אגרסיביות מודיעינית תסכל "מחבל בודד"
אי אפשר לחזות פיגוע כזה? תחשבו שוב. לשב"כ יש אמצעים, צריך רק להפעיל אותם במקום הנכון
בין אם נקרא לזה אינתיפאדה שלישית או מלחמת דת, ברור לגמרי שאנו עומדים בפני מצב ביטחוני חדש. הוא כולל מרכיב דתי מאוד דומיננטי, וירושלים במרכזו, ומחייב אמצעים ופעולות חדשים שיתאימו לו.
התחום העיקרי בהתמודדות עם מפגעים שפועלים ללא תשתית ארגונית מסייעת - שמספקת אמצעים והכוונה לעיתוי ולמקום הנכונים לביצוע פיגוע - הוא המודיעין המסכל. רוצחים שפועלים מתוך מניע דתי חזק, בגלל הסתה או רגשות קיפוח חברתי, ניתן לאתר מראש. בדרך כלל הרגשות או האנשים שדוחפים אותם בסופו של דבר לקחת סכין או מכונית ולדקור או לדרוס, מבשילים במשך תקופה ארוכה. יש אנשים סביבם שמבחינים או שיכולים להבחין בכך, אם רק מישהו ידרוש מהם לשים לב. נחוצה פעילות מודיעינית מסוג שונה מזה ששב"כ מנהל כעת במיינסטרים התפקודי שלו.
השב"כ יודע לחשוף ולסכל פיגועים הנשענים על תשתית ארגונית, על תקשורת בין אנשים, ועל מאפיינים אחרים שמאפשרים לו להגיע בסופו של דבר אל אותה אישה פלסטינית בכפר נידח שתופרת חגורת נפץ למפגע מהכפר הסמוך. למעשה, השב"כ זיקק והביא לדרגה קרובה לשלמות את האמצעים והשיטות בתחום, והתוצאות בהתאם. גם ההתפתחות הטכנולוגית בשנים האחרונות הקפיצה אותנו שנות דור קדימה, אבל כרגיל בתחום הזה, לכל אמצעי, שיטת פעולה, או כלי נשק מתפתח גם antidote - אמצעי הנגדי שמנטרל אותו.
זה בדיוק מה שקורה כעת בזירה הפלסטינית. "פיגועי האווירה", "פיגועי ההשראה", ו"הטרור העממי" הם כולם מונחים לאותה תופעה: אין תשתית ארגונית ואין שובל של שותפים ומסייעים, והמאמץ המודיעיני הסיכולי חייב להתמקד ישירות במבצע. צריך לאתר אותו על סמך סימנים לא-פיזיים שהוא משאיר אחריו. אפשר לעשות את זה גם מבלי לספק לטרוריסטים מידע שעשוי לסייע להם. אפשר לומר שנוכחות מוגברת של רכזי וסוכני שב"כ והפעלה והפנייה של אמצעים טכנולוגיים לשכונות וכפרי מזרח ירושלים עשויים להפיק תוצאות סיכוליות תוך זמן קצר.
תחילה, איתור המסיתים. אחר כך, איתור האנשים שמגלים סימנים של התעוררות דתית. אסור לשכוח את הרשתות החברתיות. כל אלה יאפשרו להגיע בדיוק למה שטוענים מנהיגנו הפוליטיים שאי אפשר לעשות. כלומר, לאתר את "המפגע הבודד". אז גם ניווכח שהאגרסיביות מודיעינית היא האמצעי ההתקפי הטוב ביותר לסיכול טרור עממי. אגרסיביות, אבל לא חסרת אבחנה ולא אלימה, אלא מתוחכמת, שמתאימה לאויב מהסוג החדש.
