הרבה כלום על שום דבר / טור
היו צמאי דם שרצו שמשהו יקרה, אבל בסופו של דבר היו קצת מהומות וקצת חגיגות, זה הכל. הוכחנו שערבים ויהודים יכולים לשחק כדורגל בישראל ושהכל יעבור בשלום. רק צריך 700 שוטרים, 200 מאבטחים, מחסומים, פניקה ופוליטיקאים שקופצים על העגלה. שרון דוידוביץ' מסכם ערב בדוחא ובטוח: ניפחנו את הכל
ערב כחול עמוק של צ'קלקה מהבהבת בירך לשלום את באי העיר סכנין. עיר במצור. כמו דיסקוטק משנות ה־80, הצבעים התערבבו. הכחול המהפנט, יחד עם השוטרים הזהובים על כל מטר וסדרנים כתומים בכל פינה. זעקות "מלחמה" והעשן הסמיך שעלה מן הגבעה של היציע, השכיחו את מטרת הערב. רק התרנגולת שנזרקה בפתיחה אל הדשא, הסתכלה סביב ולא הבינה על מה המהומה. הייתה בטוחה שזהו עוד קרב של יום שישי על הר הבית. כשהכדור עבר לידה, היא הבינה שזה רק כדורגל.
עוד על המשחק הטעון:
- אוהדי בית"ר השתוללו ושברו כסאות, 4 עצורים בדוחא
- סכנין מחכה לבית"ר: משחקי העבר הטעונים
- המשחק הוצא מטופס הטוטו
- שאלת הדגל / שתי דעות
- מסכימים עם הטור? בואו לדבר על זה
היו צמאי דם שמשהו יקרה, משהו שלא קשור למשחק. לאיש לא היה אכפת מה עושה הקשר 50־50 עם המגן שעובד בצמוד לקיצוני. רק מה מתרחש עם הסד"כ המשטרתי, שעובד עם החפ"ק הארצי, שאוסף מודיעין על הקיצוני. "אתם בתקשורת מנפחים הכל", אומר לי אוהד של סכנין במחצית. "איך אתה, עיתונאי יהודי, לא מפחד להגיע לכאן?", הוא מקשה. "כי אנחנו סתם מנפחים", אני עונה.
מצד אחד דגלי פלסטין, מצד שני ישראל. "מוות לערבים" מיציע אחד, "לפדות בדם את אל־אקצה" בצד השני. קצת מהומות בסיום, קצת חגיגות, קצת נזקים, הרבה כלום על שום דבר. כי מה בעצם ניסינו להוכיח כאן? שערבים ויהודים יכולים
לשחק כדורגל במדינת ישראל והכל יעבור בשלום? הצלחנו. זאת אומרת, רק אם יהיו 700 שוטרים, 200 מאבטחים, פרשים, אנשי ביטחון בסמטאות, מחסומי ברזל, בדיקות, פניקה, לחץ ופוליטיקאים שקופצים על העגלה (כי חנין זועבי באמת מעדיפה את ה־2־4־4 הנסוג ולא שיטת יהלום). ובשביל מה? בשביל כדורגל.
אולי בבואנוס־איירס, אתונה ואמסטרדם יודעים משהו שאנחנו לא. אולי לא חובה להביא במשחקים כה נפיצים את אוהדי קבוצת החוץ. אולי כשהאוטובוס האחרון של האוהדים, שעשו דרכם משעות הצהריים המוקדמות ועברו דרך מסעות כומתה, מגיע לאצטדיון רק דקות ארוכות אחרי הפתיחה – כל הטררם הזה לא שווה.
רק שיש אנשים שהמשחק הזה נוגע להם בעצבים העמוקים. "רק בשביל המשחק הזה אנחנו בליגה", אומר אוהד סכנין מיד אחרי שהזיקוקין די־נור נדמו בסיום. "כאן אנחנו יכולים להביע את הזהות שלנו". עכשיו רק צריך לבדוק אם חוק הלאום שאושר בממשלה, מאפשר לסכנין לשחק בכלל בליגה.
ודרך אגב, היה משחק. נגמר 0:1. האדומים ניצחו את הצהובים. באופן יחסי, הדברים עברו בשלום. תודה לאל. ותודה לאללה.
לפנייה לכתב/ת 
