ימים של שקט / על הצלחת אנצ'לוטי בריאל
את המריבות והשערוריות שליוו את חדר ההלבשה של ריאל מדריד בימי מוריניו, החליפו הרוגע והצניעות המאפיינים את המאמן האיטלקי. כששיא הניצחונות הרצופים של המועדון בסכנת שבירה, לא נראה שמישהו שם מתגעגע לאגו הנפוח של הפורטוגלי. נדב יעקבי על האיש שהחזיר את השפיות לברנבאו
כשריאל ניצחה ביום רביעי השבוע את פ.צ. באזל, 0:1 משער של מי-אם-לא-הוא כריסטיאנו רונאלדו, היא רשמה ניצחון 15 ללא הפסקה, מה שקרה רק פעמיים בעבר. קרלו אנצ'לוטי, מאמנה האיטלקי של ריאל, שכבר נכנס להיסטוריה של המועדון עם הזכייה בליגת האלופות בעונה שעברה, יכול היה שוב לחייך בסיפוק.
"לא שיחקנו בקצב הרגיל שלנו, אבל שלטנו במשחק", הסביר אנצ'לוטי בסיום והוסיף: "אני שמח על השוואת השיא, אבל העונה עוד ארוכה ואנחנו צריכים לחשוב כרגע אך ורק על המשחק הבא שלנו. אנחנו בהחלט רוצים להמשיך ולנצח, להמשיך ולשפר את הרצף המצויין הזה. כל הישג שנעשה ואשר ייכנס לספרי ההיסטוריה של המועדון הוא דבר טוב. ובואו לא נשכח, בסופו של דבר אלו השחקנים שרשומים על ההישג הזה ואשר עושים בינתיים עונה פנטסטית".
כהרגלו, אנצ'לוטי לא לוקח לעצמו את הקרדיט, אלא מעדיף להעביר אותו לשחקנים שלו. למרות שברור לכולם שמדובר באחד המאמנים הגדולים בכל הזמנים, אנצ'לוטי לעולם יישאר צנוע ועם רגליים על הקרקע. וזה, בין היתר, חלק מהקסם שלו. וחלק מסיפור ההצלחה שלו. אגו גדול לא תמצאו שם.
אנצ'לוטי נמצא בריאל מדריד פחות משנה וחצי, אבל בתקופה הקצרה יחסית הזו, הוא כבר חתום על "לה דסימה", הזכייה העשירית בליגת האלופות, ועל השיא הנוכחי. נכון לעכשיו ועד למוצאי שבת, אנצ'לוטי נמצא בשורה אחת עם מיגל מוניוס, המאמן האגדי של ריאל בתחילת שנות ה-60, וז'וזה מוריניו. כל אחד מהשניים הללו חתום על 15 נצחונות רצופים. בשבת בלילה הוא יכול לעבור אותם.
מוניוס עשה את זה עם ריאל הגדולה, שזכתה בחמישה גביעי אירופה לאלופות. מ-27 בנובמבר 1960 ועד 12 במארס 1961, אלפרדו די סטפנו, פרץ פושקאש וחבריהם רשמו 15 נצחונות בזה אחר זה, עד שנעצרו בתיקו 0:0 בחוץ מול אוביידו.
השחקנים של מוריניו ניצחו ללא הפסקה בין 24 בספטמבר ל-7 בדצמבר 2011. איך הרצף הזה הסתיים? עם הפסד מכאיב במיוחד, 3:1 לברצלונה בקלאסיקו בברנבאו, וזה אחרי שקארים בנזמה הבקיע כבר בדקה הראשונה. אלכסיס סאנצ'ס, מרסלו בשער עצמי וססק פברגאס דאגו לקטוע את הרצף של מוריניו, בדרך לעוד ניצחון של פפ גווארדיולה על יריבו הגדול.
ההשוואה בין מוריניו לאנצ'לוטי מרתקת. שני מאמנים גדולים, שני מאמנים שרשמו הישגים בכל קבוצה אותה אימנו, שידעו לעבור בהצלחה ממדינה למדינה. אבל כמה הם שונים...
שלוש השנים של מוריניו בריאל מדריד הניבו הישגים: אליפות, גביע ושלוש הופעות בחצי גמר ליגת האלופות. אבל התקופה של "המיוחד" בברנבאו התאפיינה גם באין סוף מריבות, שערוריות והצהרות בומבסטיות.
