אכיפה לא עובדת. זינוק קיצוני בדו"חות, עליה חדה בהרוגים
משטרת ישראל עומדת להפעיל עשרות מצלמות מהירות נוספות, אך מתעלמת מנתון מפתיע וחד-משמעי - למרות עלייה חדה בהיקף האכיפה בתל אביב, מספר התאונות עולה באופן ניכר. והרי המספרים, לידיעת קובעי המדיניות
סטטיסטיקה מטרידה: מספר דו"חות המהירות בתל-אביב זינק בלא פחות מ-4,700%, ובמקביל הוכפל מספר התאונות הקטלניות וההרוגים פי שישה. לאחר שבמחצית הראשונה של 2014 נרשמו רק כמה מאות דו"חות מהירות לנהגים בתל-אביב, זינק ברבעון השלישי של השנה מספר הדו"חות שרשמה המשטרה באופן כמעט בלתי נתפס: מ-76 בלבד אשתקד לכ-3,600 השנה.
אלא שכעת מתברר כי זינוק של כ-4,700% במספר הדו"חות, לא הביא עמו שיפור מתבקש במצב הבטיחות. שכן ברבעון השלישי של 2014 אירעו בתל-אביב שש תאונות קטלניות, בהן נהרגו שישה בני אדם (בהם שלושה הולכי רגל). בתקופה המקבילה אשתקד, בה נרשם מספר זעום של דו"חות, נרשמה תאונה קטלנית אחת והרוג אחד.
העלייה במספר ההרוגים והתאונות הקטלניות מגיעה על-רקע זינוק בהיקף האכיפה הכולל שביצעה המשטרה בתל-אביב: בין יולי וספטמבר 2014 נרשמו בעיר כ-14,600 דו"חות בגין עבירות תנועה שונות, עליה של 35% לעומת התקופה המקבילה אשתקד (10,880 דו"חות). במספר התאונות הקלות נרשם שיפור מסוים (309 לעומת 278) ובמספר התאונות הקשות לא חל שינוי (33 מול 32 השנה).
יש להניח כי משטרת ישראל אספה כבר מספיק מידע דומה, המלמד על קשר הפוך בין מספר הדו"חות לכמות התאונות החמורות. כך למשל נרשמו ברבעון הראשון של 2013 לא פחות מ-6,776 דו"חות מהירות בתל-אביב. מספר התאונות בתקופה זו - 4 קטלניות, 48 קשות ו-342 תאונות קלות. ברבעון הראשון השנה נרשמו רק 114 דו"חות מהירות. מספר התאונות הקטלניות רד בחצי (2 בלבד), מספר התאונות הקשות קטן בכ-10% (42) ומספר התאונות הקלות ירד בכ-20% (274).
ויש עוד. בחודשיים הראשונים של 2014 שרר מזג אוויר טוב באופן חריג (מיעוט משקעים וימי גשם), ולכן אפשר לטעון כי הירידה במספר התאונות נובעת מתנאי כביש טובים יותר, ולא שינויים הנוגעים לאכיפה. אלא שבדיקת נתוני האכיפה והבטיחות ברבעון השני של 2014 מצביעה על יחס דומה: למרות ירידה משמעותית בהיקף אכיפת עבירות המהירות (165 דו"חות ב-2014 לעומת 1,553 ב-2013), חל שיפור בכל מדדי הבטיחות (מספרי תאונות ונפגעים).
ונתוני כל הארץ?
לנתוני האכיפה בתל-אביב ראוי לצרף את נתוני האכיפה של עבירות מהירות בכל הארץ בשנה שעברה: 2013 הייתה שנת ההפעלה המלאה הראשונה של מצלמות המהירות החדשות, ומספר דו"חות המהירות זינק בשנה זו בכ-36% – מ-103,808 ה-2012 ל-140,008 ב-2013. אלא שלמרות הטענה כי למצלמות תפקיד חשוב בהקטנת הקטל בכביש והגברת בטיחות הנהגים, מספר התאונות הקטלניות דווקא עלה ב-9.5%, ומספר ההרוגים עלה ב-5%. על-פי נתוני משטרת ישראל, גם מספרן הכולל של תאונות הדרכים עלה בשנה שעברה, בכ-4% לעומת שנת 2012.
כיצד משפיעים נתונים בעייתיים אלה על מקבלי ההחלטות במשטרת ישראל ובמשרד לביטחון פנים? הם לא. שני הגופים האחראים לביטחון על הכביש ממשיכים בתוכניתם להציב עוד עשרות מצלמות מהירות חדשות בחודשים הקרובים. זאת, למרות שמאז תחילת 2013 לא פורסם לעיון הציבור מחקר מלווה שעורכת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ואשר אמור לבחון את יעילותן של המצלמות ותרומתן לבטיחות בדרכים. המשך פריסת המצלמות לא צריכה להפתיע: בכירים במשרדי הממשלה ובמשטרה - כמו גם בעמותות בטיחות - טוענים כי מספר המצלמות כיום קטן מדי, ורק פריסה של מאות מצלמות יוכל להשיג שיפור ניכר בבטיחות.
אלא שיש להזכיר כי גישה זו מבוססת בעיקרה על ניסיון שנצבר במדינות במערב אירופה לפני עשר שנים ויותר - ניסיון שאינו רלוונטי בהכרח לישראל, ולחלופין אין בו כדי ללמד על יעילותן של מצלמות אכיפה נייחות בעידן המודרני של תקשורת סלולרית, בו כל נהג יכול להתקין אפליקציה (חינמית) במכשיר טלפון חכם ולחמוק מגילוי על-ידי מצלמת מהירות. יתרה מכך, רבים מהנתונים שבהם עושים שימוש בגופי הבטיחות בישראל - ובעיקר אלה שנוגעים לניסיון שנצבר בצרפת בעשור הקודם - אינם מדויקים, ולעתים אף שגויים לחלוטין.
לפנייה לכתב/ת 
