אליס שלזינגר: "הפרק של הג'ודו בחיי לא נגמר"
אחרי שזכתה בפעם השנייה ברציפות באליפות העולם בסמבו, אליס שלזינגר מספרת על ההצלחות בענף החדש ("ללבוש חליפה אדומה? גם אם היו אומרים לי לשים חליפת ליצן ולהמשיך לייצג את ישראל הייתי מסכימה") ומבהירה כי לא ויתרה על חלום הקאמבק לענף בו גדלה: "אני מרגישה חזקה יותר מאי פעם. אם וכאשר יגיע היום לחזור, אני מאמינה שהוא יהיה משמעותי יותר עבורי"
סיפורי האהבה המיוחדים והיפים ביותר בתרבות הם דווקא אלו הפורצים מתוך נסיבות מצערות. כזה הוא גם סיפור ההתאהבות של אליס שלזינגר (26) בענף הסמבו. עד לפני שנתיים היא כלל לא נחשפה אל הענף וכיום עם שתי אליפויות עולם, אליפות אירופה ומדליית זהב באוניברסיאדה היא כבר קרובה למעמד של אגדה באמנות הלחימה הרוסית.
פרשת אליס שלזינגר, כל הכותרות:
- שלזינגר: "ניסו לחסל לי את הקריירה"
- שלזינגר מעוניינת לייצג מדינה אחרת
- איך הוא מעז/ מליניאק
- תנו לה ללכת/ על אליס שלזינגר
- חשיפת ynet ספורט: המאבק בין שלזינגר לאיגוד מגיע לשיאים חדשים
- הבורר הורה לאיגוד הג'ודו לשחרר את שלזינגר
החיבור של שלזינגר לסמבו נוצר מתוך אילוץ. סכסוך מתוקשר וארוך שהחל אחרי חזרתה מאולימפיאדת לונדון עם איגוד הג'ודו הישראלי הותיר את שלזינגר מחוץ לענף בו גדלה. הסמבו היווה מבחינתה תחליף הנועד לשמור על כושר תחרותי ולא פחות חשוב מכך אפשרות לייצג את המדינה, דבר אשר לצערה כבר לא תוכל לעשות בג'ודו.
הבחירה של שלזינגר בסמבו נבעה בראש ובראשונה מהדמיון הרב בינו לבין הג'ודו. אמנות הלחימה שפותחה בברית המועצות שאבה את מקורותיה מקארטה, היאבקות רוסית וג'ודו, אך ניחנת במספר הבדלים בולטים במבנה המזרן, בחוקים, בשיטת הניקוד ואפילו בלבוש. את החליפות הכחולות והלבנות מהג'ודו, מחליפות חליפות כחולות ואדומות. במקום מכנסיים ארוכים הלוחמים לובשים מכנסיים קצרים ואפילו נועלים נעליים מיוחדות.
היה לך מוזר לראות את עצמך פתאום בחליפה אדומה?
"כל הדברים מסביב כמו החליפות או הנעליים שנועלים בסמבו היו מבחינתי חבילה אחת שהייתי מוכנה לקבל כדי להמשיך ולייצג את ישראל. גם אם היו אומרים לי לשים חליפת ליצן ולהמשיך לייצג את ישראל, הייתי מוכנה לזה. חוץ מזה, אני דווקא חושבת שחליפת הסמבו יותר מחמיאה לאישה מאשר חליפת ג'ודו".
למרות השוני המסוים בין הענפים, שלזינגר הצליחה לבצע את ההתאמות במהרה וכבר בתחרות הראשונה שלה, האוניברסיאדה בשנה שעברה בקאזאן, היא זכתה במדליית זהב.
"הייתי שם בשוק טוטאלי", היא נזכרת, "עוד לא הייתי לגמרי בקיאה בחוקים. התחריתי ביום השני ובכל היום הראשון ישבתי ביציע וניסיתי להבין מה בדיוק קורה. כל ההוראות הן ברוסית ואני לא מבינה את השפה, יש לשופט משרוקית. זה היה ממש הלם, אבל מהר מאוד הבנתי את העניין".
