מצוקה קשה אחרי מוות: כך תמנעו התאבדות
החלטתו של מישל שטרית לשים קץ לחייו שנה וחצי לאחר שבנו נהרג בתאונת דרכים, חידדה את סוגיית הקשיים שעמם מתמודדים קרובי נפטרים. מומחים מציעים לשים לב לסימנים מוקדמים לאפשרות של אקט אובדני: "אם הקשר היה מאוד הדוק, זה מגביר את הסיכון"
"אובדן של אדם קרוב נחשב לאירוע החיים הקשה ביותר, וככל שדרגת הקרבה היא גדולה יותר – הדבר מגביר את הסיכון להתאבדות". הטרגדיה הקשה שפקדה אתמול (ה') את משפחת שטרית מפתח תקווה המחישה את הקושי שעמו מתמודדים קרובי נפטרים. שנה וחצי לאחר שאיבד את בנו אלי (לילוש) בתאונת דרכים, בחר אתמול בבוקר מישל שטרית לשים קץ לחייו בסמוך לאנדרטה לזכר בנו.
"אם הקשר היה מאוד הדוק או שיש רגשות אשם לגבי המוות זה מגביר את הסיכון", הסביר פרופ' חגי חרמש, פסיכיאטר בבית החולים גהה בפתח תקווה ובקופת חולים כללית. "לראיה, כשבני זוג חיים שנים רבות ביחד אנחנו מוצאים שהאלמן או האלמנה נפטרים או שולחים יד בנפשם בסמיכות קרובה למוות של בן הזוג. נמצא לכך תוקף מחקרי".
פרופ' חרמש, חבר הנהלת עמותת "בשביל החיים" שעוסקת בסיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, אמר עוד כי "יום השנה למוות הוא מועד קשה במיוחד מבחינה פסיכולוגית כמו במקרה הטרגי שאירע בפתח תקווה. הדבר המרכזי שנכון לגבי רוב המתאבדים הוא ייאוש ופסימיות מאוד גדולים ולעתים קרובות דיכאון או בעיות נפשיות אחרות".
לדברי פרופ' חרמש, כל שינוי קיצוני אצל אנשים בעלי אופי כזה מהווה אות אזהרה: "אב שאיבד את בנו ייכנס כבדרך הטבע לאבל, אבל יש אנשים שהאבל אצלם הוא קשה יותר, ההסתגרות מהחיים ארוכה ומוחלטת יותר ולעתים קרובות האנשים הללו אומרים שהחיים שלהם לא שווים בלעדי הבן שהלך".
הפסיכיאטר מבהיר כי יש סימנים מוקדמים לאקט אובדני. "אצל חלק מהאנשים תהיה צריכה גדולה יותר של שירותי רפואה. הם ילכו יותר לרופא, בדרך כלל לרופא המשפחה עם מיחושים שונים. ברוב המקרים נראה ירידה דרסטית במשקל, עצב גדול מאוד ואמירות מרומזות בסגנון של 'אין טעם בחיים'. הסביבה לא צריכה להקל ראש בכך ולא לשגות בטעות הנפוצה של 'מי שמאיים לא יעשה את זה'".
פרופ' חרמש הוסיף כי "חייבת להיות אקטיביות ויוזמה של הסובבים, לכל היותר הבאתם את האיש לרופא המשפחה. לעומת זה, אם הקלתם ראש או התביישתם ואחר כך קרה אסון - אז האיש מת ונשארתם עם תחושות גדולות של אשמה".
דוד קורן, מנכ"ל ער"ן שמעניקה עזרה ראשונה נפשית בטלפון, מסביר כי אדם שמגיע לסיטואציה אובדנית נמצא בדרך כלל "בסיטואציה שאין לנו עם מי לדבר, מאחר שיש כאן מרכיב של בושה ותחושת כישלון. לאדם שאין לו מעגל תמיכה אנחנו מציעים לו 'בוא תדבר איתנו בגובה העיניים'. בשיחת טלפון שבה אדם נחשף למישהו אנונימי לגמרי, הבושה והשיפוט נעלמים".
"קודם כל להתקשר"
קורן ציין עוד כי מתוך אלפי הפונים לעמותה, לא נרשם ולו מקרה אחד שבו הפונה בחר לסיים את חייו. לדבריו, "אדם לא מתאבד אחרי שהוא משוחח איתנו. לכן אנחנו מציעים קודם כל להתקשר וכמובן שאין זה פתרון למשבר לאובדן או לדיכאון שהאדם מצוי בו. אצל אנשים צעירים, מחשבה אובדנית היא עניין רווח יחסית. אצל אחר זה תלוי בנסיבות, משבר, דיכאון, או בדידות שהיא קטלנית לעתים".גם קורן סבור שיש חשיבות גדולה בזיהוי נורות אדומות או סימנים מקדימים: "שינויים במצב רוח לאורך זמן, הורדת רמת הפעילות, אדם שהייתי רגיל לפגוש אותו ופתאום הוא מסתגר, אובדן, שינוים קיצוניים במשקל, במשטר השינה. חוסר סובלנות או הצהרות בכיוונים אובדניים. בכאלה מקרים כדאי קודם כל לנסות לדבר עם אותו אדם. לומר לו חשוב לי לשמוע אותך ואח"כ להפנות אותו לגורם מקצוע".
נקלעתם למצוקה נפשית? פנו לקווים הבאים:
עמותת ער"ן – 1201
קו מיוחד לחיילים - *2201
קו מיוחד לניצולי שואה – 1800-24-1201
עמותת "בשביל החיים" המסייעת למשפחות שיקיריהן התאבדו - 03-9640222
לפנייה לכתב/ת 
