תראו מי שמתבכיין / "פלג בחמישי" על אלישע לוי
כשמאמן הפועל באר שבע מקבל מתנות משופטים - וכאלה לא חסרו העונה -"זה חלק מהמשחק". אבל כשנשרק נגדו פנדל גבולי, הוא מיילל כמו ילד בגנון. הטור המלא - היום ב"ידיעות אחרונות"
החצוף
המוסר הכפול של אלישע
"חבל. המשחק הזה הוכרע על-ידי השופט. הכדור פגע ביד אולי, אבל לא שורקים על זה פנדל. חבל, זה החלטה שמכריעה את המשחק. חבל שאנחנו צריכים לדבר על השופט כי קבוצה באה, משקיעה, עושה מאמצים גדולים. חבל".
את המילה "חבל" לא שמעתי כל-כך הרבה פעמים בבת אחת, מאז ההשמעה האחרונה של "שיר הכד" מאת אברהם חלפי ובהלחנת מרדכי זעירא ("הוי חבל, חבל, חבל, חבל / שגם אני אינני כד"). במקרה שלנו, המלים והלחן חוברו ע"י אלישע לוי, אחרי ההפסד 3:2 של הפועל באר־שבע להפועל ת"א (אכן, מפנדל גבולי של השופט הבעייתי אלי חכמון).
תמיד מביך לשמוע מאמן שקבוצתו שיחקה רע, מנסה לברוח מאחריות. אבל אצל לוי זה צורם במיוחד. באר-שבע שלו קיבלה העונה שבעה פנדלים בארבעה משחקים, חלקם במתנה מהשופט. אחרי הפנדל שלא היה ולא נברא מול מכבי פ"ת (ספק יד, בטוח מחוץ לרחבה), המאמן אפילו החמיא לעצמו: "הרגנו את המשחק". גם ב-1:1 מול הפועל עכו הוא קיבל פנדל מפוקפק מאוד, אבל בסיום הכריז: "התוצאה צודקת".
וזה לא חדש אצל המאמן המתבכיין. בשנה שעברה למשל, הבלם שלו וויליאם סוארס צלל בתיאטרליות ברחבת הפועל חיפה והפנדל הדימיוני הפך לניצחון 1:2. שימו לב איך הגיב אלישע בסיום: "לא צריך להתעסק בטעויות שיפוט, בסוף זה תמיד מתאזן". בטח מתאזן. חודש בלבד אחר־כך באר-שבע הפסידה להפועל ת"א 2:1 מפנדל שלא היה, ולוי אמר: "זה הפסד של השופט ונגד זה אני לא יכול לעשות כלום". למחרת הגיע גם המשפט הנפוץ: "שלא כמנהגי אני מדבר על השופט, היום השופט הכריע את המשחק".
ככה זה אצלו. כשנותנים לו מתנות הוא נוהג לשתוק וכשמקפחים אותו לדעתו הוא נוהג, שלא כמנהגו, לקטר. "אין לי שום עניין להתבכיין ולא לתרץ", הוא יילל גם אחרי ההפסד 3:1 למכבי ת"א בעונה שעברה, ומיד התבכיין ותירץ: "אבל החלטות השיפוט הכריעו. לפני הגול הראשון היה פאול ברור". ויש לו גם דרך מעניינת אחרת, כמו אחרי ההפסד לקריית־שמונה בחצי־גמר הגביע: "אין לי כוח לדבר על השיפוט". מתוחכם, אין מה לדבר.
ה-3:2 בבלומפילד בשבת מזכיר הפסד באותה תוצאה בדיוק לפני 16 שנה, כשאלישע אימן את הפועל ב"ש מהצפון. שחקניו, שלא עבדו באימונים על קשירת שרוכים, סידרו בדקות הסיום אליפות שערורייתית לבית"ר ירושלים. המאמן שלהם ישב בכל אותן דקות מחפירות אדיש על הספסל, ואחר כך טען שאינו אשם בכך שהשופט הוסיף זמן. למרות שהוא לא נוהג לדבר על שופטים.
המבוהל
שמעוני נלחץ מאבו סובחי
איזה פחד היה אתמול בבית הדין של ההתאחדות. יו"ר בני לוד אבו סובחי איים שיילך לפיפ"א אם לא יפחיתו לבני יהודה נקודות, והדיין ישראל שמעוני נלחץ. הוא סילק אותו מהאולם ואמר שישקול להגיש נגדו תלונה. למה? הבן-אדם לא התפרע, לא קילל, וזכותו להתלונן. לא מספיק לנו שמעוני אחד מאשקלון שמגרש ערבים?
אז בינתיים אבו־סובחי הורחק מ־6 משחקים, הגזענות ממשיכה לחגוג, וגם הקרקס של הענישה הקולקטיבית. אחרי שבית הדין העליון קיזז את עונשן של שתי התל-אביביות למינוס נקודה בלבד והשאיר את ה-0:0 בלי נקודות (למה לא 1:1?), אתמול חילקו רדיוסים בסיטונות לבני-יהודה, לבני סכנין ולבית"ר ירושלים. הכי קל להעניש את רבבות האוהדים שלא עשו דבר.
וחוץ מזה תוקעים לקבוצות קנסות, כאילו שהן לא שילמו סכומים אסטרונומיים על אבטחה. טוב, מישהו צריך הרי לסגור את הגרעון של ההתאחדות ולממן את שכר נשיא ביה"ד אורי גורן.
הטור המלא - היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
