מפנה מקום: לעיפרון, לרישום ולנייר

בספר חדש בשם "החיים בקו" (שראה אור בהוצאת "עולם חדש") נדב חושף את הקורא אל אותו קו איורי שמלווה אותו החל מימיו כסטודנט בבצלאל בשנות ה-70, ועד לימינו - באמצעות סקיצות רבות שלו שנשתמרו במגירותיו, וכעת כונסו - כשהוא חושף את קוראיו לאושר הוויזואלי שיכול להתקבל מקו שחור ופשוט.

נעם נדב. סקיצות משנים שונות

בחרת לקרוא לספרך "החיים בקו". מה זה קו בעיניך, ומה יש בו שכל כך מרתק?

"מגיל מאוד צעיר ידעתי שאני מבצע רישומים בקו, ושזה אמצעי הביטוי הראשוני שלי. כל דבר שאני מצייר - אני מתחיל ישר מקו. אני יכול לרשום מהזיכרון וללא רפרנס המון דברים, כמו דמויות, נופים, בתים או מכונות. הם לאו דווקא יהיו אחד לאחד כמו המציאות - אבל הם יהיו אמיתיים ודומים לה, על פי הסגנון שלי.  

"אחרי שאני רושם בקו, אני לא מרגיש צורך להוסיף לקווים שלי צבע. לא שיש לי משהו נגד צבע, חלילה, אבל מבחינתי הקו ממלא אותי - ואני לא רוצה ששום דבר יהרוס את זה. מבחינה אמנותית זהו אמצעי הביטוי הכי בסיסי והכי ישיר,שיוצא ישר מהמוח לדף או למחברת, ממש כמו זרם תודעה".

עטיפת הספר. עבודות שנאספו עוד על ידי האב ההיסטוריון

מתי מגיעה ההחלטה להפוך את סקיצות הרישומים לספר?

"הטריגר להוצאת הספר היה פסטיבל אנימיקס בקיץ האחרון, שבו הסכמתי להיות יקיר הפסטיבל, כמעין קבלת פרס על מפעל חיים. כל יקיר פסטיבל צריך לייצר יצירה מסוימת בעבור האירוע, והיעד שלי לעניין היה ספר של סקיצות מהדרך שעשיתי".

לא בכדי נבחר נדב כיקיר הפסטיבל. בשנים מאז שסיים את לימודיו, אייר נדב, בין היתר, ספרי ילדים ומבוגרים, וכן איורים וקומיקסים לעיתונים "חדשות" "ומעריב", וכן לעיתוני הילדים "כולנו" ו"עיניים". בנוסף עבד נדב בעולם הפרסום, כשזכורה לטובה סדרת הפרסומות המיתולוגית שלו למועצת הפירות והירקות "זמן התפוח" - בכיכובם של דמויות כוח תפוח. כיום נדב עוסק באמנות וגם מרצה בכיר בבצלאל.

מעולם הפרסום לעולם היצירה

כל כך הרבה מהסקיצות שלך נשמרו לאורך השנים. בספר יש אפילו מספר רישומים מהילדות שלך. איך שמרת עליהם כל כך טוב?

"בנוגע למוקדמות ביותר, אבי היה שומר אותן. הוא היה ספרן, ארכיונאי והיסטוריון, ונהג לשמור אותן בקופסאות. מאוחר יותר, בשנות התיכון, התחלתי לשמור אותן בעצמי. אבל הדגש העיקרי בספר הוא מתקופת הלימודים שלי בבצלאל, ואת הילדות והשנים המוקדמות - אני עדיין שומר להזדמנות אחרת".

תהליך הוצאת הספר היה, למעשה, תהליך משפחתי. "בצעתי סינון ראשוני של הסקיצות, ואז העברתי אותן לאחי ולאשתו לסינון קפדני יותר", הוא מספר. "אחי הוא מוציא לאור (יונתן נדב מהוצאת חרגול-מודן) אבל בסופו של דבר, את הסינון האמיתי עשתה אשתו. שניהם גם קבעו את חלוקת הספר לפרקים, בשיתוף פעולה איתי, ואף בחרו איתי את שמות הפרקים".

"החיים בקו" מלא בסקיצות מסוגים שונים, בעבודות לעיתונות, בקומיקס, באנימציה ועוד. באיזה ז'אנר מכל אלו אתה מרגיש שיש לך את המקום הנכון ביותר לביטוי אישי?

"אני חושב שזה תלוי, בסופו של דבר, בעבודה עצמה. לעתים קיים באנימציה היבט מאוד מהנה ורב-גוני, בעקבות בניית עולם שלם, ומצד שני - ישנם פרויקטים בתחום זה שהם ממש משמימים. לעומת זאת, לפעמים גם בעבודות לעיתונות יש צורך במחקר רב-תחומי, ובהתפרשות על כמה רמות של עבודה. זה באמת תלוי בפרויקט".

הסגנון אינו אחד לאחד המציאות, אך קרוב לה

האם לדעתך סטודנט צריך לבחור מראש את הדרך היצירתית שמתאימה לו, או דווקא להתנסות בכמה שיותר ז'אנרים?

"הלימודים שאני מעביר, בחלקם, הם לימודי יסוד, שבהם יש פחות מקום לתת יד חופשית.

אבל חשוב שהתלמידים יעברו התנסות בכמה וכמה סוגים של תרגילים וטכניקות לפני שהם מגבשים את הסגנון האישי שלהם. עם הסטודנטים של שנה ד', האחרונה, זה סיפור שונה לגמרי - ושם כבר כדאי למצוא דרך ספיציפית. באופן כללי, כמרצה, יש לי גישה דמוקרטית, ואין לי שום רצון שהסטודנטים שלי יהפכו לשיבוטים שלי - ולכן גם כשאני נותן תרגילים סגורים, אני משתדל לא לכפות את עצמי יותר מדי על היצירתיות שלהם".

נראה שבעולם העיצוב והאיור של ימינו, כולם רוצים את האיורים דיגיטלים וצבעוניים. האם עדיין יש מקום בעולם לקו שהוא תוצר של מפגש פשוט בין עיפרון לדף נייר?

"בהחלט יש מקום גם למה שהיה לפני כל העידן הדיגיטלי. לקו ולנייר. אני צברתי את הניסיון המקצועי שלי, בדיוק על קו התפר - כשהכל עדיין היה ידני והדיגיטליות עמדה בפתח. בשנים האחרונות, חלק גדול מהעבודות שלי ציורו על דף נייר, ואז העברתי אותם למחשב לצביעה. דיגיטלי זה לא רק כלי, אלא עניין של גישה.

"אני מאמין שכמו שהצילום לא הרג את הציור, אלא שחרר אותו מהמגבלות התעודיות, ונתן מקום לזרם אמנותי חדש להתפתח -  אולי גם מהעבודה הדיגיטלית יתפתח עולם יותר ניסיוני ומשוחרר. כל עוד יש אנשים שעדיין מציירים, הרישום הידני לא ייעלם".

אתה עדיין מסתובב עם ספר סקיצות?

"תמיד יש עלי איזה מחברת סקיצות. תמיד".