מה משותף לכל הזוגות שעתידים להתחתן?
תוהה אם הוא עתיד להציע לך נישואין או שמא הוא סתם מבזבז לך את הזמן? מחקר חדש שבחן 232 זוגות עלה על התשובה
מחקר חדש שפורסם ע"י אוניברסיטת אילינוי שבארה"ב, גילה כי זוגות שנעים בדרך לנישואים זוכרים טוב יותר את שלבי המחויבות ההדדית שלהם ביחס לזוגות שהיחסים ביניהם פחות יציבים או שרמת המחויבות שלהם פחות גבוהה. במשך תשעה חודשים החוקרים בדקו 232 זוגות שאינם נשואים אך יוצאים יחד מזה שנתיים. בכל חודש הזוגות התבקשו לתת הערכה לגבי צפי הנישואין שלהם בסקלה של 0 עד 100 ( 0 – אין סיכוי להתחתן בעתיד, 100- בטוחים לגמרי שתהיה חתונה).
עוד בנושא:
10 דרכים מקוריות להציע לה נישואין
מנהגי חתונות: טבעת יהלום על שום מה?
בסוף המחקר כל נשאל התבקש להיזכר ביחסים הזוגיים במהלך תשעת החודשים האחרונים (האם היחסים היו טובים או לא). החוקרים השוו את הזיכרונות הללו ל"ביצועים בשטח", כלומר לדו"חות החודשיים שנרשמו בזמן אמת מדי חודש, ותיעדו את רגשות הנשאלים כלפי הזוגיות שלהם והסיכוי להתחתן.
תוצאות המחקר גילו כי אנשים שהיו מאוד מחויבים לבן/בת הזוג שלהם, זכרו את מאורעות הקשר באופן כמעט מדויק, בעוד שאנשים שהיו פחות מחויבים אחד לשני זכרו את הדברים בשונה ממה שהם קרו במציאות.
במקרים בהם מערכת היחסים חוותה רגרסיה במהלך המחקר, כלומר - בני הזוג התרחקו זה מזו או שרמת המחויבות ביניהם דווקא ירדה, שם הם אפילו זכרו את הקשר טוב ו"ורוד" יותר ממה שהיה באמת. הם אפילו המציאו זיכרונות חיוביים שלא היו כאשר התבקשו להיזכר במערכת היחסים שלהם.
השאלה היא איך זה ייתכן? איך הם יכולים לצייר קשר לא מוצלח בצבעים ורודים? ובכן, מסתבר שזה לא כל כך מוזר, להפך - מדובר בתופעה טבעית לחלוטין. ואני אסביר: כשאנו מסתכלים לאחור יש לנו נטייה לייפות את המציאות - להגזים בהישגים שלנו, לזכור את עצמנו כמה קילוגרמים פחות במשקל, וגם לחשוב שהזוגיות שלנו היתה טובה יותר ממה שהיתה בפועל. יש כאן מידה מסוימת של סיכון, כיוון שהנטייה האנושית שלנו גורמת לנו להסתכל בדיעבד על היחסים שלנו ולהאמין שהיינו מרוצים מהם, בזמן שהמצב לא באמת היה כך.
מדוע זה קורה? יתכן שהסיבה היא מנגנון ההישרדות שטבוע בנו. לאורך ההיסטוריה ועד היום, החברה מכתיבה לנו שכדאי לנו להות בזוגיות, ובאופן טבעי, גם כאשר אותה זוגיות היא "לא משהו", בראייה לאחור אנחנו די מרוצים ממנה, גם אם בזמן אמת לא הרגשנו כך.
מה המסקנה, יקיריי? ובכן, כמו שאני תמיד אומרת - להיות אמיתיים עם עצמכם. אם אתם מרגישים שהקשר ביניכם אינו טוב, עשו סטופ ובדקו מה קורה. שאלו את עצמכם מה באמת מפריע לכם? האם זה בר תיקון? האם כדאי להילחם על הקשר? האם אתם יחד רק מטעמי נוחות או אולי רק בגלל אותו פחד להיות לבד? היתכן שאתם יחד רק כי החברה מכתיבה לכם שהגיע הזמן למסד את הקשר?
אם בדקתם, בחנתם, שאלתם את עצמכם את כל השאלות האלה והגעתם למסקנה שמערכת היחסים הזו לא בשבילכם, הגיע הזמן לעבור הלאה. אבל אנא מכם, אל תעשו טעות. אני מכירה כל כך הרבה אנשים שיכולים היו להיות בקשר זוגי מעולה, אך ויתרו עליו מוקדם מדי. למה זה קרה להם?
1. פחד מגירושין
סטטיסטיקת הגירושין שנמצאת בעלייה מתמדת מדי שנה, גורמת לאנשים לפוביה אמיתית, במיוחד אם הוריהם התגרשו. במקרים רבים הם מוותרים על זוגיות טובה רק ממקום של פחד, שמא אותה זוגיות תסתיים בסוף בגירושין.
נכון, זה מפחיד, אבל אל תיכנעו למצב. הסתכלו על הזוגות שכן שורדים למרות הסטטיסטיקה והאמינו שגם אתם תהיו כמוהם. אנשים רבים נכוו מזוגיות בעבר והאמון שלהם במוסד הנישואים כבר מזמן נמוג. אז אוקיי, אתם לא חייבים להתחתן באופן פורמאלי, אבל אם הקשר הוא טוב, לפחות שמרו עליו. אל תפסידו אותו בגלל טראומות מהעבר או פחד להיפגע. זה לא שווה את זה.
2. נורמות חברתיות
אם פעם היה מקובל להתחתן בתחילת/ אמצע שנות ה-20, ומי שלא עשה זאת נחשב לחריג, הרי שהיום זה כבר לא כך. אנשים רבים מציבים לעצמם מטרות טרום חתונה כגון לימודים, קריירה, טיולים לחו"ל וכד'. זה בסדר גמור, אך לא הכל צריך שחור או לבן.
לא פעם נתקלתי בסטודנטים שמצאו את אהבת חייהם אך וויתרו עליה רק בגלל שהם טרם עשו 'וי' על סיום הלימודים. אני מכירה אנשים שעד שאין להם מספיק כסף לרכישת דירה - הם לא מוכנים להתחתן. ואז במרוץ אחר הכסף, משהו כבר משתבש בקשר ובני הזוג מתרחקים זה מזו. לא חבל?
לסיכום, אם החלטתם להיפרד מבן/בת הזוג - וודאו שאתם עושים זאת מהסיבות הנכונות. ואם החלטתם שאתם מאושרים ממערכת היחסים שלכם, היו אמיצים וודאו שאתם לא סתם מייפים את המציאות. אין ספק שזה דבר לא פשוט, ותסלחו לי על הקלישאה, אבל אני תמיד מאמינה שהאמת היא בתוכנו ואם נחפש אותה מספיק עמוק - גם נמצא אותה.
בהצלחה!
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב".
לפנייה לכתב/ת 
