בושה לאומית / פלג סוגר שבת
אוסף מוסת של נאמני גועל הנפש הגיעו למשחק בין בני יהודה לבני לוד במטרה אחת בלבד: להתגרות. הם כמובן הצליחו, כי בהצתת שריפות יש לנו המון מומחים, רק אין מי שיכבה. עמיר פלג על הביזיון שלשום בבלומפילד
אילו ראש הממשלה היה מתרכז בניסיון להחזיר את הנורמליות למדינה המטורפת, ולא בבחירות הבאות, הוא לא היה רץ לחדר ההלבשה של הנבחרת שניצחה את בוסניה. הרבה יותר מתאים היה חדר ההלבשה של בני-לוד.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
קבוצה שמנהליה ומאמנה ערבים, עם מאמן כושר, מאמן שוערים ועסיין יהודים, וסגל שחקנים שחציו יהודי וחציו ערבי. בועה מפוארת של דו־קיום בתוך כאוס של עוינות. איתם ביבי נתניהו היה צריך להצטלם, ולומר להם את המשפט: "זו גאווה ישראלית, עשיתם לי צמרמורת".
אבל כמו במדינה, גם במגרש העניינים יצאו מכלל שליטה. כך הגענו גם לביזיון שלשום בבלומפילד, הר הבית של הכדורגל. אוסף מוסת של נאמני גועל הנפש הגיעו במטרה אחת בלבד: להתגרות. הם כמובן הצליחו, כי בהצתת שריפות יש לנו המון מומחים, רק אין מי שיכבה. לא מעט אנשים כיכבו במהומה, אבל היה גם צדיק בסדום.
פושעים בכתום. הרבה יותר מקומץ של מחרחרי שטנה ישבו בשער 2, והציגו מפגן מחליא של גזענות, רשעות וטיפשות. הם השליכו חפצים ושקיות גרעינים לעבר אנשי לוד ביציע השכן, וצעקו לעברם "מחבלים", "לכו לעזה" ו"מוחמד מת". סתם ככה, למען ההסתה וההתססה, למרות שאיש מהאורחים לא ליכלך על מתתיהו, ירמיהו או יחזקאל.
נכון, האיש החזק בבני־לוד שידוע בכינויו "אבו סובחי", אף פעם לא הצטיין בהרגעת רוחות. אבל גם מהטמה גנדי היה מתקשה להבליג לנוכח המתקפה המילולית והגרעינית. שיא הנבזות הגיע כשחבורת עלובי נפש ליוותה בקללות וביריקות שחקן לודאי ששבר את הרגל והובהל אל מחוץ למגרש. איכס!
משה דמאיו. הבעלים של בני-יהודה נשמע מזועזע בהפסקה ובסיום, אבל זה היה מעט ובעיקר מאוחר מדי. כשאוהדים קיללו אותו בעונה שעברה, בתו עלתה ליציע וחבטה באחד מהם. שלשום, בשעת השאט נפש, אבאל'ה קפא על הספסל ובתו לא הפגינה את כישוריה בקרב מגע.
יוסי אבוקסיס. מאמן בני-יהודה התראיין בסיום, אמר שהייתה "אווירה טובה" וביקש להתמקד בכדורגל (כאילו שהיה). כשנשאל על הקללות הנוראיות, השיב: "לא שמעתי". עד כדי כך משקשק עוזר מאמן נבחרת ישראל מהחלאות שמזוהים ומזהמים את קבוצתו. מביש.
איציק זוהר. היחיד שתיפקד ללא דופי באותם רגעים היה הפרשן בטלוויזיה. הוא ביקר בחריפות את אוזלת ידם של מאבדי העשתונות מסביב, קרא "לזרוק את הגזענים" מהמגרש, והזדעק לנוכח האנמיות של המאבטחים. דווקא כדורגלן העבר הציל את כבוד העיתונות.
אבי מלר. בהתחלה השדר (עיתונאי בעברו) אמנם הוקיע, אבל בשיא המהומה המשחק ריתק אותו הרבה יותר. כשזוהר דיבר על מחדל האבטחה, מלר התעקש: "בוא נראה אם היה פנדל". כשאיציק שאל: "למה לא זורקים את הגזענים מהאצטדיון", מלר אמר: "אני לא שומע את הטקסטים, היה לנו חילוף". כשהפרשן שאל: "איפה אדון וגברת דמאיו שירגיעו?", השדר אמר שזה לא תפקידם. בקיצור, לא תפקידו של מלר לשדר משחקים באש. להתראות בערוץ הקיבוץ.
טופ קוואליטי חלטוריישנס
והייתה עוד שחקנית ראשית בביזיון, שחזרה לבלומפילד אחרי דרבי הברברים של ת"א. עשרה ימים לקח לחברת האבטחה TQS לכנס מסיבת עיתונאים ולהציג סרט ערוך היטב על הברדק ההוא. לפי המצגת, לקח כ־7 שניות מהרגע שהמופרע פרץ למגרש כדי להרביץ לזהבי ועד ה"השתלטות עליו". ברור, הם התחילו למדוד מהרגע שדרך על הדשא, ו"השתלטו" עליו כשכבר נפל לקרקע.
בנוסף הוצג קטע המתעד מאבטחים דוחסים אוהדי מכבי לכיוון היציע. משום מה לא הובאו צילומים של כל הפרחחים שדילגו לדשא באין מפריע וחצו
את המגרש בריצה קלה. "אם רוצים ליצור סטריליות מוחלטת", אמר בעלי החברה בני שמיר, "שיחזירו את הגדרות ויעמידו 1,500 מאבטחים". הבנתם? עם הגדרות, הוא רוצה עוד מאות מאבטחים.
270 אלף שקל שילמה הפועל ת"א ל־TQS - יענו "טופ קוואליטי סולושנס". לא מעט עבור חברה שמסירה מעצמה אחריות. שמיר גם טען שאנשיו יוצאי יחידות קרביות. מעניין, כי בפרסומי ה"דרושים" שלה לאירועי ספורט, נאמר כי "התפקיד מתאים לחיילים משוחררים" ללא אזכור היחידה שבה שירתו, ושאין צורך בניסיון.
בתכל'ס, אותה חברה חזרה שלשום לבלומפילד, וההפקרות שוב חגגה. אולי במסיבת עיתונאים בקרוב נלמד שלחפצים שהושלכו מיציע בני־יהודה לקח רק 3.876 שניות עד שנחתו על אוהדי לוד. זמן סביר בהחלט מכדי שהמאבטחים יבחינו בכך.
לפנייה לכתב/ת 
