - על בילי בין, מנהל קבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס שהוביל מהפכה בענף המבוססת על סטטיסטיקה. שלושת הסרטים מסתמכים על פרשייה אמיתית.
"אני אוהב סיפורים שאפשר ללמוד מהם, שיכולים להפתיע אותך, ושהם אינם פרי המצאתי או פרי המצאתם של אחרים",
מנמק מילר את חיבתו לדרמות שנלקחות מהחיים האמיתיים. "אני אוהב סיפורים שאתה יכול לבחון ולחקור ולחשוף סודות. סיפורים על אנשים שנמצאים במקומות או בסיטואציות שהם לא צריכים להיות בהם, או נקלעים להיות עם אנשים שהם לא צריכים להיות איתם. להיות במקום אליו, אתה לא יכול להיות שייך - זה משהו שאני מבין כבר הרבה זמן. אוהב גם סיפורים על אאוט-סיידרים, עם שאיפות אקסצנטריות.
"אגב, הסיפור הכי טוב על הנושאים האלה הוא 'הקוסם מארץ עוץ' שעוסק במישהי שמגיעה למקום, שהיא לא אמורה להיות בו, אבל הוא כבר נעשה".
אתה נוהג לשחק שחמט. זה אומר משהו על הבימוי שלך?
"כן אני אוהב לשחק שחמט. וזה אומר הרבה על העשייה הקולנועית שלי".
מה למשל?
"אני לא יודע".
ומה אתה חושב על האבקות?
"זה נראה כמו ספורט של ווירדואים. אבל אחרי שעשיתי את 'פוקס-קצ'ר', יש לי יותר כבוד כלפיו".
אתה יכול למנות את סרטי הספורט האהובים עליך?
"'השור הזועם' ו'תרגילים בהתבגרות'. אני אוהב גם את 'מקום ראשון בליגה' של מייקל ריצ'י. זהו סרט מדהים, למרות שהרבה אנשים מסתכלים עלי בתימהון שאני משבח את הסרט הזה. הם חושבים שמדובר בסרט לילדים, אבל הוא לא".
