הבן זונה שיוצא עם זאת ששברה לי את הלב
לא נשארנו חברים בפייס וכל אחד הלך לדרכו. התראינו בקטנה בכמה מקומות, והיינו חברותיים ואדיבים במידה הראויה והמתבקשת משני אקסים. בתוך תוכי עדיין יש לי משהו אליה. יותר ממשהו. הרבה יותר ממשהו. אני אוהב אותה. עדיין
שישי, שתיים עשרה בלילה. אני ומיקי יושבים באחד הברים בדיזינגוף. החום הגדול של הקיץ כבר מאחורינו מזמן, ושנינו עם מעילים, נהנים לעטות על עצמנו את המראה האירופאי בחודשיים היחידים בשנה שבהם זה אכן מתאפשר. מיקי עבר לגור לאחרונה עם חברה שלו, אבל עדיין עושה עמי חסד ויוצא איתי כדי להיות ווינגמן לעת מצוא, בתקופה שבה כל הפיד שלי מלא בפוסטים מלאי שמחה המבשרים חדשות לבקרים על אירוסין/ נישואין/ הריונות והריונות שניים, רחמנא ליצלן.
עוד בנושא:
10 שקרים שנשים מספרות וגברים בולעים
היי אקטיבית ואל תחכי לו. יחסי המינים השתנו
ואז ברחתי באמצע: הדייטים הכי מקריפים
יש תקווה לאהבה. תמצאו אותה אצלנו
אנחנו כבר בסיבוב השני של הבירות, מדברים על החיים, עבודה, מעברי דירות ומסעות בעולם. "אני לא מאמין!" אני מסנן לפתע לעברו. "תראה מי פה!". אני קולט את רמה חוצה את הכביש, אוחזת בידו של גבר שאני לא מכיר.
בתקופה שיצאנו יחד, הכרתי את כל הידידים שלה. ברור שסמכתי עליה בעיניים עצומות, אבל דאגתי לפגוש את כולם בכל מיני הזדמנויות רק כדי להבין מה "רמת הסיכון". ואז אמרתי בקול (שבדיעבד, לפי המבטים מהשולחנות שלידי, היה רם למדי) "זה הבן זונה שיוצא עם זו ששברה לי את הלב!".
הברים מלאים, והאפליקציות עוד יותר
לטובת הקוראים שלא בקיאים בחיי האהבה שלי, נחזיר לרגע את השעון כמעט שנה אחורה: אני ורמה יוצאים כבר כמה חודשים. סך הכל, הכל בסדר. אנחנו מסתדרים טוב, כמעט ולא רבים, הסקס בסדר. הכל "בסדר". יותר מדי "בסדר". אבל רק "בסדר". ואני? אני מזל טלה. אני ממזלות האש. אני חייב להיכוות באהבה. חייב את ההתרגשות הלא מוסברת הזו, הילדותית משהו. אז חתכתי, בלי לנסות לשפר או לדבר על זה, פשוט כי העולם מלא באופציות. הברים מלאים, והאפליקציות עוד יותר.
אז נכון שבמהלך השנה שתחלוף מאותה נקודה אני אגלה שהם אכן מלאים, מלאים בייחוד באוויר חם ומיותר, ולא הרבה אחרי שחתכתי, הצטערתי. הצטערתי שלא נלחמתי. וזה שאני מצטער פה בפומבי, זה לא דבר שקורה הרבה. לא למזל טלה. לא לאחד שתמיד צודק.
כמובן שניסיתי להחזיר אותה. הפתעתי אותה בבית שלה. הכנתי לה ארוחה רומנטית בפארק. התקשרתי, סימסתי, אך הכל היה מעשים בטלים בדיעבד, כי את מה שנשבר לא ניתן היה לאחות יותר, ולא עזרו הדיבורים והניסיונות – היא כבר לא רצתה. וכמו ששמוליק קראוס שר – איך הגלגל מסתובב לו: מלהיות זה שחתך, נהייתי זה שנחתך. פתאום אני הצד הפגוע.
לא נשארנו חברים בפייס (מנגנון הישרדותי בסיסי בעולמנו), וכל אחד הלך לדרכו. התראנו בקטנה בכמה מקומות, והיינו חברותיים ואדיבים במידה הראויה והמתבקשת משני אקסים. בתוך תוכי עדיין יש לי משהו אליה. יותר ממשהו. הרבה יותר ממשהו. אני אוהב אותה. עדיין. היא שברה לי את הלב.
לא היה לי קל, אבל לפעמים הייתי שומע שמועות שהיא נצפתה יוצאת עם מישהו. לאחרונה שמעתי שיש לה קשר, שיש לה חבר חדש, ועכשיו אני רואה אותו. אני רואה את הבן זונה שיוצא עם זו ששברה לי את הלב. מבלי משים הם עוברים לידינו, ואני קורא לה. היא מסתכלת עליי נבוכה מעט, מחייכת בביישנות, ונוגעת בלחיה עם יד פתוחה, תנועה שתמיד עשתה כשהרגישה אי נוחות לגבי משהו.
"מה העניינים?" אני שואל, והיא עונה "בסדר". היא ממשיכה: "תכיר דני, זה גולן". הבן זונה מגיש לי יד ואני לוחץ אותה עם מעט יותר כוח משהייתי עושה לכל אחד אחר. הוא נמוך ממני בחצי ראש. הוא נראה בחור נחמד, הבן זונה. עיניים טובות. כחולות. אנחנו מחליפים עוד כמה משפטים סתמיים שנזרקים לחלל האוויר, הם נפרדים מאיתנו וממשיכים בדרכם.
עוד שבוע שבועיים, אני כנראה אמצא איזו מישהי ואצא איתה. יהיה לנו נחמד, ואולי זה אפילו יימשך כמה חודשים. ואז, באיזה יום שישי אחד, נעבור איפשהו מחובקים ומצחקקים כאילו רק שנינו בעולם, אבל מישהו יקרא למיכלי שלי, והיא תסתכל במבט מבוייש מעט ותגיד "ניר תכיר, זה דני". והוא יהיה גבוה ממני בחצי ראש. ושנינו נלחץ ידיים, ואני ארגיש שהוא לוחץ לי את היד קצת חזק מדי למה שהייתי מצפה, ונחליף עוד כמה משפטים סתמיים שייזרקו לחלל האוויר.
אני ומיכלי נמשיך ללכת לכיוון הבית שלי, וניר, ניר ירים את הטלפון שלו ויחייג לחבר הכי טוב שלו, ויגיד לו בלי להתבלבל: "לא תאמין את מי פגשתי עכשיו! את הבן זונה שיוצא עם זו ששברה לי את הלב!".
כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק. תעשו לייק?
לפנייה לכתב/ת 
