אוברדראפט: למה שלא תעצרו רגע לפני?
אתם חושבים שאתם מוציאים יותר ממה שאתם מרוויחים? לפחות אצל רובנו זו לא המציאות. רוב הציבור דווקא יודע לשים ברקס להוצאות, אבל רק אחרי שהוא מגיע לכמה אלפים טובים עמוק במינוס. אז מי מרוויח מהמצב הזה? רק הבנקים
אין משפט יור שנוא עלי כמו המשפט הבא – "אני חי מעבר ליכולותיי, ולכן אני במינוס תמידי". אני מעז לקבוע כי רוב מי שנמצא במינוס בבנק הוא בעצם פראייר וכי מינוס בבנק הוא בעצם בחירה שלנו – ואין לנו שום תועלת בו אלא רק מחיר שמשלמים.
- הילד נכנס למינוס: דו"ח התלונות נגד הבנקים
יש למעשה שלוש אפשרויות (כמו כל דבר במדינת צה"ל) של התנהלות "הכנסות אל מול הוצאות". המאושרים שבינינו הם אלה אשר מכניסים יותר ממה שהם מוציאים, הבנק מחייך אליהם – תאורטית הם קיימים. האפשרות השניה היא אלו אשר מוציאים יותר מאשר הם מרוויחים, שחלק גדול מאיתנו חושבים שהם שייכים אליהם, וטועים.
האפשרות השלישית היא אלו אשר מוציאים בדיוק את אשר הם מרוויחים ואשר רובנו בפועל משתייכים לשם. ההגדרה הזו אינה כוללת מצבי קיצון בהם קרה אירוע חריג ואז לתקופה מסויימת קצובה בזמן אכן יכולים להוציא יותר מההכנסות.
אני כבר רואה גבות מורמות בפליאה על כפירה בעיקר, ולהלן ההוכחה. נניח שהיחידה הכלכלית שלנו (ולא משנה אם אנו זוג, רווקים או משפחה) מרוויחה 10,000 ומוציאה 12,000 . כפי שאנו חושבים, הרי שאחרי חודש אחד נהיה במינוס 2,000, ואחרי שישה חודשים במינוס 12,000, וכן הלאה.
סביר להניח כי אחרי שנה או פחות, הבנק יעצור אתכם. המכתב שישלח יאמר פחות או יותר שכאשר הקימו את הבנק חשבו על ניהול כספי הלקוחות ולא שהלקוחות יבזבזו את כספי הבנק. הרי אי אפשר באמת להוציא יותר מההכנסות, מישהו צריך לשלם בסוף. אפשר לקחת הלוואות, לפדות כספים מכאן או משם אבל בסופו של דבר אנו מסתמכים על מקורות הכנסה קבועים.
האם נהנתם יותר בגלל המינוס?
נעבור לחלק השני האמפירי – אצל רובנו המינוס הוא קבוע, אני מניח כי יש לחלקכם מושג מהו המינוס בבנק ברגע זה, תבדקו בבבקשה מה היה המינוס לפני שנה או שנתיים, סביר להניח שתמצאו כי יש קירבה מאוד לא מבוטלת בין שני המספרים, סטייה של אלף או אלפיים לכאן או לכאן.
יש לי ידידה אשר נמצאת ברגעים אלו ממש במינוס 20,000 שקל. שאלתי אותה כמה הייתה לפני שנה בבנק. בדקה ואמרה באוברדרפט של 19 אלף שקל. התא המשפחתי מרוויח הכנסה ממוצעת של כ-12 אלף שקל בחודש. כלומר בשנה 144 אלף שקל הכנסה. אם נסכם, התחילו במינוס 19,000 הרוויחו 144,000, הוציאו 145,000 על מנת לגמור במינוס 20,000.
כלומר, האם באמת היא חייה מעבר ליכולותיה - התשובה היא לא, היא אומנם הוציאה בשנה 1,000 שקל יותר מהכנסותיה, אבל זה זניח לחלוטין בחישוב השנתי. האם באמת היא נהנתה יותר ב-1,000 שקל? התשובה גם כאן היא לא.
התענוג המפוקפק של מינוס 20,000 עולה לה יותר מ-2,000 שקל בשנה כי היא משתמשת בכספי הבנק ועל זה היא משלמת ריבית של קצת פחות מ-10 אחוז על המסגרת הרגילה, ויותר מ-10 אחוז על חריגה מהמסגרת.
כלומר, היכולת לומר שאני חי מעבר ליכולותיי היא בעצם בפועל אומרת שאני פרייאר שמשלם לבנק תשלום מסויים וחי פחות ממה שאני יכול להרשות לעצמי.
לשים את הסכין יותר מוקדם
ולמה זה פסיכולוגי לחלוטין, אותה ידידה נעה במישור שבין מינוס 20,000 לאוברדראפט של 8,000. במינוס עשרים, היא לא אוכלת בחוץ, לא קונה חולצה ומצמצמת כל מה שניתן, כאשר היא מעל סף זה וחס חלילה אפילו במינוס חמש היא נזכרת כי אין מה ללבוש, והילד חייב את המשחק הספציפי וכי בלשון כללית – צריך לחיות. כלומר עד אשר הסכין על הצוואר אין חסכון.
אם הייתה שמה את הסכין על הצוואר כבר ביתרה של שקל אחד אוברדראפט, הייתה יכולה לחיות בפועל יותר טוב בלי לפרנס את הבנק או את חברות האשראי.
סיפור נוסף אישי שמדגיש אותו הדבר: אימי גם נמצאת באופן כרוני במינוס של כמה אלפים, דרשתי בפניה את אותה דרשה, לא הסכימה. פתאום נפתחה לה קופה של כמה עשרות אלפים מאיזו פינה מבורכת. בקשתי ממנה שתשאיר חמשת אלפים שקל ותתקן בכך עוול היסטורי.
ראית איך המטבח נראה? היא שאלה אותי. אתה לא מסכים כי האמבטיה דורשת שיפוץ קל על מנת להחזיר אותה לסבירות? הסכמתי שיש מקום לתיקון – אבל שאלתי - ואם לא הייתה נפתחת הקופה והיית במינוס של כמה אלפים האם היית משפצת או חורקת שיניים? או אז, אי אפשר היה, היא השיבה. הייתי חורקת שיניים.
חברים, הכל בראש, והכל פסיכולוגי – רק חבל שהבנקים חוגגים על הראש שלכם.
לפנייה לכתב/ת 
