חזקת החפות: מה הסיכוי שבאמת תצא זכאי?

כולם יודעים לדקלם שכל אדם חף מפשע עד שהוכח אחרת. אבל המציאות מורכבת יותר, ויש כאלה שהופכים קורבנות שלה. הנה מקרה לדוגמה

עו"ד חיים אוחנהפורסם: 26.11.14 , 23:01

הנחת היסוד העומדת בבסיס חזקת החפות היא שכל אדם חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת. לכאורה, הדרך היחידה לסתור זאת היא הקביעה של בית משפט מוסמך שלפיה אותו אדם עבר את העבירה המיוחסת לו. לצורך כך על התביעה להוכיח ולשכנע בכך את השופט או השופטים מעבר לכל ספק סביר.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

אלא שרבים יוצאים מנקודת הנחה שמי שעלה ממנו עשן ובשל כך הועמד לדין, ודאי הדליק אש במקום כלשהו. הדבר מתקשר לעיתים ללגיטימציה "לסמן" קבוצות נחשלות ומדוכאות בחברה, ולהחשיד אותן ביתר קלות בעבירות פליליות. מצב זה גורם מעגל איבה ותסכול המתורגם למעשי אלימות ופשע מצד ה"מסומנים", בבחינת נבואה המגשימה את עצמה.

האם שאלתם עצמכם פעם מהי הסיבה לעובדה שחלק הארי מהנאשמים מוכנים לוותר על בירור דינם ומזדרזים להודות בעבירות פליליות בתמורה להקלה בעונשם? כמובן שרבים מודעים לאשמתם, אבל בהחלט לא כולם. מדוע אדם המשוכנע בחפותו יבחר, באופן חופשי ומרצון, להימנע מהליך משפטי הוגן ונטול פניות, ויעדיף לחתור להסדר עם רשויות התביעה?

התשובה לכך נעוצה במגוון גורמים ומשתנים, שכל אחד מהם תורם את חלקו, ויחדיו הם מקימים בעתה ופחד אצל נאשמים, שמא יילחמו על חפותם ויבחרו לנהל משפט מתחילתו ועד סופו.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

ראשית, אם ניקח בחשבון את הסטטיסטיקה שלפיה אחוז המזוכים מכתב אישום פלילי נמוך מאחוז השומן המצוי בחלב דיאטטי, נקבל מצב דברים שבו חזקת החפות אינה מחזיקה מים ומתמוססת עוד לפני ששופט הספיק לשזוף את פניו בנאשם.

לכך נוסיף את העובדה שבמדינת ישראל, 90%-80% מהתיקים הפליליים המונחים לפתחו של בית המשפט מסתיימים בהסדר טיעון. בהסדר כזה התביעה וההגנה מגיעות להסכמות על סעיפי החוק שבהם יורשע הנאשם, כשישנה אפשרות גם לגבש הסכמות לעניין העונש.

ברוב המקרים ההסכמות מאושרות על ידי בית המשפט, אשר מכריע את הדין על בסיסן ומבלי לברר את האשמה. לכן, וכפי שוודאי כבר הבנתם, הרציונל המפוקפק מאחורי הפרקטיקה הנוהגת של הסדרי טיעון נובע משיקולי יעילות וחיסכון בזמן שיפוטי גרידא.

יתרה מזאת, נאשם שמתכוון לנהל את ההליך פלילי עד תומו צריך לקחת בחשבון שהוא צפוי למשפט ארוך. בתקופה זו אמנם ייחשב חף מפשע, אבל בפועל צפויים לו מכשולים רבים שאינם קשורים במישרין להתמודדות המשפטית, שגם כך היא קשה דיה. לדוגמה, חלק מהנאשמים מוצאים עצמם במעצר עד המשפט. מעצר שכזה טומן בחובו קשיים נפשיים והסתגלותיים, המהווים זרז לוויתור מהיר על החפות ולהסכמה לחתום על הסדר טיעון.

אך לא על השיטה לבדה מוטלת האשמה. עוד גורם המפר ברגל גסה את חזקת החפות הוא התקשורת. יודע כל אדם כי די בפתיחת חקירה משטרתית בעלת עניין ציבורי כדי להכתים את שמו של אדם, גם אם לבסוף אפילו לא הוגש כנגדו כתב אישום.

הימשכות ההליך הפלילי והשפעתו על מרקם חייו של הנאשם, פגיעה בשם ובמוניטין, בפרנסה ובמשפחה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד - נמצאים גם הם בעסקת החבילה שמצורפת לאישום הפלילי ומוסיפים עוד טעמים לקדירה הקודרת.

חולשה הלכה למעשה

הכרסום בחזקת החפות מגיע לעיתים עד למצבי קיצון שבהם שמו של אדם עלול להיות מוכתם בכתם ההרשעה אף אם כלל לא עמד לדין (!). כך למשל, בתיק רצח שארע לאחרונה הטיח סנגור בחקירה נגדית של עד מטעם ההגנה כי הוא זה שביצע את העבירה אשר יוחסה לנאשם, ובעוד שהאחרון נתון במעצר מאחורי סורג ובריח, חי לו העד את שגרת חייו באין מפריע.

בית המשפט קיבל באופן חלקי את טענת הסנגור ובהכרעת הדין קבע נגד העד ממצאים מפלילים, המבססים את מעורבותו באירוע.

לא חלף זמן רב והפרקליטות הרימה את הכפפה והגישה כנגד ה"עד" ההמום כתב אישום חמור המייחס לו עבירת רצח, בעיקר על בסיס הממצאים שקבע בית המשפט בהליך שבו הוא כלל לא הואשם. העד, שכעת הפך לנאשם ויוצג על ידי, זוכה לבסוף על ידי הרכב אחר של שופטים, אך עדיין דבק בו במשך תקופה ארוכה אות קין שגם זיכויו לא מחה לחלוטין.

דוגמה זו מציבה בפנינו תמונת ראי אבסורדית. ידע כל אדם כי הוא עלול להיסחף אל תוך מערבולת המשפט הפלילי ולמצוא עצמו ישוב על ספסל הנאשמים, גם אם לא הואשם בדבר ונדמה לו שחזקת החפות עומדת לצדו.