"בהתחלה ניסיתי לעשות ג'ודו בקרבות סמבו", מוסיפה שלזינגר, "אבל עם הזמן הבנתי שצריך להתרכז בסמבו. הטקטיקה שונה לחלוטין בגלל החוקים. מתחרות לתחרות אני מתאימה את עצמי טקטית יותר נכון".
את לא חוששת שההתאמות שאת עושה כעת לסמבו יקשו עליך אם וכאשר תחזרי לג'ודו?
"לא. אני ספורטאית שמסתגלת מהר. בזמנו כשהוציאו חוקים חדשים בג'ודו כמו למשל האיסור לתפוס רגליים, עשיתי מהר מאוד סוויץ' בראש שאסור לתפוס רגליים. זה לא מדאיג אותי".
גם בתקופה זו, אחרי שקיבלה בעקבות פסיקת בורר את האפשרות להשתחרר מהאיגוד הישראלי ולעבור לייצג מדינה אחרת, שלזינגר עדיין לא חזרה לג'ודו תחרותי וממשיכה בשלב זה להתחרות בסמבו. בסוף השבוע האחרון היא זכתה בפעם השנייה ברציפות באליפות העולם אחרי שניצחה בגמר ביפן את אולגה מדבדבה הרוסייה, אותה יריבה עליה גברה גם בשנה שעברה. בסיום אותו קרב, היא חיבקה באושר את מאמנה וארוסה, פאבל מוסין אך לצופה מהצד ניכר היה שלא מדובר בחגיגה טוטאלית, משהו היה חסר.
איך באמת הרגשת באותם רגעים?
"היה לי יום קשה, הזהב לא בא לי בקלות. ברגע שניצחתי והבנתי שאני אלופת עולם בפעם השנייה אז כמובן שחשתי שמחה, אבל משהו היה חסר. כשאומרים 'אליס שלזינגר, ישראל', זה מבחינתי משהו שגדלתי עליו מהתחרות הראשונה שלי בחו"ל, והידיעה שאם וכאשר אחזור לג'ודו זה לא יהיה, זה משהו שכל החיים אצטרך לחיות איתו".
ואיך התחושה לחזור ולשמוע את ההמנון הישראלי בטקס המדליות?
"הרגעים האלה מבחינתי שווים את כל מה שחוויתי בשנתיים האחרונות. נכנסתי לסיטואציה לא פשוטה, נלחמתי בשביל דברים שאני מאמינה בהם ובשבילי להמשיך ולייצג את ישראל בענף אחר זה כרגע הכול".
שלזינגר ממשיכה להתאמן באותה העצימות והתדירות שבה נהגה להתאמן כג'ודוקא, שישה ימים בשבוע, שני אימונים ביום עם הרבה עבודה על כושר גופני. מבחינה טכנית, אימוני הסמבו מזכירים מאוד את אימוני הג'ודו עם מעט דגשים שונים כמו בריחים על הרגליים, דבר אשר אסור בג'ודו. "אני מרגישה הכי חזקה שהייתי אי פעם", היא מפתיעה.
מאיפה את שואפת את הרצון להמשיך ולהתאמן חזק?
"בדיוק בגלל זה ההחלטה של פאבל ללכת לסמבו היא גאונית. בלי הסמבו הייתי צריכה שנתיים להתאמן על ניוטרל וזה כמעט בלתי אפשרי. כיום כשיש לי משימות כמו אליפות עולם או אליפות אירופה, אני מקבלת את זריקת האנרגיה שאני צריכה וזה מחזיק אותי. חוץ מזה, אני גם אוהבת להתאמן. עכשיו נגיד אחרי אליפות העולם לא התאמנתי יומיים ואני מרגישה שמשהו חסר לי".
