תשכחו מה"מינייראסו" / מר עולם
מספר חודשים אחרי ההשפלה בחצי גמר המונדיאל, הצבע חזר לפנים של נבחרת ברזיל. אמנם השחקנים של המאמן החדש-ישן דונגה הופיעו עד כה במשחקי ידידות בלבד, אבל הסגל הצעיר והכדורגל המשופר נותנים תקווה לסלסאו לקראת הקופה אמריקה
"אנחנו לא יכולים לכתוב מחדש את ההיסטוריה. היא לא תשתנה". כשדונגה, מאמנה החדש-ישן של נבחרת ברזיל אמר את המילים האלה, היה ברור לכולם למה הוא מתכוון.
ה-8 ביולי 2014 יישאר חקוק לנצח כיום הקשה, העצוב והמשפיל ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הברזילאי. בתאריך הזה, באיצטדיון "מינייראו" בעיר בלו הוריזונטה, ספגה ברזיל את התבוסה הגדולה ביותר בתולדותיה, 7:1 מול גרמניה. זו לא הייתה רק התוצאה עצמה, אלא גם המעמד – חצי גמר המונדיאל – וגם הדרך. במחצית הגרמנים הובילו 0:5. במהלך שש דקות בלבד, בין הדקה 23 ל-29, גרמניה הבקיעה ארבעה שערים.
זה היה אירוע כמעט בלתי נתפס, חלום בלהות, מחזה סוריאליסטי. ואם לא הספיקה המהלומה האדירה הזו, ארבעה ימים לאחר מכן הנבחרת הברזילאית ההמומה חטפה עוד מכה, הפעם הפסד 3:0 להולנד במשחק על המקום השלישי.
ברזיל הגיעה למונדיאל הביתי שלה עם החלום הגדול לזכות בגביע העולם בפעם השישית בהיסטוריה, ולעשות זאת מול הקהל שלה. השאיפה הייתה גם לעשות תיקון היסטורי לאירועי 1950, כאשר ברזיל הפסידה בגמר המונדיאל הראשון אותו אירחה 2:1 לאורוגוואי.
עד לשביעייה מול גרמניה, ההפסד ההוא לאורוגוואי לפני 64 שנה נחשב ליום השחור ביותר בהיסטוריה של נבחרת ברזיל. אבל בפרספקטיבה היסטורית, נראה שמה שקרה ב-1950 לא היה כל כך נורא. בכל זאת, ברזיל הגיעה אז לגמר. היא הפסידה, אבל לבטח לא הובסה והושפלה, כמו ב-2014.
התגובות ל"אסון הספורטיבי" היו קשות. רבים במדינת הענק בת 200 מיליון התושבים הגיעו למסקנה שהכדורגל הברזילאי נמצא במרחק עצום מהכדורגל האירופי, שדור השחקנים הנוכחי – למעט ניימאר - הוא מהחלשים ביותר אי פעם שהיו לברזיל. שהניהול של ההתאחדות לכדורגל הוא גרוע במקרה הטוב, שלא לומר מושחת. ושהכדורגל הכוחני, ולעיתים גם ברוטאלי, שאימץ המאמן לואיס פליפה סקולארי, בגד בערכי ה"ז'וגו בוניטו" (המשחק היפה), שאיפיין את ברזיל בעבר והפך אותה לנבחרת האהובה בעולם.
רבים בברזיל הגיעו למסקנה שמוטב לוותר על הרעיון של "ניצחון בכל מחיר", ולחזור לסגנון הישן והטוב. כי אם במילא אנחנו מובסים ומושפלים, אז מדוע צריך לשחק כדורגל מכוער?
ההחלטה המיידית והמתבקשת אחרי הכישלון המהדהד, הייתה פיטוריו של סקולארי. הוא אמנם הוליך את נבחרת ברזיל לזכייה האחרונה שלה במונדיאל, אבל לצערו יזכרו לו יותר את ה-7:1 מול גרמניה ב-2014 מאשר את הניצחון 0:2 על אותה גרמניה ב-2002 ביוקוהאמה. אלא שכאשר הודיעה ההתאחדות ב-22 ביולי, בדיוק שבועיים אחרי ה"מינייראסו" (הכינוי שניתן לתבוסה מול גרמניה) כי המאמן החדש יהיה דונגה, ההפתעה הייתה גדולה. לא למאמן הזה פיללו האוהדים.
דונגה, קפטן הנבחרת שזכתה במונדיאל ב-1994, כבר אימן את ברזיל בעבר, בין 2006 ל-2010. הא אומנם הוליך את ה"סלסאו" לזכייה בקופה אמריקה ב-2007 ובגביע הקונפדרציות ב-2009. אבל במבחן הגדול והאמיתי שלו, כמו כמעט כל מאמן נבחרת ברזיל, הוא נכשל.
