מייקל בראון, סמל אמריקני שנוי במחלוקת
קורבן או צעיר שחיפש צרות? ילד טוב או בריון? האמריקנים חלוקים סביב מותו של מייקל בראון, שההחלטה שלא להעמיד לדין את השוטר שירה בו הבעירה את ארה"ב. על דבר אחד שני הצדדים מסכימים: בן ה-18 הפך לסמל
עוד חדשות בעולם :
החל טקס הקרבת בעלי החיים הגדול בעולם
נערים איימו באונס, הצעירה דיווחה לאמם
הר הגעש הגדול ביפן התפרץ, טיסות בוטלו
ככל שמתווספים פרטים על חייו ומותו של בן ה-18 סיפורו משקף את העליות, המורדות והאתגרים שעמם נאלצים להתמודד צעירים אמריקנים רבים. "הוא היה מישהו שמנסה לגדול בעולם שלא כל כך חברותי לצעירים", אומרת ברברה ארנוויין, עורך דין לזכויות האזרח. "צעירים אחרים רואים בו את עצמם. הם לא מחפשים מישהו מושלם. הפגיעות שלו מושכת אותם", היא אומרת.
בראון היה לקראת תחילת הלימודים בקולג' כשנהרג. חבריו ומשפחתו נזכרים בצעיר גבוה, עדין ומצחיק, חובב מושבע של משחקי מחשב וראפר שאפתן. "ההישג הגדול שלו היה שהוא היה חלק ממשהו", אומר צ'רלי קנדי, מורה לחינוך גופני בתיכון נורמנדי הסמוך. "הוא היה טוב לב, ילד קטן בגוף גדול".
לאחר מכן צצו כמה פרטים מחמיאים פחות. בבדיקת גופתו נמצאו ביום מותו שרידי מריחואנה. משטרת פרגוסון פרסמה סרטון שבו נראה בראון גונב כמה סיגריות ממכולת, זמן קצר לפני שנורה למוות. בהמשך הגיעה העדות שהוצגה לחבר המשבעים, שהחליט שלא להעמיד לדין את השוטר הפוגע דארן ווילסון. הוא העיד שבראון התכתש עמו בזמן שהיה בניידת, ניסה לקחת את האקדח שלו וכמה רגעים לאחר מכן, כשהתרחק מהמכונית, חזר להציק לו.
"הדרך היחידה שבה אני יכול לתאר את זה זה שהוא נראה כמו שד. עד כדי כך הוא היה כועס", העיד ווילסון. חלק מחבר המושבעים דחה את עדותו, אך בקרב התומכים בירי התחזקה התחושה השלילית על הצעיר, והדבר תדלק את הניסיון להפוך אותו לסמל - סמל התמיכה במשטרה.
"הנה השיעור מפרגוסון, אמריקה", כתב המוזיקאי השמרן טד נוג'נט בפייסבוק. "אל תתנו לילדים שלכם לגדול להיות בריונים שחושבים שהם יכולים לגנוב, להכות ולתקוף שוטרים כדרך חיים וכסמל ל(חוסר) כבוד שחור".
אי.וו ג'קסון, כומר שחור מווירג'יניה, מתאר את בראון כ"נער טיפוסי שגדל בקהילה שחורה". לדברי ג'קסון, בראון "ינק גישות שליליות רבות על גבריות. הלוואי שהוא היה נגאל וחי חיים נהדרים". ג'קסון מוסיף כי עם זאת, "משהו שגוי כשאתה מתחיל להיאבק עם שוטר על נשק. אין לי דבר מלבד סימפטיה להוריו, אבל אתה לא יכול לפטור את מייקל בראון מהאחריות למקרה".
עורכת הדין ארנוויין זעמה על עדותו השלילית של ווילסון בפני חבר המושבעים והציבור האמריקני. "זה נועד להציג את מייקל בראון בצורה הכי גרועה שיכולה להיות. אדם בוטה, גס, אלים, תוקפני", אמרה. "זה היה אמור לתת לאנשים רושם של גבר שחור ומפחיד שהגיע לו למות". היא טענה שההתגייסות של כלל האמריקנים להפגנות לאחר מותו מציגה תמונה אמיתית יותר של מורשתו.
"כשאתה רואה את התשוקה שלהם, שומע את הכאב בקולם, אתה יכול לראות שהם קשורים בכנות לצעיר הזה", אמרה ארנוויין. "הם מרגישים שזה מגלם לחלוטין את המאבק שלהם. הוא היה מישהו שנאבק ליצור את זהותו, את המוזיקה שלו, להסתובב עם החברים שלו - בין לבין, מנסה להיות מבוגר אבל עדיין בשנות הנעורים שלך".
נשיא האיגוד למען קידום הקהילה השחורה, קורנל וויליאם ברוקס, אמר כי הוא פגש את הוריו של בראון וכמה מחבריו אחרי מותו. "היה משהו במה שקרה לו ששימש השראה, שדיבר אל המצפון שלהם, לקרוא לצדק חברתי בנושא זכויות האזרח", אמר.
העיסוק הקדחתני בקורות חייו הקצרים, וכן בשיקולים המוסריים שקדמו למותו, מכעיס חלק מהאמריקנים. "זה לא תפקידנו לומר אם הוא היה מלאך או אם הוא היה הופך למיליארדר אחרי התואר הראשון", אומר ג'יימס פטרסון, פרופסור לאנגלית וראש המחלקה ללימודים אפריקנים באוניברסיטה בפנסילבניה.
"אני שונא את הנרטיב שזה יותר עצוב כי הוא היה יומיים לפני התחלת הקולג'. מה אם הוא לא היה?", שואל פטרסון. "זה לא משנה מה אנחנו חושבים על המורשת שלו. הוא היה בן אדם שלא הגיע לו לסיים את חייו".
לפנייה לכתב/ת 