מה קיבלת מהסמבו שלא קיבלת דרך הג'ודו?
"אין ספק שדרך הסמבו שיפרתי גם את היכולת בקרקע בג'ודו. אני חושב שכשהתחריתי בג'ודו הייתה לי בעיה בבניה טקטית של הקרב. כל הזמן תקפתי. בסמבו הקרבות הם הכי טקטיים שיכולים להיות. עכשיו אני פתאום שואלת את עצמי 'רגע אני באמת צריכה לתקוף? אם אני מובילה למה לתקוף כל כך הרבה?', התכנון קרב שלי לא היה נכון ועכשיו הוא השתפר".
מה שהסמבו לא מצליח לספק עבור שלזינגר הוא את כמות התחרויות העצומה שהייתה לה בסבב הג'ודו. אם בתקופות השיא בג'ודו היא נהגה להתחרות כמעט שבוע אחרי שבוע, בסמבו לעיתים עוברים מספר חודשים בין תחרות לתחרות.
"זה קשה", היא מודה, "בסמבו אני לא יכולה להגיד שאם אפסיד, אז יש את שבוע הבא, וזה גורם ללחץ הרבה יותר גדול, אבל בסופו של דבר זה מחזיק אותי בתור ספורטאית".
הישגיה של שלזינגר בענף הסמבו הקנו לה מועמדות לתואר הספורטאי הלא אולימפי של השנה במסגרת פרויקט המצוינות בספורט. "אם עכשיו אחרי כל מה שקרה אני אזכה, אני חושבת שהזכייה תהיה הרבה יותר משמעותית בעיניי", היא אומרת.
לאחרונה פירסם איגוד הג'ודו העולמי הוראה חדשה על פיה ג'ודוקא לא יוכל להתחרות באמנות לחימה נוספת אלא אם כן יקבל אישור מיוחד לכך. שלזינגר מקווה שאם וכאשר יגיע היום בו תחזור לג'ודו, באיגוד העולמי יבינו את הצורך שלה להמשיך ולהתחרות במקביל גם בסמבו. "להמשיך ולייצג את המדינה זה סוג של חלום, אני מקווה שיבינו עד כמה זה חשוב לי ברמה האישית".
היא לא עוקבת באדיקות אחרי המתרחש בענף הג'ודו ("קשה לי לצפות בתחרויות, זה צובט בלב")
אבל מאמינה שיכולת ההסתגלות המהירה שלה תסייע לה להשלים את החסר אם וכאשר תזדקק לכך. "ביום בו אצטרך לעשות חישוב מסלול מחדש, אעשה את זה. זה אחד מהדברים שלמדתי בשנתיים האחרונות. הייתי ברכבת הרים מטורפת מבחינה רגשית והייתי חייבת ללמוד את זה".
את מרגישה בוגרת יותר כיום בגלל כל מה שעברת, זה בא לידי ביטוי בספורט?
"יש לזה יתרונות וחסרונות. איבדתי המון בשנתיים האלה מהרבה בחינות, אבל גם הרווחתי המון דברים. כשאני רבה עם עצמי ביום של תחרות, אני חושבת שזה קטן עליי. פתאום הבנתי שלהתחרות במה שאני אוהבת זה לא מובן מאליו".
אם וכאשר תחזרי, את תהיי ג'ודוקא טובה יותר משהייתה בעבר?
"אני אהיה בנאדם יותר טוב מבעבר זה בטוח, ואני רוצה להאמין שגם ג'ודוקא טובה יותר. הפרק הזה בחיים שלי לא נגמר. לא שמתי את החותמת על הג'ודו. אין ספק שהשתניתי ואני רוצה להאמין שכשהיום הזה יגיע, אם הוא יהיה יגיע, הוא יהיה הרבה יותר משמעותי בשבילי".
לפנייה לכתב/ת 