עוד לפני שברזיל הפסידה להולנד ברבע גמר מונדיאל 2010, דונגה חטף ביקורות מכל כיוון. הנבחרת שלו שיחקה כדורגל משעמם, חסר השראה, שהתבסס בעיקר על התקפות מתפרצות. דונגה גם סירב לכלול בסגל שלו שחקנים יצירתיים כמו ניימאר ואלשנדרה פאטו, בטענה שהם "צעירים מדי".
אם כן, הבחירה בדונגה כאיש שאמור לשקם את ברזיל ולהקים אותה מהריסות המונדיאל נראתה על פניו תמוהה, שלא לומר הזויה. והנה, ארבעה חודשים בדיוק לאחר שנכנס לתפקיד, דונגה יכול לחייך ולומר לכל מבקריו הרבים: טעיתם. שישה משחקים קיימה נבחרת ברזיל מאז המונדיאל, ובכולם היא ניצחה. זה התחיל עם 0:1 קטן על קולומביה, נמשך עם עוד 0:1 על אקוודור - לפני הניצחון היוקרתי 0:2 על ארגנטינה, סגנית אלופת העולם.
השיפור ביכולת ניכר ממשחק למשחק. ובא לידי ביטוי גם בכמויות השערים. אחרי ניצחון 0:4 על יפן הגיע ניצחון 0:4 על טורקיה באיסטנבול, והשבוע רשמה ברזיל את ניצחונה השישי ברציפות, 1:2 על אוסטריה בווינה. בסך הכל הבקיעה ברזיל 14 שערים בששת המשחקים הללו וספגה רק שער בודד. ההגנה, שנראתה כל כך רע במונדיאל, התייצבה. גם הביטחון חזר. נכון, מדובר במשחקי ידידות בלבד, ולמרות זאת השינוי הוא עצום. בכל האספקטים.
"כולכם רציתם בנייה מחדש של הנבחרת אחרי המונדיאל, וקיבלתם את זה", אמר דונגה במסיבת העיתונאים לפני המשחק השבוע בווינה. "זה טוב שיש לנו שחקנים מנוסים בהרכב כדי ליצור איזון, אבל לא פחות חשוב שיש לנו שחקנים צעירים, מלאי אדרנלין ומוטיבציה, דם חדש".
כשמשווים את ההרכב שעלה לשחק בחצי הגמר מול גרמניה עם זה שפתח מול אוסטריה באיצטדיון ארנסט האפל, אי אפשר שלא להבחין בשינוי הגדול. רק ארבעה שחקנים נשארו, שבעה הוחלפו.
הבלם דויד לואיז והקשרים לואיז גוסטבו, פרננדיניו ואוסקר הם ארבעת ה"ניצולים". וויליאן, ששיחק מול גרמניה כמחליף, הפך בינתיים לשחקן הרכב. ניימאר נעדר מהמשחק ההוא מול גרמניה אחרי שנפצע בגבו ברבע הגמר מול קולומביה, היום הוא הקפטן והציר המרכזי של הנבחרת.
חמישה מהשחקנים שפתחו מול אוסטריה כלל לא היו בסגל למונדיאל: השוער דייגו אלבס (ולנסיה), המגן הימני דנילו (פורטו), הבלם ז'ואו מירנדה (אתלטיקו מדריד) והמגן השמאלי פיליפה לואיס (צ'לסי). לואיז אדריאנו, שלא מפסיק להבקיע שערים במדי שחטאר דונייצק, הצטרף לניימאר בהתקפה.
סקולארי היה נעול על שחקנים מסוימים ולא היה מוכן לשנות את דעתו. הוא נותר נאמן לשחקנים שזכו בגביע הקונפדרציות ב-2013 ולא התגמש, גם כשהיה ברור שהוא חייב לעשות זאת. גם אחרי העונה הנפלאה של אתלטיקו מדריד, שזכתה באליפות ספרד והגיעה לגמר ליגת האלופות, הוא סירב לכלול בסגל למונדיאל את מירנדה ולואיס. על דייגו קוסטה, כיום אחד החלוצים הטובים בעולם, הוא ויתר וגרם לו לבחור לשחק בנבחרת ספרד. ברזיל איבדה את קוסטה לתמיד. ההתעקשות על שחקנים מוגבלים כמו פרד והולק עלתה לסקולארי ביוקר.
