חוק הלאומנות

עוד בערוץ הדעות של ynet

עוני זה לא גורל, זו מדיניות / עירית קינן

ישראל, כזכור, היא מדינת הלאום של העם היהודי. מגילת העצמאות כבר קבעה זאת מפורשות, לצד כמה עקרונות נוספים, כמו חובת השוויון המוחלט בין אזרחיה, ללא הבדל דת, גזע וכל מיני כאלה. במה מותר חוק הלאום המתרגש ובא עלינו? בלאומנותו. בהשלטת הלאומנות הרוחצת בניקיון כפיה על כל תחום, כל סמכות וכל ערך. בית המשפט, ספר החוקים, שוויון, חירויות, זכויות אדם ואזרח - כולם חשובים (בסדר, די חשובים), אבל לא חשובים כמו הלאומנות היהודית-ישראלית. אפילו יעמדו כל הראשונים על כף אחת של המאזניים, ועל האחרת תתייצב ניציות בציציות, ברור איזו כף תכריע. בדומה למצב בחלל, גם במדינה היהודית של הימין החדש יש דברים שאין להם משקל.

בחוקי פיזיקה אנושית שכאלה, אפשר למשל להעלים את מעמדה הרשמי של השפה הערבית, קשקוש שניתן לה עם קום המדינה. זה לאומני מספיק ודורס רק אזרחים ערבים, מחיר מהסוג שנוכל לשלם. בחוקים שכאלה אפשר גם להעדיף אזרח יהודי על פני אחר, ואזרח על פני מי שאינו, ואפשר לסרס ולאנוס על רקע לאומני את מגילת העצמאות המיושנת ואת בג"ץ הטרדן. כי כה אמר יריב לוין: "מטרתו העיקרית של החוק היא לשים סוף לפרשנות המעוותת של בג"ץ, אשר מוחק בתהליך מואץ את הזהות היהודית של המדינה לטובת מה שהוא מגדיר כערכים דמוקרטיים".

משום מה, חוק לאום לא נחקק עד כה. לאומיים ויהודים הרי היינו תמיד, והמתח בין היהדות לדמוקרטיות מובנה בקיומה של המדינה. אז מה נשתנה? הימין נשתנה. הימין המקורי, זה עם ההדר הז'בוטינסקאי, של מנחם בגין וממשיכיו בני בגין, דן מרידור, רובי ריבלין ואחרים, היה כזה של דמוקרטים בנשמתם, שומרי חוק נלהבים. איפה הם ואיפה האלקינים-דנונים-שקדים החדשים. איזו כברת דרך עברו המפעל הציוני והימין הלאומי מאז "יש שופטים בירושלים" של בגין ועד דוקטרינת לוין, לפיה שאלת דמותה של המדינה וערכי היסוד שלה "בשום אופן לא יכולה להפוך לנחלתם הפרטית של קומץ משפטנים המנסים לשים עצמם מעל הכנסת".

חד וחלק, הלאומנות היא הערך העליון של הישראלי החדש. הישראלי הניצי, האטום, היהיר, זה שתופס בעלות ובלעדיות על הציונות. זה שלא רואה בעיניים ותוקע אצבעות בעיניהם של אחרים - ודאי כשהם גויים, אבל גם אם הם סתם אזרחים שחושבים אחרת. שמעתם בום עמום ולא ידעתם מה קרה? זו רק הלאומנות שעלתה מדרגה ובדרך דרכה על כל מה שהיה סביבה. ומטבעה, היא רק נעשית תובענית ורעבה.

לכן ישראלים מוכרחים להישאר על המשמר ולהישאר דמוקרטים לא פחות מיהודים. אפילו יותר. ההיפוך המסוכן יתרחש רק במדינה שתתבסס כל כולה על המשפט העברי הקדמון או על כידוני הבית היהודי. לא בישראל חופשית, דמוקרטית, נאורה. גם אם יוכשר השרץ בהצעת פשרה מתחכמת כזו או אחרת, הוא יישאר משוקץ. חוק כזה ראוי לו שיעבור בממשלה הבנויה על טהרת הקנאים הלאומנים, ואין בה אפס קצהו של מרכז מתון וליברלי - גם אם הסקרים חוזים לו חצי מנדט בבחירות. אם בכל זאת ייקחו אותם נציגי מרכז חלק במהלך, תישאר חרפת החקיקה הזאת על ידיהם לדיראון עולם.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il