"בבורסה אפשר להתעשר בלי כל סיכונים"

פעם, ככה מספרים לנו, עוד לפני שהעולם נהיה מחובר באמצעות האינטרנט, היו מדינות נפרדות. בכל מדינה היתה ממשלה. לכל מדינה היה שר אוצר ובנק מרכזי והייתה בורסה. השד רבץ עדיין בבקבוק, הממשלה שלטה, בנק ישראל, למשל, הצליח לשלוט בכמות הכסף. היה טוב? לא יודע, אבל לפחות היה יציב. אבל אז הכל התחבר והתבלגן.המחשבים בעולם מחוברים אחד לשני. הבורסות מחוברות וגם הבנקים. והנה השד השתחרר.

• לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס
  

>> גם אתם יכולים להשקיע בקלות - הערוץ שלכם לעולם שוק ההון

מה זה בכלל השד הזה? על איזה שד אתה מדבר? אתם יכולים לשאול. לא יודע בדיוק, אני אנסה לענות. מדובר פה על מצב יוצא דופן שבו מערכות מסויימות מנהלות את עצמן. אדם אחד או אפילו קבוצה גדולה של אנשים לא יכולים לשלוט בהם. המערכות האלה הפכו להיות גדולות כל כך וסבוכות כל כך, שלא ברור מה הולך בתוכן. אולי השד הוא "אנחנו", אותם שבעה מיליארד מאיתנו שקונים בבת אחת ומוכרים בבת אחת. שמקפיצים את השוק ומורידים אותו לשפל. ואולי השד הוא האינטרנט בעצמו; מערכת ענקית שלא ברור עד כמה מדינה מסויימת יכולה לעצור.

מערכות כאלה נקראות "מערכות מורכבות" כבר כתבתי עליהן בעבר שתי סדרות של טורים, אבל יש לא מעט מה לומר עליהן. הסדרה שלי הפעם תעסוק בבועות בורסה והיא תעשה את זה באמצעות ניתוח שמבוסס על כלכלה של המערכות המורכבות. אבל אי אפשר להתחיל לדבר על בועות בורסה בלי לדבר על צבעונים.

הבועה הכי צבעונית

צבעונים(צילום: MCT)

ובכן, במקום שיש משהו שהוא גם יפה וגם נדיר, שם יש עשירים. הם מחפשים אובייקטים להתהדר בהם, ליהנות מכספם וגם לשדר את העושר שלהם. והנה, הערך של פקעות הצבעונים מתחיל לעלות. עד כאן הכל סביר. העניין מתחיל להשתגע כאשר גם המעמדות העשירים פחות נכנסים למשחק. הם לא יכולים להרשות לעצמם לקנות את הצבעונים היקרים ואז מתחיל מסחר בפשוטים יותר.

עד כאן סביר? סביר. המחירים מתחילים לעלות. ועולים ועולים. אבל אז העניין משתגע יותר. אנשים מתחילים למכור ולקנות ניירות של זכויות של קניה ומכירה.

המדריך הראשון לאופציות וחוזים עתידיים

"מה שטוב בבורסה זה שאתה יכול להתעשר שם בלי סיכונים, ובלי לחשוף את ההון שלך לסערות שיש בים המסחר הרגיל. אתה לא צריך סוכנים ולא מחסנים, אין לך לא מפיצים והובלות. רק שוט לך בנחת עד שתגיע לחוף מבטחים". את זה כותב לנו יוסף דה לה ויגה במדריך הראשון להשקעה בבורסה - מהדורת המאה ה-17.

המאה הזאת תופסת את הולנד במיטבה. אמסטרדם הופכת למרכז עסקי בולט מאוד. ההולנדים יעילים מאוד. יש להם עסקי טקסטיל מלבלבים והם בונים אוניות מצוינות. ומיהם השחקנים שמאיישים את הבורסה במאה ה-17? דה לה ויגה מספר לקוראים שלו על נסיכים, סוחרים ומהמרים. הנסיכים הם אנשים ברי מזל שירשו כמויות יפות של מניות, ואין להם שום עניין במסחר.