דונגה, שהיה גם הוא עיקש כפרד בקדנציה הראשונה שלו כמאמן הנבחרת, מבין שהזמנים השתנו. שהוא חייב לתת הזדמנות לשחקנים לא מוכרים, אבל בעלי פוטנציאל. הדוגמה הטובה ביותר הייתה במשחק מול אוסטריה. רוברטו פירמינו בן ה-23, שחקן שמעטים בברזיל בכלל ידעו על קיומו, נכנס כמחליף והבקיע שער ניצחון נפלא.
פירמינו שיחק עד לפני 4 שנים בפיגרנסה, קבוצה צנועה בברזיל. כשהיה בן 19 הוא עבר להופנהיים מהבונדסליגה. גם בגרמניה פירמינו התקשה להתבלט בתחילה, אבל את העונה שעברה הוא סיים עם 16 שערים, מה שהציב אותו במקום הרביעי בטבלת המבקיעים בליגה הגרמנית. השער מול אוסטריה, כבר בהופעתו השנייה בנבחרת, הפך אותו לסיפור גדול בברזיל. אבל מעבר לכך הוכיח שבעולם מסתובבים הרבה שחקנים ברזילאים כשרוניים שרק מחכים לקבל הזדמנות.
גם לואיז אדריאנו הוא דוגמא מצוינת לדרך בה העניינים התנהלו בברזיל. החלוץ של שחטאר דונייצק כבר בן 27, מככב באירופה כבר למעלה משמונה שנים, מבקיע שערים בכמויות מרשימות, אבל סקולארי אפילו לא חשב עליו. לפני שנה אדריאנו אמר כי ישמח לשחק בנבחרת אוקראינה, כי התייאש מהסיכוי לשחק ב"סלסאו". למזלו דונגה חשב אחרת מסקולארי.
עד כמה השתנה סגל הנבחרת אצל דונגה אפשר ללמוד מהנתונים הבאים: מבין 23 השחקנים שזומנו למשחקים מול טורקיה ואוסטריה, 15 היו עם פחות מ- 10 הופעות בינלאומיות. שבעה היו חדשים לחלוטין. ורק ארבעה שחקנים – דויד לואיז, תיאגו סילבה, אוסקר וניימאר – הגיעו עם למעלה מ-30 הופעות.
ומה לגבי סגנון המשחק של הנבחרת? הרי מזה חששו האוהדים יותר מכל, כשדונגה מונה למאמן החדש. דונגה היה קשר דפנסיבי קשוח ובלי טיפת יצירתיות, והטענה הייתה כי הנבחרת שיחקה בין 2006 ל-2010, בקדנציה הראשונה שלו, בדיוק כפי שהוא שיחק: בלי שאר רוח.
ובכן, מי שראה את הניצחון בשבוע שעבר על טורקיה באיסטנבול, יכול היה לזהות סימנים לשינוי. הכדורגל ששיחקה ברזיל היה מרהיב, וירטואוזי ומהנה. נכון, נבחרת טורקיה נמצאת בתקופה קשה ולא היוותה יריב רציני, ובכל זאת היכולת של ברזיל הייתה מרעננת. עד כדי כך שהאוהדים הטורקים נעמדו בסיום המשחק על רגליהם והריעו ממושכות לשחקנים בצהוב.
דונגה התייחס לנושא כשאמר: "אנחנו שמחים ששוב מזהים אותנו כנבחרת איכותית. מחיאות הכפיים גורמות לנו לגאווה. אנחנו מחזירים לעצמנו את הביטחון העצמי ומשתפרים מדי יום. הימים הרעים מאחורינו. הרוח הקבוצתית שלנו חזרה".
ובכל זאת, לא הכל עבד חלק. מייקון, המגן הוותיק של רומא, לא חזר בשעה היעודה לבית המלון של הנבחרת אחרי המשחק מול קולומביה. התגובה הייתה מהירה: דונגה סילק אותו מהנבחרת והעביר מסר ברור לכל יתר השחקנים.
אפרופו ענייני משמעת, דונגה העביר כמה הוראות ברורות לשחקנים: מעתה הם לא יורשו להסתובב בכינוסי הנבחרת בכפכפים, עם כובעי מצחיה ועם עגילים.
וזה לא הכל. לשחקנים הובהר שכל זמן שהם בנבחרת, נאסר עליהם להתבטא בנושאי פוליטיקה ודת, והם מחוייבים לשיר את ההמנון. בעת הארוחות אסור להשתמש בטלפונים סלולריים ואף אחד לא קם מהשולחן לפני הקפטן.
