אגדה במשבר: ההופעה האחרונה של לנון
40 שנה עברו מאז הופיע ג'ון לנון על במה בפעם האחרונה כשהתארח בהופעתו של אלטון ג'ון. אף אחד לא ידע שהערב ההוא יהיה סמן לשינוי הדרמטי שיחול בחייו, ולשש שנים שנויות במחלוקת שהסתיימו ביום שנרצח. חייו האחרונים של אגדת רוק
היום (שישי) לפני 40 שנה בדיוק, ב-28 בנובמבר 1974, עלה ג'ון לנון על במת המדיסון סקוור גארדן למה שלימים תהיה הופעתו האחרונה. הוא עשה זאת כאורח מפתיע בהופעה של אלטון ג'ון, ולמען האמת הסכים לכך רק משום שהפסיד לאחרון בהתערבות. כשהקליטו את הדואט המשותף שלהם "Whatever Gets You Through The Night" טען אלטון כי השיר צפוי להגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים, בעוד לנון לא חשב כך.
לבסוף כבש השיר את מצעדי ההשמעות ולנון הפסיד בכבוד ועשה את מה שהבטיח שיעשה אם יתברר שיטעה. אלא שהאירועים שסבבו את הערב ההוא בניו יורק הם כמעט הכרחיים בהבנת דמותו של לנון האדם ואמן הסולו, בשנים שבין התפרקות הביטלס לבין מותו הטראגי 6 שנים מאוחר יותר. שנים בהן הביטלס לא היו עוד ועתידו של לנון וקריירת היחיד שטיפח לא נראו מזהירים במיוחד.
כשלנון הגיע אל חדר ההלבשה של מדיסון סקוור גרדן מצבו הנפשי והפיזי היה בכי רע. בשלב זה של חייו הוא היה פרוד מיוקו, ובעיצומו של משבר אישי ויצירתי שהביאו אותו לכדי התפרצויות אלימות ושימוש מאסיבי בסמים ואלכוהול. החיפושית לשעבר מצא עצמו בצומת דרכים אמנותי, ולמען האמת לא יהיה זה מופרך לזקוף גם את ההישג המרשים של הדואט המשותף בינו לבין אלטון לזכותו של האחרון, שכן באמצע שנות השבעים היה בשיא פריחתו.
לנון, לעומת זאת, הגיע לערב ההיסטורי ההוא מעמדת נחיתות קלה, כשהוא מתנזר מהופעות מול קהל ונאבק למצוא את דרכו הייחודית לאחר התפרקות להקתו האייקונית. האגדה מספרת כי ג'ון חווה התקף חרדה מאחורי הקלעים ואפילו הקיא בשלב מסוים, בטרם עלה לבמה עוטה גלימה, ולקול מה ששותפו לשיר תיאר שנים מאוחר יותר כ"תשואות החזקות ביותר ששמע בחייו".
שתי אגדות הרוק ביצעו שלושה שירים באותו הערב, כשאלטון ג'ון זכה לשמוע את ההקדמה לשיר שעמדו לבצע מפיו של לנון: "אני רוצה להודות לאלטון ולחבר'ה על שאירחו אותי הלילה. ניסינו לחשוב על שיר לסיים איתו את הלילה, כדי שאוכל לצאת מכאן ולהיות חולה. ואז החלטנו לעשות נאמבר של ארוס לשעבר שלי, בשם פול. זה שיר שמעולם לא שרתי, שיר ישן של הביטלס ואנחנו די יודעים לנגן אותו". השיר ההוא היה "I Saw Her Standing There", קלאסיקת ביטלס קלילה ומוקדמת שאין בינה ובין יצירתו המאוחרת של לנון יותר מדי מן המשותף.
באותו הערב ממש חזר לנון לזרועותיה של יוקו, והשניים פצחו במה שאחר כך יוגדר כפאזה השקטה בחייו של המוזיקאי, חמש שנים בהן התרחק מהבמה והפך לאיש משפחה למופת לאחר לידת בנו השני שון. בשנים ההן, לפחות על פי התפיסה הרווחת, הקדיש עצמו לנון בעיקר לאפיית לחם, גידול והרעפת אהבה כמעט אובססיבית לבנו שון, ונראה היה שהוא סופסוף זוכה לקצת שקט בחייו האישיים - אם אתם בוחרים להאמין לגרסה המכובסת, כמובן, ופחות למה שרבים ראו כמציאות שהזוג לנון-אונו ניסו לטייח.
בספרו "ימי דקוטה: הסיפור האמיתי על שנותיו האחרונות של ג'ון לנון" מתאר ג'ון גרין, המתקשר של אונו במשך חמש שנים שגם פיתח קשר קרוב עמה, את שגרת יומם המטרידה של הזוג. הספר נוטה להתרכז בהפרעות האישיות שפיתחה האמנית והשפעותיהם על בן זוגה המוזיקאי, וסיפר כי זו היתה אובססיבית לקריאה בקלפי טארוט, אסטרולוגיה, נומרולוגיה יפנית וכישוף.
בספרו מתאר גרין את לנון כאדם נרדף, הנשלט על ידי בת זוגו שזיהתה כי הוא אמנם מוכשר ממנה ומנצלת את העובדה שהוא נמצא בעיצומו של משבר אמצע חיים ומנסה לנקות את אלמנט האגו בחייו, עד שנרמס לחלוטין תחת רצונותיה האובססיביים.
בעוד קשה לעיתים להאמין לדבריו של גרין (אדם שלהזכירכם, התפרנס בעצמו מתורת הנסתר), שטען כי לנון בילה את רוב זמנו עירום וחסר מוטיבציה במיטה בזמן שאישתו מנהלת לו את חייו, או להאמין לגרסה שטוענת כי לנון בגד ברוב עקרונותיו בתקופה ההיא, חי חיי מלך מלאי רכוש (לא בדיוק כפי שהם מתוארים בשיר "Imagine") - ברור לחלוטין שהאיש לא היה במיטבו בשנים ההן, של אחרי השיבה ליוקו וההסתגרות בביתו. רחוק מאוד מהתדמית ההירואית שטיפח לעצמו בעין הציבור.
