הנוכחות של בניון / טור על ניצחון חיפה
הקפטן לא כבש, אבל מהלך אחר שלו סימל את התגלמות התקווה החיפאית. ולא, לא מדובר בבישול, המצוין בפני עצמו, אלא דווקא בגליץ' "קובי מויאל סטייל" של בניון בערך בדקה ה-40. גליץ' שסימן יותר מכל את המשחק שלו, ושל כל חיפה, אתמול
אוהדים של קבוצת כדורגל שנמצאת בצרות מצפים פחות ופחות ככל שהזמן עובר. בהתחלה הם עוד מלאי תקווה, מחכים שהקבוצה תתחבר. הזמן עובר, לא הולך, אבל הם עדיין משאירים צוהר לחלום, חושבים שאולי עוד שינוי או שניים בהרכב יעשו את העבודה. מתישהו גם זה נגמר. אוהדי מכבי חיפה הגיעו למצב הסופי, נטול המחשבות הוורודות, אבל אתמול, לפני המשחק, פתאום היה להם ניצוץ קטן של מחשבות טובות וזה רק כי יוסי בניון עלה לשחק.
רוב השיחות מחוץ לסמי עופר התעסקו בבניון. זו לא סתם חצי שעה או שעה מול אחת הפתח-תקוואיות, כמו שהיה לבניון עד עכשיו, אלא משחק מול הפועל ת"א במגרש מלא. "כמה אני רוצה לראות את יוסי כובש היום", היה המשפט הנשמע ביותר מבחוץ, ומבפנים, לקירות המוזהבים.
בניון לא כבש, אבל מהלך אחר שלו סימל את התגלמות התקווה החיפאית. ולא, לא מדובר בבישול, המצוין בפני עצמו - כל שחקן אחר בחיפה היה בועט לשער בחוסר מחשבה במקום למסור – אלא דווקא בגליץ' "קובי מויאל סטייל" של בניון בערך בדקה ה-40. גליץ' שסימן יותר מכל את המשחק שלו, ושל כל חיפה, אתמול.
זה לא היה משחק כדורגל מזהיר, בטח לא של הפועל ת"א האומללה, אבל לראשונה העונה ראינו את השחקנים בירוק לא מוותרים על אף כדור. אולי זה בזכות הנוכחות של בניון, אולי הקולות שנשמעו מהיציעים או אולי סתם ככה, כי לפעמים זה קורה. אם כן רוצים לשים את האצבע על השינוי המקצועי, והתפיסתי, של חיפה אתמול, השינוי שהביא לה ניצחון ברור, חד וחלק, למרות כדורגל לא מבריק, צריך לדבר על קובי מויאל וג'אבר עטאא.
זו הפעם הראשונה שמיצ'ל לא פתח בהרכב חיפה (הוא אפילו לא היה בסגל). זו גם הפעם הראשונה שמויאל ועטאא שיחקו יחד. קודם לכן זה לא קרה אפילו לא לדקה אחת. והתוצאות, בעיקר בכל מה שקשור לכיסוי הגנתי וחילוצי כדור, נראו לעין. עטאא מתפתח להיות שחקן אחראי מאוד ומויאל הוסיף גם נגיחה אתלטית שסידרה את השער השני.
לעבודה הזו, במרכז המגרש, אפשר להוסיף קצת ביטחון, סוף סוף, שהחיפאים קיבלו אחרי השער הראשון. זו הפעם הראשונה העונה שמכבי חיפה מצליח להוביל על היריבה שלה כבר בחצי השעה הראשונה של המשחק. שער מהיר, קוראים לזה, ומדובק במצרך נדיר בקבוצה. השער המוקדם של חן עזרא עזר. ועדיין, איכשהו, הפועל כמעט השוותה לקראת הסיום.
הפועל הייתה חלשה מאוד. מאוד. העובדה שהקבוצה נראית ככה לא נזרקה על השולחן בפומבי בזכות התוצאות, שאיכשהו הגיעו, והציבו את האדומים במקום הרביעי. אבל היא כזו. שון מלכה ורמזי ספורי החליפו מקומות בעמדת החלוץ וזה לא נראה היה קשור לכלום. גילי ורמוט התקשה, הרבה בעקבות מויאל ועטאא, אמרנו, ולהפועל פשוט לא היה שום דבר יצירתי להציע. משהו כמו עשרים דקות אחרי הפתיחה ורמוט כבר קלט מה הולך פה. הוא החל לרקוע ברגליים על הדשא בעצבים.
גם חיפה לא שיחקה כדורגל טוב, אבל בנוסף לגליצ'ים ולסגירות הנכונות היו לה כמה רגעים יפים. אם רוצים לדרג את השחקנים במשחק הזה אז אחרי מויאל ועטאא נמצא בניון, במשחק חזרה לא רע. גם הבישול, גם המסירה המצוינת לוויאם עמאשה שדאג להחמיץ (אוי, מה היה קורה פה אם לחיפה היו חלוצים שיודעים לסיים), גם הרמות הידיים והלהבת הקהל.
בדקה ה-60 סטנוייביץ' שאל את בניון אם הוא רוצה לצאת ומספר 15 סימן עם הידיים "עדיין לא". עוד כמה התנשפויות והסרבי שוב בדק בנימוס. "פייב מינטס", ענה בניון, אמשוך עוד חמש דקות. בואו נראה אותו, ואת חיפה, מושכים עוד משחק אחד בינתיים. צעד צעד.
לפנייה לכתב/ת 