כזה הוא מוריניו. זה אופיו של האיש. האגו שלו ענקי, והוא לא מתבייש בכך. מבחינתו הוא תמיד האדם החשוב ביותר במערכת. והוא לא מפסיק לדבר על עצמו.
האופי הלוחמני של מוריניו, שלעיתים נראה כי הוא רק מנסה לחרחר מריבות, והשפה הבוטה בה הוא לעיתים מדבר, גררו המון בעיות בתוך חדר ההלבשה. מוריניו למשל זעם על שחקני ריאל שנמצאים ביחסים טובים עם חבריהם מברצלונה שבנבחרת ספרד. הוא יצא מדעתו כאשר נודע לו שאיקר קסיאס התקשר לצ'אבי כדי להתנצל בפניו לאחר אחד ממשחקי הקלאסיקו הטעונים והאלימים.
מוריניו "סימן" את קסיאס ואת סרחיו ראמוס, האשים אותם כי הם מדליפים מתוך חדר ההלבשה לתקשורת, וגרם לכאוס טוטאלי. את קסיאס, קפטן הקבוצה וקפטן הנבחרת, אז אלופת העולם, הוא סיפסל למשך עונה שלמה כמעט. גם עם כריסטיאנו רונאלדו הוא התעמת, ושלח אותו מספר פעמים לספסל.
בספרו "המיוחד: הצד האפל של ז'וזה מוריניו" כתב העיתונאי הספרדי דייגו טורס שמוריניו צעק על שחקניו בחדר ההלבשה: "השארתם אותי לבד במערכה. אתם הקבוצה הבוגדנית ביותר שהייתה לי בחיי. אתם לא יותר מחבורה של בני זונות".
כשמוריניו עזב בסופו של דבר בקיץ 2013 וחזר לצ'לסי, כמעט כל מי שקשור לריאל מדריד נשם לרווחה. האוהדים, הנשיא פלורנטינו פרס – ובעיקר השחקנים.
ההגעה של אנצ'לוטי הרגיעה את כל המערכת. כי "קרלטו", מבחינת האופי, הוא ההיפך הגמור ממוריניו. הוא רגוע, הוא מרגיע, הוא משדר נינוחות. שלא יהיו אי הבנות, הוא תחרותי ומקצוען לא פחות ממוריניו - אבל השיטה שלו שונה. הניסיון רב השנים לימד אותו שאפשר להגיע להישגים גם עם חיוך, גם עם מילה טובה.
בקיץ הקרוב הוא יסגור 20 שנים של אימון והוא מתקרב ל-1,000 משחקים. מאז החל את הקריירה השנייה שלו ב-1 באוגוסט 1995, כשמונה למאמנה של הקבוצה האיטלקית הצנועה רג'יאנה, הוא רשם כבר 932 משחקים. ב-539 הוא ניצח ורק ב-170 הוא הפסיד.
רג'יאנה הייתה רק התחנה הראשונה שלו. משם הוא עבר והתקדם לפארמה, לאחר מכן ליובנטוס ומילאן. אחרי כמעט שמונה שנים כמאמן ה"רוסונרי", תקופה בה זכה פעמיים בגביע אירופה לאלופות, הוא החליט לעזוב את איטליה. ההישגים נמשכו. בצ'לסי האנגלית הוא זכה בדאבל, אליפות וגביע. בפריז סן ז'רמן באליפות צרפת, ובריאל מדריד יש לו כבר גביע, סופרקאפ אירופי וכמובן, את גביע אירופה לאלופות.
אנצ'לוטי לא מאמין ב"שיטת היד הקשה". מבחינתו הכל מתחיל ונגמר בתקשורת בין אנשים. הוא מעוניין לשמוע מה יש לשחקנים שלו לומר, הוא מקשיב להם והוא מדבר איתם, לעולם לא צועק. גם כשהוא יודע שהוא צודק, הוא יקשיב. "מבחינתי כל הסיפור הוא לנהל אנשים. ולנהל את כריסטיאנו רונאלדו זה בדיוק אותו דבר כמו לנהל את דני קרבחאל", הוא אמר.
אנצ'לוטי כותב את ההרכב על דף נייר, בעט. הוא לא מדפיס ולא מכתיב לאחרים. ועל הנייר הוא כותב גם הדגשים טקטיים. מהנייר הזה הוא מכין העתקים ומחלק לשחקנים לפני כל משחק
"אתה לא יכול לכתוב מכתב אהבה במחשב", הוא כתב בספרו "המשחקים היפים של גאון רגיל". הנגיעה האישית היא המסר כאן.
