החיים החדשים של עומרי כספי
הוא חודר לסל, מכדרר טוב יותר, זורק פחות ל-3 ובעיקר – מחייך. לא מפסיק לחייך. הישראלי הראשון ב-NBA, שכמעט מצא את עצמו מחוץ לליגה בקיץ, גורם ליותר מדי אנשים להוריד בפניו את הכובע, ואז גם לאכול אותו. שרון דוידוביץ' מנתח את השינוי הגדול בקריירה של עומרי כספי
אנתוני דייויס מניו אורלינס נחשב לאחד הגבוהים האיכותיים ומפחידים בליגה (לא רק בגלל הגבה). הוא מתנשא לגובה של 2.11 מ', בעל מוטת ידיים ענקית ומדורג במקום הראשון בטבלת החסימות העונה, עם ממוצע פסיכי של 3.5 למשחק.
עוד NBA ב-ynet ספורט:
אבל כשסקרמנטו פגשה את הפליקנס שבוע שעבר, עומרי כספי כנראה שכח את זה. פעם אחת הוא לקח כדור על קשת השלוש, עבר את השומר בכדרור, נכנס פנימה בכוח, קלע על דייויס וסחט ממנו עבירה בדרך לעונשין. שתי התקפות לאחר מכן, במתפרצת, כספי עבר מימין לשמאל ועלה על הגוף של דייויס כדי להשיג עוד שתי נקודות קשות אך חשובות.
המוני ישראלים עייפים צפו במהלך בשעת לילה מאוחרת ושאלו את עצמם 4 שאלות מטרידות, אחת אחרי השנייה:
1. מי זה?
2. כספי?!
3. איזה כספי?
4. כספי שלנו?!
התשובה היא פשוטה: כן.
"לפני שתי עונות הוא כבר היה בתחתית"
רק בקיץ האחרון הישראלי הראשון ב-NBA היה קרוב לסיום דרכו בליגה הטובה בעולם. הוא עבר בטרייד מיוסטון לניו אורלינס (זו של דייויס), שלא חיכתה זמן רב כדי לשחררו לדרכו. ובתרגום לעברית: קבוצה שבקושי מדגדגת את הפלייאוף, חשבה כי אין לו מקום בין ה-15 שלה בסגל. סקרמנטו, קבוצתו הראשונה בליגה, זכרה לו חסר נעורים והחתימה אותו על חוזה מינימום לעונה אחת בלבד. עד כדי כך האמון בו היה נמוך, לאחר שנים של בינוניות ומטה.
ואז הגיע קיץ 2014. היכולת הפנטסטית בנבחרת במוקדמות היורובאסקט והעובדה שלראשונה הוביל בצורה מוצלחת על גבו משחק התקפה של קבוצה שלמה, כשהוא יוזם ויוצר מצבים, שינו לו את התפיסה. הוא גם מעיד על עצמו שהגישה שלו השתנתה. הוא שומר על דיאטה, פחות יוצא ומבלה ולכל זה התווספה העבודה הקשה עם דייויד ת'ורפ, המאמן האישי המוערך, שעבד גם עם גל מקל.
"כשחקן שנה ראשונה בסקרמנטו, כספי לא ממש ידע מתי לחזור, מתי למסור, מתי לזרוק והיה לו מאמן גרוע (פול ווסטפול. ש.ד.)", אמר ת'ורפ השבוע, כשהוא מנסה לתאר מדוע הקריירה של כספי לא המריאה. "בקליבלנד הוא היה אבוד. כשהוא הגיע אליי לפני שתי עונות, הוא כבר היה בתחתית. שנה שעברה סוף סוף הגיע מאמן שהאמין בו, קווין מקהייל, וזה הרים לו את הביטחון".
אז אמנם ביוסטון כספי חזר לעצמו, אבל גם מקהייל הבין בשלב מסויים שמה שיש לו, לא מספיק. הוא סופסל לקראת סוף העונה ולא רשם אפילו דקה אחת בפלייאוף. כספי נתפס כ-"One trick pony" – שחקן חד-גוני. ואז הגיע השינוי הגדול בקריירה שלו.
מספרים מספרים סיפורים
למזלנו הרב, כשאומרים ב-NBA משפטים כמו "השינוי הגדול בקריירה", זו לא קלישאה. אפשר בקלות לגבות את זה עם מספרים. והרבה.
דווקא המספרים "הבנאליים" שלו לא מספרים את התמונה. 7.3 נק' לעומת 6.9 בעונה שעברה, 3.3 ריב' לעומת 3.7, 1.4 אס' לעומת 1.2 ועוד כמה שינויים קוסמטיים בלבד בשורה הסטטיסטיקה המסורתית. אבל כשנכנסים פנימה, תמונה חדשה ומופלאה מתגלה לפנינו.
כספי מיצב את עצמו בשנתו הראשונה בליגה כמומחה לשלשות. עולה למגרש, מתפנה לזריקה, קולע, יורד לספסל. זהו. רק שמאז עזב את סקרמנטו ב-2011, האחוזים שלו מחוץ לקשת עומדים על 33% - קצת למטה מהממוצע בליגה. אז מה כל כך "מומחה" פה? אז נפל לו האסימון.
