תראו אותם: אלופים מחוץ לזרקורים

"משהו שאולי לא ברור לכל הספורטאים האולימפיים, זה שהספורטאים הלא אולימפיים מתאמנים לא פחות קשה מהם, גם אני בעבר לא הערכתי אותם נכון".

כמי שהתחרתה גם בספורט האולימפי וגם בספורט הלא אולימפי ברמות הגבוהות ביותר, אליס שלזינגר, אחת מהמועמדות לתואר הספורטאית הלא אולימפית של השנה בעקבות הישגיה בסמבו, יודעת על מה היא מדברת. בעוד הספורטאים האולימפיים נוהגים לנוע בין חשיפה מוגבלת רוב הזמן לחשיפה אדירה אחת לארבע שנים במשך האולימפיאדה, לספורטאים הלא אולימפיים אין אפילו את 15 דקות התהילה הללו.

אומרים לנו שיש, ספורט אחר. איתן קלפר(צילום: אלכס פרנקל)

פרס המצוינות בספורט הוא הזדמנות עבורנו להכות על חטא ולהפנות לכמה רגעים את הזרקורים לעברם של ספורטאים נהדרים בענפים המתנהלים הרחק מהקלחת הספורטיבית. לאחר שסיפרנו על נילי בלאק ואיתי גרשון מהאיגרוף התאילנדי ועל המעבר הזמני שביצעה שלזינגר מג'ודו לסמבו, כעת הגיע הזמן להכיר את שני המועמדים הנוספים בקטגוריית הספורטאי הלא אולימפי של השנה.

איתן קלפר (21) – או-שו

אם השם "או-שו" לא אומר לכם הרבה, זה ככל הנראה בגלל שאת אמנות הלחימה הסינית אתם מכירים בשמה הנפוץ יותר במערב, "קונג-פו". שורשיו של ה"או-שו", אמנות לחימה שזכתה לאיזכורים תרבותיים רבים בזכות סרטיו המצליחים של ברוס לי ולהיט הילדים מהשנים האחרונות, "קונג פו פנדה", הולכים אלפי שנים אחורה.

עם זאת, ה"או-שו" כענף ספורטיבי נחשב לחדש למדי, אליפות העולם הראשונה בענף נערכה בסך הכל לפני כ-23 שנים. כמו אמנויות לחימה אחרות אשר עמלו להתאים את עצמן לתקופה המודרנית, אולי מתוך רצון להיכלל יום אחד בתוכנית האולימפית, גם ראשי התאחדות ה"או-שו" מצאו את עצמם בקונפליקט בין שמירה על מסורת הענף לבין הצורך המתבקש במודרניזציה.

זוכה גם בתארים. איתן קלפר(צילום: אלכס פרנקל)

הפשרה אליה הגיעו ב"או-שו" היא קיום של אליפויות מודרניות במקביל לתחרויות בסגנונות המסורתיים. אחת לשנתיים נערכת בכל פעם בעיר אחרת ברחבי העולם אליפות העולם ב"או-שו" מודרני בעוד אליפות העולם בסגנונות המסורתיים הנערכת אף היא אחת לשנתיים מתקיימת אך ורק בסין.

תחרות "או-שו" כוללת סגנונות רבים. לעיתים מדובר בקרבות הכוללים מגע ושימוש בנשקים ולעיתים מדובר בתחרויות הנמצאות על קו התפר שבין ריקוד לאמנות לחימה ומזכירות מעט תחרויות התעמלות אמנותית, בהן הספורטאי צריך לבצע לבדו תרגיל טכני מסוים עליו הוא מקבל ציון.

איתן קלפר אשר החל להתאמן בענף בגיל 7 נחשב למצטיין בז'אנר הטכני. באליפות העולם האחרונה בסגנונות מסורתיים הוא זכה במדליית הזהב בסגנון הפודאו (כלי נשק מסורתיים) עם ציון 9.00, בעוד טעות קטנה אילצה אותו להסתפק במדליית ארד בלבד בסגנון השאולין.

"שתי הדקות שחלפו מהמתמודד האחרון ועד שהבנתי שניצחתי היו הארוכות ביותר בחיים שלי. זה חתיכת הישג ואני עדיין בשוק", אמר קלפר המתאמן ברחובות אצל אלכס פרנקל, "השופטים הופתעו שבמדינה קטנה כמו שלנו יש כזו רמה גבוהה".

כיום אחרי שסימן וי על זכייה באליפות העולם וקצת אחרי שהשתחרר מהשירות הצבאי, הוא מתעתד האם להמשיך בענף או להתמסר ללימודי פיזיותרפיה אקדמאיים. "כמובן שאני רוצה להמשיך, אבל צריך לראות איך זה יסתדר עם הלימודים. אם אלכס יוכל להכין אותי, אני מאוד מקווה להתחרות גם באליפות אירופה".

ליאור סופר (28) – סקי מים

הגולש ליאור סופר עבר שנה עמוסת טלטלות שכללה פציעה באצבע שאיימה לרסק את הקריירה ואובדן במשפחה שהשפיע עליו מאוד ברמה הרגשית והסתיימה בצורה הכי מתוקה שאפשר עם זכייה בתואר אלוף העולם בווייקבורד בכבלים. "השנה הזו התחילה בצורה קטסטרופלית, בתקופה של הפציעה אפילו השתתפות באליפות העולם לא נראתה ריאלית. לא היה לי חשק לשום דבר", הוא נזכר.

(חן צור)

(חן צור)

הוויקבורד הוא מעין "סנואובורד" של הים ומהווה את התחום האקסטרימי יותר של הסקי מים עם שילוב לעיתים של מקפצות והשפעות חזקות מתחומי הסקייטבורד והסנואובורד.

תחרויות ווייקבורד נערכות או בים כשהגולש מחובר לסירה או באגמים כשהגולש מחובר לכבלים (מה שמכונה: סקי מים בכבלים). בישראל ישנו מרכז סקי מים בכבלים בפארק "בגין" בת"א,

ומכיוון שסופר מתגורר באיזור המרכז הוא בחר להתמקד בתחום הכבלים.

במהלך תחרות כל גולש מבצע לאורך הכבל תרגילים אוויריים עליהם הוא מקבל ניקוד מחבר השופטים המורכב מרמת הביצוע, דרגת הקושי והסגנון.

באליפות העולם בנורבגיה זכה סופר בזמן שבארץ התחולל מבצע "צוק איתן", מה שהפך את המעמד לאמוציונאלי יותר עבורו. "זוגתי שירתה בצה"ל והייתה אחת מהנשים היחידות שהיו בעזה. שימח אותי שהצלחתי להביא לישראל כבוד גדול בזמן שהעולם הסתכל עלינו בעין עקומה. בגלל כל מה שקרה בארץ וגם בגלל מה שעבר עליי אישית השנה, הרגע בו שרתי את 'התקווה' היה כזה שיישאר איתי לנצח", הוא מסכם.