השחקנים שלו אוהבים אותו. לא מעריצים – אוהבים. אחרי הזכייה בליגת האלופות בליסבון הם נכנסו במפתיע לחדר מסיבת העיתונאים שם ישב אנצ'לוטי, שרו ורקדו סביבו, טפחו על כתפיו. פפה וסרחיו ראמוס הדביקו לו נשיקה בדרכם החוצה. את מוריניו בחיים הם לא היו מנשקים.
בעונה שעברה לאחר אחד ממשחקי החוץ החליט אנצ'לוטי לקחת את השחקנים ואת כל הצוות, כ-50 איש, למסעדה. על חשבונו. וכאשר שואלים אותו מה דעתו על ההתנהגות של השחקנים בחיים הפרטיים שלהם, הוא עונה: "אני לא אבא שלהם ולא אח שלהם. אני חבר".
צפו: השחקנים מפתיעים את אנצ'לוטי אחרי הזכייה בליגת האלופות
אנצ'לוטי נוהג לומר שמכל אחד ממאמניו בעבר לקח משהו. נילס לידהולם, שאימן אותו ברומא, לימד אותו להתנהג לשחקנים כאל אנשים מבוגרים. אריגו סאקי לימד אותו לתת כבוד. פאביו קאפלו לימד אותו להנהיג משמעת. סוון גוראן אריקסון לימד אותו להתנהג באנושיות.
אבל עוד לפני כן היו אלו הוריו, חוואים ממחוז אמיליו רומאנה, שלימדו אותו סבלנות. "היו להם פרות והם חלבו אותן ומכרו את החלב. אבל את הכסף הם ראו רק אחרי שהחנווני מכר את הגבינה. וזה היה אחרי שנה", הוא כתב בספרו.
אנצ'לוטי הוא אדם של תהליכים. הוא מתעניין יותר בתוצר הסופי, במה שיקרה בסוף התהליך. והוא רואה את מה שאף אחד אחר לא רואה.
כשהעונה החלה ריאל קירטעה. היא הפסידה בסופר-קופה לאתלטיקו מדריד, הפסידה בליגה לסוסיאדד ושוב לאתלטיקו. הפרשנים קטלו את ריאל, בעיקר על השיחרור של צ'אבי אלונסו ואנחל די מריה. טענו שהשחקנים שנרכשו במקומם, חאמס רודריגס וטוני קרוס, לא יצליחו להחליף אותם.
אנצ'לוטי נשאר רגוע. "אנחנו חסרים כעת איזון. כשנמצא את האיזון, הכל ייראה אחרת", הוא אמר. וזה בדיוק מה שקרה. קרוס הוזז כמה מטרים לאחור, חאמס החל לשדר על אותו גל עם כריסטיאנו רונאלדו ואיסקו "הומצא" מחדש. התוצאה: 15 נצחונות רצופים.
ממש עכשיו עומלים עורכי הדין של ריאל ושל אנצ'לוטי על הפרטים האחרונים בחוזה החדש שלו. בריאל הבינו ש"קרלטו" הוא האיש הנכון עבורם. וכן, מדובר פה בסיפור אהבה, שיימשך עוד כמה שנים טובות.
מה שכל כך יפה באנצ'לוטי זה שלמרות כל הישגיו, הוא היה ונותר המאמן הכי פרגמטי שיש. הוא תמיד יודע להסתדר, גם מול נשיאים מגלומנים, גם מול כדורגלנים מלאי אגו. ומזמן הוא כבר הבין שדוגמטיות ועקשנות – בדרך כלל תוצר של אגו מנופח - זה רעיון לא מוצלח במיוחד.
בראיון שהעניק אנצ'לוטי לפני מספר חודשים לסיימון קופר מה"פייננשל טיימס" הוא סיפר על ימיו הראשונים בתחום האימון, כשהיה עוזרו של אריגו סאקי בנבחרת איטליה. "בימים ההם הייתי משוכנע שהדרך היחידה לשחק כדורגל היא 2-4-4". בדיוק כמו שסאקי האמין.
כשמונה למאמן פארמה ב-1996 יכול היה אנצ'לוטי לצרף לקבוצה את רוברטו באג'יו. אבל באג'יו רצה לשחק כעושה משחק, תפקיד שלא קיים בשיטה של סאקי. "אמרתי לו: לא, אתה חייב לשחק כחלוץ. באג'יו לא הסכים, חתם בבולוניה ונתן עונה גדולה. הוא כבש 25 שערים! ואני הפסדתי 25 שערים! טעות גדולה".
