מלחמה על הדשא: הקשר בין ספורט ואלימות
איך הופכת יריבות ספורטיבית למלחמה עבור האוהדים? וכיצד ניתן למתן אותה? לקראת המשחק הטעון הערב (19:45), פסיכולוג הספורט, ד"ר שרגא שדה מנסה לנתח ומזהיר: "יש חשש מרצח באירוע ספורט בארץ". וגם: קווים לדמותם של ארגוני האוהדים הקיצוניים של סכנין ובית"ר והיריבויות האלימות ביותר בעולם
כשהולנד ניצחה את גרמניה 1:2 בחצי גמר אליפות אירופה ב-1988, תשעה מיליון הולנדים (יותר משישים אחוז מהאוכלוסיה), יצאו לחגוג ברחובות. זו היתה ההתקהלות הציבורית הגדולה ביותר מאז יום השחרור מעול הכיבוש הנאצי והאוהדים ההולנדיים אמרו: סוף סוף ניצחנו במלחמה".
- סיימון קופר, "כדורגל נגד האויב"
המושג מלחמה מוזכר בכל פעם שמועדונים או נבחרות לאומיות בספורט מגיעים למפגש מרקע שונה ו/או עם יריבות ארוכת שנים, כמו למשל במשחק הערב (א', 19:45) בין בני סכנין לבית"ר ירושלים.
עוד על המשחק הטעון:
- סואן: "בטוח שהמשחק יעבור בשלום"
- סופית: המשחק ייערך בדוחא
- המשחק הוצא מטופס הטוטו
- שאלת הדגל / שתי דעות
יהיו שיקראו למפגש: ימין מול שמאל. יהודים מול ערבים. שתי קבוצות עם קהל תובעני וחם מזג, שחלק מאוהדיהם חשים מקופחים מול האליטה והנהגת המדינה.
לסכנין יש את אוהדי ה"אולטראס" הידועים בקנאותם הרבה לקבוצה. הם לא בוחלים בהנפת דגלי פלסטין ושלטים מתסיסים בנושא ירושלים הר הבית ומדינת ישראל בכלל. הם גם נוהגים להניף שלטים משפילים נגד היריבות ובעיקר נגד בית"ר, ולעיתים אף שרים נגד המדינה ומלווים זאת בתאורת חזיזים וזיקוקים.
מדובר בקבוצה של מאות אוהדים שמגיעים למגרש טעונים מאוד. הם נוהגים ללבוש חולצות אדומות, לענוד שרשראות של המועדון, להלום בתופים ולפרוק את כל זעמם על השלטון, החברה והמדינה. חלקם מחכים בקוצר רוח למשחקים מול בית"ר.
אוהדיה הקנאים של בית"ר מגיעים בעיקר מארגון "לה פמיליה" - ארגון דומיננטי שמונה כיום כאלפי חברים. הם נוהגים במיליטנטיות, משקיעים רבות בתפאורה למשחק, חלקם קיעקעו את סמל המועדון על גופם ויש בתוכם גם לא מעט אוהדים אלימים.
באתר האירגון הופיעו בימים האחרונים איורים נגד בני סכנין ותגובות חריפות במיוחד בעיקר אחרי הטבח בבית הכנסת בבירה. מנהיגי האירגון דואגים להסעות לאוהדים, פרטי עידוד ולבוש ולעולם לא יפקירו אוהד שנקלע לצרה ואם צריך גם יגייסו כסף למימון עורך-דין לאוהד עצור.
השיא האלים מבחינת האוהדים הקיצוניים של בית"ר היה שריפת מתחם "בית וגן" במהלך המחאה על הגעת השחקנים המוסלמים מצ'צ'ניה.
כדי להבין את הקשר בין מלחמה וספורט פנינו לד"ר שרגא שדה, פסיכולוג ספורט ומרצה במרכז ללימודים אקדמאים באור יהודה. "בהתפתחות של הזהות העצמית האישית והקבוצתית, 'אנחנו' מול 'האחר' הוא מרכיב חשוב, זה מתבטא גם בספורט", מסביר ד"ר שדה.
וזה הופך ליריבות שמגדירים אותה כמלחמה?
"כן. היריבות בין קבוצות היא לעיתים הרבה יותר מאשר היריבות הספורטיבית. לעיתים קרובות מפגשים ספורטיביים מייצגים ערכים לאומיים ולאומנים. ברצלונה היא סמל של לאומנות קטאלנית וריאל מדריד היא סמל של ספרד. אצלנו הדבר בא לידי ביטוי במשחקים בין בית"ר ירושלים ובין סכנין. חשוב לציין שהיריבות הלאומנית מבוטאת בעיקר בקרב האוהדים, אלו המכונים 'הקומץ', והיא משמעותית הרבה פחות בין השחקנים".
מה בעצם היריבות הזו עושה לאוהדים?
"האוהדים משתמשים בקבוצה כדי לספק את צרכיהם הרגשיים והחברתיים, דבר שנותן להם חיזוק לדימוי העצמי, גם ברמה האישית וגם בהזדהות הלאומית (יהודי מול ערבי). הנאצות, הקללות והאיומים לא מופנים למעשה לשחקן באופן אישי אלא לקבוצה היריבה הנתפסת ככזו שמציגה ערכים שונים".
והמתח גובר לפני כל מפגש כזה?
"לאור האירועים הקשים שמתרחשים אצלנו המתח בין "אנחנו" לבין "אתם" מגביר בקרב שתי קבוצות האוהדים את הצורך להגן על דימויים העצמי, האישי והלאומי ולהביאו לביטוי במגרש הכדורגל הפוליטי".
באיזה דרכים ניתן למתן את המתח?
