זכרונות מ-2011 / על ניצחון קריית-שמונה
לא מדובר בקוריוז, גם לא במיקום משקר בטבלה. קריית-שמונה רצה חזק לכיוון הצלחת. היא כבר החזיקה פעם את הסכו"ם, מכירה את הטעם, יודעת איך להפוך מתכון למעדן. המחמאות לבכר, אבל פאקו שיחק לידיים שלו
ההרגשה בנסיעה לצפון הזכירה מאוד את התחושות מאותה הדרך בדיוק לפני שלוש שנים. אז, בחורף 2011, אירחה קריית שמונה את הפועל ת"א במשחק על המקום הראשון. גם אז היה קר וברדיו דיברו בעיקר על מזג האוויר. גם אז הכבישים היו מלאים שיירות מת"א של אלה שהאמינו שהם האלופים שבדרך. גם אז מעטים ספרו את קריית-שמונה והיא ניצחה. כולם יודעים איך אותה עונה נגמרה, באליפות, והיום הזיכרון הזה חייב לשבת חזק בראש.
לא מדובר בקוריוז, גם לא במיקום משקר בטבלה. קריית-שמונה רצה חזק לכיוון הצלחת. היא כבר החזיקה פעם את הסכו"ם, מכירה את הטעם, יודעת איך להפוך מתכון למעדן. נכון, מכבי של היום טובה מהפועל של אז, בהרבה, אבל גם קריית-שמונה עצמה טובה יותר. היא גם מאמינה יותר. לקראת סיום הניצחון על מכבי ת"א, רגע לפני הפנדל של זהבי שהחדיר פחד רגעי ביציע המקומי, הקהל אפילו התחיל לשיר "קריית-שמונה אלופה". אל תתפלאו אם זה יקרה.
בניגוד להפסד הראשון של מכבי, בבאר-שבע, פה היא לא הייתה דומיננטית באופן ברור. כן, ההחזקה בכדור הייתה שלה, אבל המוליכה, במשחק יעיל וחכם - בדיוק מה שמאפיין את
הקבוצה של ברק בכר - ניקזה את העוקץ מתוך מכבי, ממש כמו ניסיונות ניקוז המגרש לפני שריקת הפתיחה.
מכבי הגיעה להזדמנויות, אבל כמעט לא בדרך שמאפיינת אותה העונה. היא פשוט לא הצליחה ליצור את מה שהביא לה הצלחה בחודשיים האחרונים. קריית-שמונה, בראשות קאסיו פרננדס וטוברנו פינאס, הצליחה למנוע את ההתקפות המהירות של מכבי, שהביאו 15 שערים בארבעת המשחקים האחרונים.
קריית-שמונה הכריחה את מכבי לשחק מסודר יותר, איטי יותר, ומהאמצע. היא עצרה את טל בן-חיים, שנעלם לגמרי ולא הגיע לעמדות טובות לקבלת כדורים.
גם דור מיכה, שנכנס במחצית, לא הורגש. האגפים של מכבי נוטרלו ולא סתם פאקו ערך שני חילופים כבר במחצית.
המחמאות, בראש ובראשונה, לברק בכר, שהכין את הקבוצה שלו מצוין ברמה הטקטית, יותר טוב מכל מאמן אחר שפגש את מכבי העונה. אבל, וזה אבל חשוב, פאקו גם שיחק לידיים שלו. במשחק כזה, כשהיריב מכריח אותך לשחק על הנעת כדור מהאמצע, ההוצאה של גל אלברמן הייתה מעט תמוהה. היה עדיף לשלוח את נוסא איגיבור החוצה, ואם כבר חילוף, אז דווקא מהראן ראדי היה מתאים יותר לסגנון הזה.
עוד חודש וקצת תחלוף שנה מאז שקריית-שמונה רשמה הפסד בית. זה מרשים, בעיקר בהתחשב בכך ששיא הרעש שייצרו האוהדים שלה היה דווקא במחצית, כשאוהד הציע נישואים לחברתו על עיגול האמצע, ולא דווקא אחרי אחד השערים. גם בכדורגל יש להם עוד הרבה ממה להתרגש. מלווים בזיכרון ההוא, מלפני שלוש שנים, הם ואנחנו צריכים להפנים: קריית-שמונה ראשונה, והיא מתכוונת להישאר שם.
לפנייה לכתב/ת 