האירוע הזה גרם לאנצ'לוטי לשנות את השקפת עולמו. הוא החליט שמעתה והלאה, אף שיטה לא תהיה חשובה יותר מהשחקנים. אנצ'לוטי הפך לפרגמטיסט – והצליח בענק.
כשהגיע למילאן ב-2001 הוא הבין דבר חשוב נוסף: אף שיטה אינה חשובה יותר מהבעלים. ובמקרה של מילאן, סילביו ברלוסקוני. אנצ'לוטי מספר כי לפני גמר ליגת האלופות מול יובנטוס ב-2003, הוא איפשר לברלוסקוני– ראש ממשלת איטליה באותו זמן - להיכנס לחדר ההלבשה ולשבת עם השחקנים בעת שנתן את ההוראות האחרונות.
מילאן ניצחה את יובה בגמר של 2003, אבל הפסידה בגמר של 2005 לליברפול, בגמר הבלתי נשכח באיסטנבול. אנצ'לוטי נזכר באותו משחק, בו מילאן הובילה 0:3 במחצית, אבל הפסידה בפנדלים, ללא שום צער וכעס.
"הקבוצה עשתה את כל מה שניתן כדי לנצח. לכן לא יכולתי לכעוס עליהם. אני חושב שזה היה עניין של גורל. ואסור לשכוח, כדורגל הוא הדבר הכי חשוב מבין הדברים הכי פחות חשובים שיש בעולם".
"מה אתה יכול לעשות כאשר בשש דקות היריבה מבקיעה שלושה שערים? אם אני צריך לבחור שני משחקים בכל הקריירה שבהם הקבוצה שלי שיחקה ממש ממש טוב, אלו יהיו הגמר באיסטנבול וחצי הגמר מול מנצ'סטר יונייטד ב-2007".
על הימים בהם אימן את מילאן בסוף העשור הקודם אומר קרלטו: "עם האיטלקים דיברתי איטלקית, אחר כך פניתי לברזילאים בפסאודו-איטלקית, ואז שוחחתי עם דייויד בקהאם בנהמות ובתנועות ידיים".
איך אנצ'לוטי מתמודד עם הלחץ בלאמן קבוצה כמו ריאל מדריד, שאמורה לנצח בכל משחק ולזכות בכל תואר? "יש לי ניסיון בעולם הזה. ולכן אני לא בדיכאון כשהתוצאות לא טובות ואני לא שמח כשהתוצאות טובות. אני לא מרגיש לחץ, כי אני אוהב את המקצוע הזה. הישבן שלי חסין מפני רעידות אדמה".
אחרי שעבד באיטליה, אנגליה, צרפת וספרד, יש לאנצ'לוטי בסיס רחב מספיק כדי להשוות בין הליגות השונות. "הבעיה עם הכדורגלן האנגלי היא שלפעמים קשה לו להבין שלא חייבים לתת 100 אחוז בכל אימון. השחקן הצרפתי לעומת זאת לא מבין מדוע הוא צריך לתת 100 אחוז בכל יום. באנגליה לקבוצות יש פחות יכולת טקטית בכל הקשור להגנה. בצרפת הקבוצות מאוד פיזיות, בעיקר בגלל שיש הרבה שחקנים אפריקנים. בספרד לקבוצות יש הנאה מעצם המשחק. ומאמן צריך להתאים את עצמו לכל מדינה והמאפיינים שלה".
אנצ'לוטי מרגיש היום כמו איש העולם הגדול. כשעזב את איטליה לא ידע שום שפה למעט איטלקית. היום הוא מדבר אנגלית, צרפתית וספרדית. לא מושלמות, אבל סבירות. הוא אפילו מספר בדיחות בשפות החדשות הללו. והוא אוהב להתבדח. למרות התדמית האפרורית שלו, אנצ'לוטי הוא איש מצחיק.
עכשיו הוא בריאל מדריד והוא נהנה מכל רגע. "כריסטיאנו הוא השחקן הטוב ביותר שאימנתי והקבוצה הזו היא הטובה ביותר שיצא לי לאמן", הוא אמר לא מכבר. בשבת יוכל אנצ'לוטי לרשום עוד ציון דרך בקריירה הנהדרת שלו. ואם זה יקרה תהיו בטוחים שהוא יישאר רגוע. כמו תמיד.
לפנייה לכתב/ת 