"אם הממשלה שלנו היתה יודעת את הדרך, זה היה נושא ברמה הלאומית ולא רק בספורט. אנחנו מנסים כל הזמן למצוא פתרונות. מדברים מצד אחד על הידברות או על אמצעי אכיפה. לדעתי זה צריך להיות גם זה וגם זה. לאוהדים לא באמת אכפת מה השחקנים או הקבוצה מרגישים".
ומה תפקיד ההנהלות?
"גם אם מנהלי בני סכנין ובית"ר ירושלים מעבירות מסר הקורא למיתון, חלק מהאוהדים היו יוצאים נגדן כי בשבילם הקבוצה מהווה צורך לבטא תסכול וקיפוח משני הצדדים. בכל צד מנסים לעשות מפגשים עם אוהדים, להגיע למובילים ולהסביר שזה לא תורם ויוביל לענישה והפחתת נקודות. העניין הוא שאת האוהדים הללו זה לא מעניין. הם משתמשים בקבוצה ובמה שהיא מייצגת כדי לבטא את תחושות הקיפוח שלהם.
אם אחד צד אומר 'ערבים בשום פנים ואופן לא יהיו אצלנו' והצד השני אומר 'אני מייצג את הפלסטינים המקופחים והמדוכאים', זה ימשיך לבוא לביטוי, אם לא במגרש אז ברחוב ובשכונות ובכל מקום. אפשר לנסות וצריך להרגיע את הרוחות, אבל יש לקחת בחשבון שזה גם יכול ללבות".
אז איך ניתן להפסיק את המלחמה והשנאה?
"עיקר העבודה לדעתי זה לנסות להעביר דרך השחקנים מסרים לאוהדים של מיתון, אבל יש שחקנים שפוחדים להעביר מסר, כי אותם אוהדים בסוף יתנכלו להם, כמו שהיה בשנה שעברה בבית"ר ירושלים. לכן יש לנקוט בנוסף באמצעים של העברת מסר של ענישה ולהדגיש עד כאן מותר ומכאן אסור. אבל נראה שזה רק ימתן ולא יכול למגר".
"יש חשש גדול מרצח בספורט אצלנו. תראה מה קרה בטורקיה בסוף השבוע כשרצחו בגלל ספורט אוהד של הכוכב האדום", הזהיר ד"ר שדה לסיום.
ומה קורה בעולם?
לקבוצות רבות ברחבי העולם יש קהל אוהדים קנאי, לעיתים גם פנאטי ואלים שהופך את שדה המשחק לשדה קרב ואת היריבה לאויבת.
בטורקיה יש מלחמת עולם בין שלושה מחנות אוהדים של קבוצות מאיסטנבול: פנרבחצ'ה, גלאטסאראיי ובשיקטאש. אוהדי האחרונה אגב נכנסו לספר השיאים של גינס כקהל שיצר את הרעש החזק ביותר במפגש ספורט.
הרבה מפגשים בין הקבוצות הללו הסתיימו בהתנגשויות אלימות בין אוהדים. אחת הדרכים שמצאו בטורקיה להתמודד עם האלימות היא הענשת הקבוצות במשחקים עם נשים וילדים בלבד. איחוד נדיר בין אוהדי הקבוצות מאיסטנבול התרחש במהלך המחאה נגד הממשל הטורקי, כשכולם יחד הובילו מהומות ענק ברחובות.
בסקוטלנד יש יריבות דתית בין הקבוצות מהבירה גלזגו, סלטיק וגלזגו ריינג'רס. אוהדי סלטיק מזוהים עם האירים הקתולים בעוד ריינג'רס עם הפרוטסטנטים-האנגליקנים.
בסרביה אוהדי פרטיזן בלגרד, חלקם חיילים לשעבר, ידועים לשמצה בגילויי האלימות מול היריבות ובעיר מול הכוכב האדום בלגרד שאת אחד מאוהדיה רצחו ליד פאב אחרי משחק דרבי. אותם אוהדים עושים נזק רב גם לנבחרת הלאומית של סרביה.
בארגנטינה כמעט כל המשחקים בין בוקה ג'וניורס וריבר פלייט מובילים לעימותים אלימים ואפילו ליריות ביציעים שהביאו למותם של שני אוהדים באחד המשחקים.
בהולנד היריבות הגדולה היא בין האוהדים של פיינורד רוטרדאם ואייאקס אמסטרדם המזוהה עם היהודים. ההשמצות הגזעניות של אוהדי פיינורד כוללות הצדעות במועל יד ושירים על רכבות למחנות ההשמדה. באחד מהמפגשים אוהדי פיינורד השליכו כסאות ליציע וגרמו להפסקת המשחק.
באיטליה ישנם אוהדי לאציו המזוהים עם הימין הפאשיסטי, בעוד אלו של רומא ידועים בשנאתם כלפי קבוצות מאנגליה. לא אחת נרשמו התנגשויות אלימות בין אוהדי רומא לאוהדים אנגלים, במיוחד של ליברפול.
במצרים ישנו מאבק אלים וארוך שנים בין אל אהלי וזמאלק, המועדונים המובילים במדינה. ביוון הדרבי הלוהט בכדורגל ובכדורסל הוא באתונה בין אולימפיאקוס ופנאתינייקוס. לא אחת נערכו משחקי הדרבי ללא קהל כשבשנים האחרונות הוחלט כי המשחקים שייערכו עם קהל ויכללו קהל של אוהדי המארחת בלבד.
מלבד אתונה, גם בסלוניקי חם, בעיקר כשאוהדי פאוק פוגשים את אוהדי אריס. אצטדיון הטומבה (הקבר) של פאוק שבר שיא כאצטדיון בו הודלקו הכי הרבה אבוקות במשחק אחד.
לפנייה לכתב/ת 