העונה, אחרי 13 משחקים ו-215 דקות על המגרש – כספי זרק 8 פעמים לשלוש! נחזור על זה לאט...שתפנימו...8!
לכספי נמאס לחכות בצד. הוא לוקח את המשחק פנימה ועושה את זה בעזרת שיפור באספקט הכי חלש שלו - הכדרור. לפני שנתיים, הוא זרק במשך כל העונה רק 54 זריקות בתוך הצבע ורשם 42 אחוזים. כבר עכשיו הוא זרק העונה 46 זריקות ב-60 אחוזים.
עונה שעברה הוא סחט 1.4 עבירות למשחק ולפני כן 0.8. מספרים כמעט אפסיים. העונה? 2.3 סחיטת עבירות למשחק וכמעט 3 עבירות בניצחונות. כל הקריירה הוא עמד על ממוצע של זריקה אחת מהקו למשחק. השנה? 2.6 זריקות ועלייה מטאורית של 5.5 זריקות בממוצע ל-36 דקות.
רגע! רוצים ממש להתפרע? זריקת ה-"קאץ' אנד שוט", בה שחקן עומד או עושה תנועה וזורק מרחוק ללא כדרור, הייתה מנת חלקו העיקרי של כספי. בעונה שעברה למשל, הוא לקח 2.4 זריקות כאלה למשחק. העונה? 0.6! בנוסף, בזריקות של 3 מטרים או פחות מהטבעת, כספי זורק היום 4.2 למשחק ב-58 אחוז, לעומת 2.6 בעונה שעברה.
עכשיו, היינו בכיף יכולים להמשיך ולהראות לכם עוד ועוד מספרים, אבל פשוט בני גורן התקשר ואיים לתבוע בגניבת זכויות יוצרים. אנחנו חייבים ברשותכם לעבור לנושא הבא.
"שחקן אחוז דיבוק"
כל השינויים הללו הם קטנים, אבל בארץ המספרים הבלתי נגמרים של אמריקה, מדובר בשינוי קריטי לשחקן בעונתו השישית. כזה שכולם תמיד ידעו מה הם מקבלים, עד שהוא החליט להשתנות להם מול העיניים, בדרך להפוך לאחד השחקנים המשלימים היותר מוצלחים בליגה.
הביקורת בינתיים מהללות. אין שידור בו הפרשנים האמריקאים לא מדברים על הטרנספורמציה שעבר, התקשורת המקומית מתארת אותו כ-"שחקן אחוז דיבוק", "בעל יכולות אולסטאר לפרקים" ו-"התקופה הטובה בקריירה שלו". בנוסף, הוא גם הפך לחלק מהותי בחיי החברה בקבוצה, כשהוא יורה פיו-פיו לכל עבר, מסדר לחברים את מגן הזיעה ולא מפסיק לצחוק על הספסל. בקיצור – כיף לו.
כמה כיף כשנהנים
נכון לעכשיו, כספי מספק אינספור פתרונות עבור מאמנו מייק מאלון, כשהוא מתפקד בשתי עמדות הפורוורד ויכול בשעת חירום גם להיות בעמדה מספר 2. הוא לא מרבה לשחק לצד הכוכבים של הקינגס – דמרקוס קאזינס ורודי גיי, אלא יותר בתור דמות מרכזית בחמישייה השנייה, אבל כן נמצא בדקות האחרונות על הפרקט במשחקים צמודים.
"הוא אחד השחקנים הכי תחרותיים שלנו", החמיא לו מאלון. "הוא רץ, הוא יכול לשחק בכמה עמדות. תענוג לדעת שיש לך שחקן בקבוצה כמו כספי. כל דקה שהוא על המגרש הוא רץ ועובד חזק".
וגם כספי עצמו מבין שהוא נמצא במקום אחר: "אני רוצה להיות האיש הזה שיוצר, רץ לאורך המגרש, משחק אגרסיבי ויודע לתת את ההגנה. יש לי הרבה יותר ביטחון ביכולת שלי כיום. אולי זה בגלל שאני בוגר יותר".
פרופורציות
ועכשיו, אחרי שגלשנו על הגלים ונסחפנו עד הים – סטופ. בואו נירגע
ונרגיע. עומרי כספי לא הפך לכוכב NBA. גם לא לשחקן אולסטאר או לאחד שקולע 20 נק' כל ערב. זה גם לא יקרה. אבל הוא כן הצליח לגרום להרבה מאוד אנשים, בישראל ובארה"ב, להוריד בפניו את הכובע. את חלקם הוא אף הכריח לאכול אותו.
עוד יהיו עליות וירידות. דברים משתנים מהר שם באמריקה ולא צריך להתפלא אם יבואו משחקים של ישיבות ארוכות על הספסל וירידה במספרים. אבל דבר אחד לא ניתן יהיה לשנות – את העובדה שגם אחרי למעלה מ-5 שנים, כספי הצליח להשתפר, להשתכלל ולהשתדרג. להשתנות.
ספורטאי שהגיע לאן שהגיע בעזרת עבודה קשה, ונשאר היכן שהוא נשאר בעזרת עבודה קשה עוד יותר. וכן, זה כספי. כספי שלנו.