הקפטן הוא, כאמור, ניימאר. בגיל 22 הוא הקפטן הצעיר בהיסטוריה של נבחרת ברזיל. זו הייתה ההחלטה של דונגה מיד כשנכנס לתפקיד, והוא הסביר: "לניימאר יש איכות נדירה, ולמרות גילו הצעיר יש לו ניסיון. בכל פעם שברזיל הייתה אלופת העולם, היה לה קפטן שהיווה דוגמה".
נו כן, דונגה מדבר פה גם על עצמו, אבל המחמאות לניימאר הן בהחלט במקום. לא רק שהוא היה השחקן הטוב ביותר של ברזיל במונדיאל, הוא גם נראה כמי שמסוגל לקחת על גבו הצנום את הנבחרת בשנים הבאות. בכל ששת הניצחונות האחרונים של ברזיל, ניימאר היה השחקן המצטיין. מתוך 14 השערים שכבשה ברזיל הוא הבקיע 7 ותרם עוד שני בישולים.
קשה להאמין, אבל בגיל 22 יש כבר לניימאר 42 שערים ב-60 משחקיו במדי הסלסאו. הוא נמצא במקום החמישי בטבלת כל הזמנים, והשאיר מאחוריו כוכבי על כמו בבטו, ריבאלדו, ז'אירזיניו ורונאלדיניו. עוד 6 שערים חסרים לניימאר כדי להשתוות לזיקו, ואם לא יסבול מפציעות קשות או מירידה תלולה ביכולת, בעוד כמה שנים הוא יעבור גם את פלה.
גדול שחקני ברזיל בכל הזמנים הבקיע 77 שערים ב-92 המשחקים שלו בסלסאו. אז נכון שניימאר צריך עדיין לכבוש 35 שערים כדי להשתוות ל"או ריי" (המלך), אבל שוב נזכיר, הוא רק בן 22. יש לו לפחות 10 שנים לשחק ולהבקיע במדים הלאומיים. היה כבר מי שחישב ומצא שכאשר פלה היה בגילו של ניימאר, הוא כבש "רק" 41 שערים בנבחרת – אחד פחות מניימאר...
מי שחש נפגע מהפיכתו של ניימאר לקפטן הוא תיאגו סילבה, שהיה הקפטן בשנים האחרונות וגם במונדיאל. סילבה היה פצוע בתחילת העונה ולא שיחק בארבעת משחקי הידידות הראשונים. כשהבלם של פריז סן ז'רמן הוחזר לסגל הוא פתח פה גדול ואמר לתקשורת: "הופתעתי כשדונגה וניימאר לא דיברו איתי על נושא הקפטן".
מי שציפה לפיצוץ גדול, הופתע. דונגה לא העניש את סילבה על דבריו הבוטים וניימאר לא אמר עליו מילה רעה. להפך, השלושה קיימו שיחות אישיות וליבנו את הנקודות הרגישות. ניימאר אמר: "אני ותיאגו חברים טובים. מה שנאמר לא יפגע בחברות שלנו. שנינו גברים ושנינו יודעים מה הכי טוב לנו ולנבחרת". כדי להבהיר לכולם שההדורים אכן יושרו, כאשר ניימאר הוחלף בתוספת הזמן במשחק מול אוסטריה, הוא מיהר להעביר את סרט הקפטן לזרועו של סילבה. לא היה יכול להיות מסר ברור יותר.
שנת 2014 תיזכר לעד כאחת השנים הקשות ביותר של נבחרת ברזיל. אבל לפחות היא מסתיימת עם חיוך, עם אופטימיות, עם תחושה טובה ותקווה לעתיד טוב יותר. המבחן הגדול הראשון של הנבחרת החדשה יגיע ביוני 2015, בקופה אמריקה. אליפות דרום אמריקה תתקיים בשנה הבאה בצ'ילה והגרלת הבתים תיערך ביום שני הקרוב.
לפני ארבע שנים, בטורניר שהתקיים בארגנטינה, ברזיל נראתה רע מאוד. היא ניצחה רק במשחק אחד וברבע הגמר הפסידה לפרגוואי בדו-קרב פנדלים, כששחקניה מחמיצים את כל ארבע הבעיטות. הפעם, בטוחים בברזיל, הסיפור יהיה שונה לחלוטין. רוח חדשה מנשבת בנבחרת, ניימאר הוא הדבר האמיתי. ודונגה? הוא יזכיר לכולם שבגמר הקופה אמריקה של 2007, נבחרת ברזיל שלו הביסה את ארגנטינה של לאו מסי 0:3.
צפו: שוער מבקיע גול ממרחק של 85 מטרים
צפו: שיא גינס לקליעה מהמרחק הכי גדול עם הגב לסל
לפנייה לכתב/ת 
