כל הזמן אני בטוחה שהוא בוגד בי
הקנאה הצורבת מנהלת את חייהן של רבות, גורמת להן להיכנס לסרטים כבר בשלב מוקדם של הקשר, מקשה, מכאיבה ומובילה להתנהגות כפייתית ואף קיצונית, שבסופו של דבר הורסת את מערכת היחסים. האם מדובר בתכונת אופי מולדת והאם נגזר עלי לחיות עמה לעולם?
הקנאה הצורבת מנהלת את חייהן של רבות, גורמת להן להיכנס לסרטים כבר בשלב מוקדם של הקשר, מקשה, מכאיבה, ומובילה להתנהגות כפייתית ואף קיצונית, שבסופו של דבר הורסת את מערכת היחסים. האם מדובר בתכונת אופי מולדת והאם נגזר עלי לחיות עמה לעולם?
קודם כול, בואו נעשה סדר. כשמישהו אומר: "אני קנאי/ת" מדובר בדפוס רגשי-התנהגותי שנרכש במשך השנים כתוצאה מהתנסויות מכאיבות, לעתים כבר בשלב הילדות. עם זאת, אין מדובר בתכונת אופי, ומכאן שהדפוס ניתן לשינוי. למרות שרבים מוקיעים את הקנאה, ונוטים להכחישה בכל תוקף, מדובר ברגש טבעי.
קנאה היא הדבר שגורם לנו לשאוף להתפתח ולהשיג דברים, ודווקא כאשר אנו מכחישים קנאה טבעית היא נותרת תקועה כמו עצם בגרון, ואף מתעצמת ומקבלת ממדים חסרי פרופורציה. פעמים רבות כל שנדרש בכדי להתגבר על הקנאה זה להודות בה (בפני עצמכם או בפני אדם קרוב, לאו דווקא בפני אותו אדם שבו אתם מקנאים).
זה הכל תלוי בהערכה עצמית
כשמדובר בקנאה רומנטית, נוטים רבים לראותה כביטוי לאהבה. אך קנאה רומנטית וכל ההתנהגויות הקיצוניות שאנשים מתירים לעצמם בשמה, אינה אלא ביטוי לתחושת חוסר ערך. כאשר אדם סובל מדימוי עצמי נמוך, הדבר המפחיד ביותר עבורו זה לחוות דחייה. משום שאנו תולים תקוות כה רבות בזוגיות (שתגרום לנו לחוש שלמים, בעלי-ערך, שתכפר על מכאובי העבר) חווית הדחייה על רקע רומנטי היא הקשה מכול. הקנאה הרומנטית, על-כן, אינה אלא ניסיון למנוע מצב של דחייה אפשרית.
אך אותן פעולות שמיועדות למנוע דחייה – הגבלות על ידידות עם בנות המין השני, מעקב אחר פעילותו ברשת, דרישת דיווח שוטף ואישור מתמיד על אהבה – אף שמשקיטות לרגע את הלב, הופכות חיש מהר לנבואה שמגשימה את עצמה. הן מעיקות על בן-זוגך וגורמות לו להרגיש כבול ונשלט, וגם אם את 'משחקת את המשחק' באופן מושלם, אין ביכולתך למנוע ממנו לקלוט, גם אם באופן לא מודע, את הפחד שמציף אותך, מה שאוטומטית הופך אותך לפחות מושכת בעיניו.
אז מה עושים?
אחד מכללי המפתח לשינוי מצב קיים, זה קודם כול להפסיק לעשות את מה שמרחיק אותך מהתוצאה הרצויה. לכן כדי להשתחרר מהקנאה המכאיבה יהיה עלייך להימנע מהנקודות הבאות:
א. שיפוט עצמי – קרוב לוודאי שאם את קנאית, את כועסת על עצמך ומלקה את עצמך בגין רגשותייך והתנהגותך. אך ההלקאה העצמית אינה מועילה, היא גורמת לך לשנוא את עצמך (ואיך את מצפה שמישהו יאהב אותך אם אינך אוהבת את עצמך?), ומכלה כל טיפת אנרגיה שדרושה לשינוי המצב.
ב. מעקב והצקות – הימנעי מכל אותן פעולות שמקלות לרגע על המתח, אך בעצם מגבירות את הפחד: הפסיקי לחטט לו בטלפון ולעקוב אחריו ברשתות, להגביל את פעילותו ואת מערכות היחסים שלו. אל תדרשי ממנו דיווחים או אישורי אהבה בלתי פוסקים. עם זאת, כמובן שאיני מציעה שתטמני את ראשך בחול. אם מעשי בן-זוגך גורמים לך כאב בטן, בחני זאת לעומק ואז הציפי את חששותייך. אמרי את דברייך בישירות, מבלי להתנצל או להאשים, ואל תתני לו לשכנע אותך שאת רק מדמיינת דברים.
ג. ניתוחים מיותרים – במצבי לחץ יש נטייה לרוץ לחברות, לנתח את התנהגותו של בן-הזוג, לבנות תיאוריות ולקונן ללא הרף על פחדייך. דבר זה מספק הקלה רגעית אך מגביר את הפחד ואת חוסר הביטחון בצורה משמעותית.
ד. המנעי מהפניית אנרגיה שלילית - אם כבר נפרדתם, תטי מן הסתם להוקיע אותו בכדי לנסות אזן את עלבון הדחייה, ולהשחיר את דמותו בעיניי רוחך בתקווה שלא תרצי בו עוד. את תעשי זאת עם חברותייך, עם אמך ובינך לבין עצמך. את תמצאי את עצמך מודה בכעסך, אך לא בעלבון העמוק שאינו מרפה.
אך דווקא האנרגיה השלילית שאת מפנה כלפיו, במקום להקל, תנציח בלבך את הכמיהה שהוא ירצה בך שוב ובכך ישקם את הפגיעה. במקום זאת, שתפי את רגשותייך, אך הימנעי מתיאורים מוגזמים ומכוערים, ומאינטונציה מזלזלת המלווה בהעוויות פנים.
ה. לבסוף, הימנעי משימוש ב'ריבאונד' – גבר חדש יקל אולי על רגשותייך הדואבים ויאושש לרגע את תחושת הערך העצמי שספגה חבטה, אך אם לא תֵעָבּדי את רגשותייך ותלמדי להתגבר בכוחות עצמך על המכה, תמצאי את עצמך באחד מן השניים: שוב פעם באותה הסירה או לחלופין בקשר נוח אך לא מרגש שבו ידך על העליונה.
בהצלחה!
שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי.
לפנייה לכתב/ת 
