חיים במינימום: "עזוב בגדים, העיקר זה אוכל"

יורקים לי בפרצוף

"אני מרוויח 23 שקלים ו-12 אגורות לשעה. זה לא מספיק אפילו למנת שווארמה בפיתה בלי שתייה. תגיד לי אתה, איך אפשר לחיות מזה? איך אפשר להחזיק ככה משפחה, להתחיל את החודש? את היום? בגלל רמת השכר הנמוכה וחלקיות המשרה בתחום הסיעוד אני נאלץ לעבוד בכמה חברות שבהן אני מטפל בקשישים. גם עם יותר ממשרה מלאה אני לא מגיע לשכר שאפשר להסתדר איתו. זה מצב מביש ומשפיל שהיה צריך להשתנות כבר לפני שנים.

ברק פניני

"הבוקר הלכתי לסופר וגיליתי שהלחם ומוצרי חלב בסיסיים התייקרו. אני לא מבין את זה. הכול עולה ורק המשכורת שלי נשארת נמוכה כבר שנים? מה שאנחנו מקבלים הוא כמו דמי כיס שמקבל נער, אבל אצלי יש הוצאות בלי סוף: שכר דירה, חשמל, מים, דאגה ועזרה לילדים. השכר כל כך זעום, ואי-אפשר להתווכח על זה שיש אנשים שעובדים ועדיין עניים.

"במסגרת העבודה אני מסייע לבעלי מוגבלויות. מחליף חיתולים, מקלח, מפקח ומסייע בהליכה ומשמש כאוזן קשבת. זה כמו להיות אבא ואימא של תינוק אבל העבודה הזו לא מוערכת. הממשלה מבזה אותנו, העובדים, ואת המטופלים שלנו. היא יורקת לנו בפרצוף".

מזמן לא יצאתי לחופש

ציפי כהן, תושבת נתניה ואם לשלושה ילדים, עובדת כמטפלת בגן ילדים, מ-7:00 בבוקר עד 16:00 אחה"צ, חמישה ימים בשבוע

"אני משתכרת 4,500 שקלים בחודש כך שאני נאלצת לבחור על מה להוציא את התקציב. אנחנו עובדות קשה מאוד, נותנות את הנשמה, אבל בסוף החודש בא לי לבכות. אני בוחרת דבר ראשון להוציא את המשכורת על כלכלה של הבית - אוכל, דיור, חשבונות. בעלי ואני משלמים משכנתה וגם צריכים להאכיל חמש נפשות. כשאני הולכת לקניות בסופר אני קונה לפי מה שצריך. יש הרבה דברים שמוותרים עליהם שהם לא בהישג יד, כמו מוצרי קוסמטיקה יקרים. אני גם לא אקנה פירות יקרים או את הבשר הכי יקר. גם בחומרי ניקוי אני מעדיפה מותגים זולים יותר. הרבה פעמים קונים מה שיש במבצעים כי אחרת נורא קשה לקנות הכול.

ציפי כהן

"עד מאי האחרון הרווחתי 24 שקלים לשעה. לאחר מאבק של 'כוח לעובדים' השכר עלה בשני שקלים לשעה. עדיין לא שכר שמאפשר לספק את כל הרצונות של הבת שלי. אני משתדלת לתת לה חוג כי היא אוהבת לרקוד, אבל הרבה פעמים היא גם רוצה ללבוש ולרכוש מותגים ואת זה לא תמיד היא מקבלת. זה יושב לי על המצפון שאני לא יכולה לתת לה כל מה שהיא רוצה. היום יש תחרויות בין הילדים בבתי הספר, והלב נחמץ.

"מזמן לא יצאתי לחופשה או בית מלון. זה לא בתקציב כרגע. צריך להבין שאנשים במקצוע שלנו עובדים בשביל לשרוד, לא בשביל מותרות. נשים רבות שעובדות איתי בקושי מסיימות את החודש. יש לי חברה שעובדת רק בשביל לקנות אוכל. לא בגדים או נעליים, רק שיהיה אוכל. יש הרבה שלא יכולות להרשות לעצמן חוגים לילדים ואז הילדים מקטרים שקשה להם. הן לא עומדות בהתחייבויות, הן ממורמרות בגלל זה. אני חושבת שצריך להעלות את שכר המינימום. בן אדם צריך שיהיה לו מה להוציא על עצמו. חלקת אלוהים קטנה להשקיע בנפש".

המצב חייב להשתפר

בוריס חיימוב (28), נשוי ואב לילד בן שנה, מרוויח שכר מינימום ועובד לפי שעה.

"אני עובד קשה. כל יום הרבה שעות כדי לפרנס את הבית. וזה עדיין לא מספיק לשום דבר. אני מרוויח שכר מינימום ועובד לפי שעות. אני חייב שעות נוספות. לא נוכל לקנות בית. ההוצאות שלנו גדולות מאוד, השכירות כולל מים, חשמל וארנונה זה כמעט 3,100 שקל. אשתי גם עובדת כסייעת בשכר מינימום ומרוויחה 4,000 שקל בחודש.

בוריס חיימוב

"השעות הנוספות שאני עושה מאפשרות לנו קיום, כי בלי זה היינו נותרים עם משכורת של 9,000 שקלים בלבד. עברנו לא מזמן לבית חדש, גדול יותר, בגלל הילד. קודם לכן גרנו בדירה עם חדר אחד. אם היו מעלים את שכר המינימום - זה היה ליגת העל. חייבים להעלות את זה. זה כורח המציאות. זה רק בגלל שצריך. המצב חייב להשתפר".

דאפר מתאני

קונים רק אוכל ותרופות

דאפר מתאני, נשוי עם שלושה ילדים מטייבה, עובד ב"מגה" ומשתכר 4,300 שקל בחודש

"אני עובד כאן כמעט שבע שנים, ובגלל המשכורת עוברים עליי ימים מאוד קשים. אני בקושי גומר את החודש. ההוצאות אצלי גבוהות יותר מההכנסות. אני כל הזמן בחובות. אני לא יכול לקנות לילדים שלי מה שהם צריכים, שלא לדבר על לקחת אותם לבלות. היום אנחנו גרים אצל חמותי. בגלל מצבנו הכלכלי אנחנו לא יכולים לשכור דירה או להקים בית.

"אני משתדל לחסוך אבל כלום לא עוזר. זה מאוד כואב לי. יוקר המחיה הורס אותנו לאט-לאט.  אנחנו מוגבלים בכל דבר. המשכורת שלי משמשת רק לקניית דברי מזון ולחם ותרופות. גם אני עוזר בחשמל ועוד הוצאות לילדים. בחלק מהמשכורת אני סוגר חובות".