מה שמעניין אותם הם החיים הנוחים באמצעות הרווחים שבהם הם זוכים. אלה, למעשה, הסוחרים לטווח ארוך. אחריהם מגיעים סוחרי הבורסה השפויים. אלה משקיעים לטווח בינוני. קונים בזול וממתינים בסבלנות לשינויים בערכים. הקבוצה השלישית היא הקבוצה המוכרת לנו גם היום. אלה הספקולנטים, או בלשונו של דה לה ויגה, המהמרים. אלה רצים ממקום למקום כאחוזי תזזית, מוכרים פה, קונים שם, ולוקחים סיכונים רבים.

בורסת וול סטריט(צילום: AP)

והנה, דה לה ויגה מספר לנו על טכניקת מסחר מעניינת: "בקשר ל'דאופסיס' (Opsies), אלה ניירות שנמכרים כדי לשמור על ערך או לצורך רווח. הם כמו הפלגות שמאפשרות התקדמות מאושרת במים רגועים ומבטיחות רגיעה גם בזמן סערה". לא נתרגם את הכל, כי בעצם מה שדה לה ויגה מדגים לנו באמצעות דוגמה מספרית הוא בדיוק מהי אופציה.

האופציה שלו בנויה ממש על אותו עקרון של האופציות של ימינו: אני קונה באמצעות עמלה את האפשרות (אופציה) לקנות נכס בתאריך עתידי מוסכם, ובמחיר שמחליטים עליו מראש ביום קניית האופציה. וזה בערך מה שעשו אלפי קוני צבעונים. בעצם הם לא קנו ולא מכרו צבעונים. צבעונים לא עברו מיד אל יד. עברו כתבי זכות לקנות יבול צבעונים עתידי. ובכתבי הזכות האלה סחרו. מחירי החוזים העתידיים האלה (נפשט כאן ולא נבחין בין אופציה לחוזה עתידי) האמירו ואנשים השקיעו את מיטב חסכונותיהם. אבל כל זה נפל, ככה פתאום. ואנשים הפסידו את הכל. ממש כמו שקורה לפעמים בימינו.

אז מה קרה שם?

נתחיל עם מספר גדול מאוד של סוחרים. לכל סוחר יש עולם רגשי, חישובים פיננסיים ואסטרגיות שונות. לזה נוסיף את האקלים, את אפשרויות הריבוי של הפקעות. תוסיפו לזה את הוירוס שפוגע בפקעות ומייצר צירופי צבעים יוצאי דופן ומכאן ערכים כלכליים גבוהים ומגוונים. תוסיפו מערכת של אופנה: מה נחשב יפה יותר ומה נחשב שווה יותר בכל רגע.

על כל אלה תוסיפו את העובדה שאנשים בכלל לא קונים את הסחורה, אלא קונים ניירות שמאפשרים בעתיד לקנות סחורה אמיתית. תוסיפו הלוואות שבאמצעותן אנשים ממנים את כל זה. ואת כל זה תזיזו בלי להפסיק. כי הרכיבים במערכת הענק הזו (שכרגע הצגנו את השחקנים שפועלים בה) זזה כל הזמן.

אז מה תקבלו - בלגן מוטרף. מערכת שפועלת כמו ים שקט לפעמים. כמו קן נמלים לפעמים. ולפעמים כמו מערבולת מוטרפת. ואת המערכות האלה בדיוק בודקת הכלכלה של המערכות המורכבות ואת הניתוח שלה למפולות בורסה אציג בטורים הבאים.

ד"ר אושי שהם קראוס, מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. ניתן ליצור קשר , ולהאזין לתכנית הרדיו שלו "קצה הקרחון ". התוכנית משודרת בימי רביעי, ב-12.05, ברשת א' של קול ישראל