התנגשות נראטיבים
אמצעי נוסף שלא ננקט עד כה הוא בתחום התודעה. גל הטרור הנוכחי בירושלים נובע מהתנגשות בין שני נראטיבים, שהצדדים דבקים בהם ללא סייג. הפלסטינים מאמינים באמת ובתמים שלישראלים יש כוונה להשתלט על הר הבית, להרוס את מסגדי המוסלמים ולבנות את בית המקדש על חורבותיהם. בימין הלאומני והדתי, ובמידה רבה גם בציבור הישראלי הרחב, רואים בנרטיב הפלסטיני עלילת דם, לא פחות. את גל הטרור הנוכחי רואים אצלנו כניסיון פלסטיני לדחוק את רגלי היהודים לא רק מהר הבית, אלה בכלל משטח ירושלים, ולקדם את דרישתם לבירה משלהם בירושלים המזרחית.
לשני הצדדים יש על מה להסתמך בהצהרות הצד האחר. ההבדל הוא שאצל הפלסטינים הנרטיב מתורגם לפעילות אלימה רצחנית, ואילו אצלנו הזעם ותחושת חוסר הביטחון מתורגמים לדרישה מהממשלה לנקוט יד קשה כלפי הפלסטינים או, בחוגי השמאל, לחדש את המשא ומתן המדיני. שתי הדרישות, גם אם יתמלאו, הן חסרות תועלת. לא כאן המקום לפרט, אבל אפשר לנסות להפריך את הנראטיבים המתלהמים בשני הצדדים. במילים אחרות, לנסות לבצע שינוי תודעתי, שיפחית את המתח וירגיע קצת את היצרים הלוהטים.
עניין זה דורש לפני הכול יצירת מידה מסוימת של אמון, אך לצפות לאמון בין הפלסטינים לישראלים הוא כמו לצפות לביאת המשיח. עם זאת, אפשר ליצור אמון זמני בהתבטאויות קברניטים משני הצדדים. אם נתניהו ואבו מאזן יעניקו הצהרה משותפת שמבחינה בין עובדות למיתוסים באותם נראטיבים, זה יעזור. חשוב יותר אפילו יהיו הצהרות אנשי דת נחשבים, שיתגייסו כדי למנוע מרחץ דמים.
לרשות הפלסטינית יש שליטה ויכולת לכוון את אמצעי התקשורת בגדה ובירושלים. לממשלת ישראל יש אפשרות להתבטא בחופשיות באמצעי התקשורת הישראלים. אפשר לנצל זאת כדי להצביע בפני פלסטינים וישראל כאחד שהמשך המצב הנוכחי עלול להביא אותנו למקום שבו נמצאים אזרחי סוריה, עיראק, תימן ומדינות נוספות באזור. ברחוב הפלסטיני יבינו את זה, וגם אצלנו.
דבר נוסף הוא הקלות כלכליות לאוכלוסיה הפלסטינית ויצירת מקומות תעסוקה לצעירים המובטלים. הניסיון בעבר מוכיח שלגורם הכלכלי יש השפעה מרכזית וארוכת טווח. זה הוכח ב"אביב הערבי", שהחל בגלל מצוקה כלכלית בעיקרה, וגם אצלנו, העובדה שהגדה המערבית שקטה היא במידה רבה תוצאה של מצב כלכלי משופר יחסית למתרחש בעזה ובאזור כולו.
ממשלת ישראל יכולה גם לנסות לפעול בתחכום להרגעת הרוחות, באמצעות הרשתות החברתיות, הנפוצות בציבור הפלסטיני, בעיקר בקרב הצעירים.
המנהיגים הפוליטיים ואנשי זרועות הביטחון צריכים להפסיק לחפש את האגורה מתחת למנורה. המצב חדש מחייב אמצעים ושיטות פעולה חדשים, בדיוק כפי שעשתה ישראל כשיצאה למבצע "חומת מגן", שהישגו העיקרי היה שינוי תודעתי בשני הצדדים ופיתוח מתקפה מודיעינית על הטרור הפלסטיני, בחסות נוכחות של צה"ל בריכוזי האוכלוסין ביהודה ושומרון.
לפנייה לכתב/ת 
