לא משבר, בעיות. והרבה / על בלאט וקליבלנד
לברון מתוסכל, ארווינג לא הפנים את מעמדו ולאב לא הבין את ייעודו. אלה רק חלק מהצרות של המאמן הישראלי וקבוצתו. אבל שפת ה-NBA, שונה משפת "מכבי" ודברים משתנים במהירות. תשאלו את אריק ספולסטרה. שרון דוידוביץ' על ההתאקלמות הקשה של בלאט
אינספור ישראלים גילו העונה מחדש את ה-NBA, והכל הודות לדייויד בלאט. הם עוקבים, מתעדכנים, וחלקם אפילו מתעוררים בלילה לעוד משחק של קליבלנד. אבל אחרי כמעט חודש של לילות לבנים, המסקנה של כולם היא אחת – כדורסל זה לא כזה כיף. לפחות לא בקאבלירס.
עוד NBA ב-ynet ספורט
למעט הרבע הראשון, התבוסה הביתית לפנות בוקר לטורונטו הייתה דוגמא נהדרת למה שקורה באופן קבוע מתחילת העונה: שחקנים מכדררים ללא תכלית, לפעמים 15 או 20 שניות ומשחקים לבד, זריקות סתמיות, תיאום קלוקל וספסל לא קיים. כל אלה הופכים עבור "העוקבים החדשים-ישנים" של ה-NBA את המיתוס של "הליגה הטובה בעולם", לקצת לא מציאותי.
קליבלנד לא משחקת כדורסל יפה, היא משחקת כדורסל רחוב. רק שאת בלאט קצת פחות מדאיגים החיוכים של החבר'ה מישראל, וקצת יותר שפת הגוף של החבר'ה מאוהיו.
שתי בעיות עיקריות: הגנה והתקפה
שש דקות לסיום ההפסד המאכזב בין שישי לשבת בוושינגטון, דיון ווייטרס עלה לזריקה סתמית משלוש, ללא תנועה של ההתקפה. לברון ג'יימס עלה לריבאונד בחצי כוח, חצי חשק, אך ויתר באמצע. הוא נותר מאחור עם תנועת ידיים מאוכזבת, ועברו עוד שניות ארוכות עד שהצטרף להגנה. זה קרה יותר מפעם אחת וזה לא נבע ממחאה – רק מתסכול.
בלאט טרם מצא את הרוטציה הנכונה בקבוצה ומנהל נכון לעכשיו רע את הדקות, כשהכל נופל למעשה על הכוכב שלו, שרושם את כמות הדקות הגדולה ביותר שלו מזה שנים. למעשה, מאז הפעם האחרונה בה היה בקליבלנד.
בארבעה מחמשת הניצחונות היחידים של הקאבלירס, ג'יימס קלע 32 נקודות ומעלה. העונה לברון רשם כבר ארבעה משחקים מתחת ל-40 אחוז מהשדה. כל העונה שעברה היו לו חמישה משחקים כאלה. כי כרגע הוא פשוט לבד במערכה.
קיירי ארווינג עדיין בטוח שהוא ה-כוכב של המועדון, כפי שהיה מאז נבחר במקום הראשון בדראפט של 2011. הכדורסל שלו לא תואם לקבוצה שמועמדת לאליפות. קווין לאב לעומת זאת, טרם הפנים כי מקומו בשלישייה אמור להיות זהה למקומו של כריס בוש בטריו המפורסם של מיאמי – משמע, הצלע השלישית.
הירידה הדרסטית בנקודות (מ-26 ל-16 בממוצע), בכמות הזריקות (מ-18 ל-12 בממוצע) וקבלת הכדורים הפחותה, משפיעות עליו יותר מדי, גם בשפת הגוף שמורגשת כלפי חוץ. אבל מה הכי גרוע? אלה רק הבעיות השוליות של בלאט.
עוד לפני המפגש לפנות בוקר בטורונטו, קליבלנד מציגה את ההגנה הרעה ביותר מבין "הגדולות" של הליגה. הגנה שסופגת 102 נקודות בממוצע למשחק (מקום 23 בליגה) ומאפשרת ליריבות לקלוע ב-48.8 אחוז מהשדה מולה. רק לייקרס ומינסוטה, שתיים מנמושות הליגה, מאפשרות אחוזים גבוהים יותר.
העזרה ההגנתית לא קיימת עד מביכה, הצבע פרוץ והצורך בחיזוק הכרחי. שמות כמו אלה של הסנטר טימופיי מוזגוב מדנבר ואנדריי קירילנקו מברוקלין, עלו ועשויים להגיע בקרוב. וכן, שניהם היו עם בלאט בנבחרת רוסיה.
תשאלו את ספולסטרה
אבל עם כל הצרות והפתיחה הרעה, חשוב לזכור שההגדרות בין ישראל לארה"ב שונות. כאן עברית ושם אנגלית. כאן מדברים בשפת מכבי, שם שפת 82 משחקים בעונה. כאן זה משבר, שם זה בעיות. אמנם רבות, אבל גלויות על השולחן וניתנות לטיפול.
גם מיאמי הגדולה בעונה הראשונה של לברון ג'יימס פתחה עם מאזן 9-10. גם אז אריק ספולסטרה, מאמן חדש בליגה, היה זה שספג את כל האש. זה נגמר בארבעה גמרים ושתי אליפויות בארבע עונות.
קיירי יתאפס על עצמו, לאב ימצא את עצמו, לברון ימצא את כל השאר וגם בלאט ימצא את הדרך הנכונה לשלוט ולנהל את שחקניו טוב יותר. כי כרגע זה לא קורה. ומה אם לא? בואו נגיד שזה יהיה קצת יותר קשה מלהתאושש אחרי הפסד לנס ציונה.
אוהבים NBA? היכנסו לעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' ועיקבו אחריו בטוויטר
לפנייה לכתב/ת 
