דאוני ג'וניור מבידור תאגידי - לסרט בינוני
בסרט "השופט" רוברט דאוני ג'וניור הוא עורך דין מצליח וחד-לשון, שנתון במשבר מוסרי ואישי. אך למרות הניסיון ובגלל העלילה הצפויה והקלישאית, הוא לא יחזור להיות בזכותו שחקן דרמטי משמעותי. ביקורת
אחרי 5 שנים של שרלוק הולמס ואיירון מן, רוברט דאוני ג'וניור חוזר לשחק תפקיד דרמטי ראשי. השנים שחלפו היו נפלאות לחשבון הבנק שלו, ודור שלם של צופים צעירים למד להכיר אותו בתפקיד שני גיבורי-העל המשלבים את שטיק הדיבור המהיר וחד-הלשון שדאוני ג'וניור מיישם באופן כה יעיל.
דאוני ג'וניור היה ידוע בשנות ה-80 וה-90 לא רק כאחד המוכשרים שבשחקני הדור הצעיר של הוליווד, אלא גם כמכור לסמים ולאלכוהול, וכמסתבך סידרתי עם החוק. מזה כעשור הוא נקי, אך נדמה כי הוא החליף את ההתמכרויות של ימים עברו בהזרקה של בלובסטרים אמריקנים ישר לווריד.
"השופט" ("The Judge") הוא הזדמנות לדאוני ג'וניור לשחק ראש בראש, בתפקיד בן מול אב, מול אחד מהוותיקים והמוערכים שבשחקני ארה"ב - רוברט דובאל. בגיל 83, ועם קריירה של 52 שנים הכוללת כמה דמויות בלתי נשכחות ("אני אוהב את הריח של נפל"ם בבוקר"), נדמה כי זהו גם מפגש בין שני שחקנים שאחד מהם הצליח לבנות קריירה מפוארת, מבלי להפוך לבובה של בידור תאגידי.
זהו התסריט הראשון של ביל דובוק, ותסריטו השני של ניק שנק. הקרדיט הקודם לזכותו של שנק היה ל"גראן טורינו" (2008) של קלינט איסטווד. כמו בסרט הקודם גם התסריט של "השופט" עוסק בגבריות אמריקנית מהדור החדש הישן - הנמצאת בדעיכה פיזית, ובסיטואציה טעונה ביחס למורשת המוסרית שהיא תותיר מאחור. התסריט של "גראן טורינו" לא היה מושלם, אבל הסרט שנעשה ממנו היה מדויק ושלם בשתי דרגות יותר מהנוכחי.
דאוני ג'וניור הוא האנק פאלמר, עורך דין מצליח ו(איך לא)חד-לשון משיקאגו שמתמחה בהגנה על "עשירים ואשמים". דמות שדאוני ג'וניור יכול לגלם מתוך שינה, ולפי הסרט הנוכחי לא בטוח שהשעון המעורר צלצל. הוא מסומן בתחילת הסרט כנתון במשבר כפול מקצועי-מוסרי ואישי (אשתו בגדה בו ונישואיו עומדים להסתיים). הצופים המנוסים מבינים מאקספוזיציה זו שאין דבר הקושר אותו "באמת" לשיקאגו, ומכאן קצרה הדרך לניחוש סצנת הסיום. האנק אולי יגאל, אך דאוני ג'וניור לא יחזור להיות שחקן דרמטי משמעותי בסרט זה.
מותה של אמו מחזיר את האנק לעיירה הקטנה באינדיאנה שבה חיה משפחתו, הבית והאנשים שלהם התנכר לפני שנים רבות. הפטריארך הוא ג'וזף פאלמר (דובאל), דמות סמכותית שמאחוריה קריירה ארוכה ומכובדת כשופט, ואפילו ילדיו מכנים אותו "השופט". הצלחתו של האנק כעורך דין א-מוסרי הופכת אותו לבן מורד באביו. השורשים של הסכסוך בין השנים והשלדים בארון, יחשפו במהלך הסרט.
זוהי עולם של העיירה המוגדר על פי קלישאת ה"אמריקה שהיתה, ולא ידענו שהיא עדיין קיימת". שילוב של טוהר ומוגבלות המסומנת על ידי שני אחיו של האנק. אחיו הבכור גלן (וינסנט ד'אונפריו) היה שחקן בייסבול מבטיח בנעוריו, אך פציעתו בתאונה שיבשה את מסלול חייו. אחיו הצעיר דייל (ג'רמי סטרונג), סובל מסוג לא ברור של לקות מנטאלית, שהופכת אותו לדמות שכל תפקידה הוא לעסוק בתיעוד המשפחה.
הסרטים שנמצאים ברשותו של דייל מכילים את "זיכרונות העבר" שיניעו כמה מהסצנות בסרט. אלו שתי דמויות של שימוש נצלני ושטחי מבחינה תסריטאית. הן מופיעות לדקות ספורות, ונעלמות כדי לפנות את הבמה למופע של דובאל-דאוני ג'וניור.
הביקור של האנק מסתיים תוך זמן קצר בפיצוץ בין האב והבן. נדמה כי הנתק הסופי הוא בלתי נמנע. אך אז נחשד האב בכך שדרס למוות גבר שפעם עמד מולו כנאשם, קיבל עונש קל וחזר לפשוע.
עורך הדין המקומי והלא מוכשר של האב, הופך במהרה לכינור השני לצד האנק שמקבל את ההגנה על אביו. הראיות מצביעות על אשמה,
אך האב לא זוכר מה שאירע. קו הגנה שיתבסס על פקפוק ביכולותיו המנטליות של האב, עלול לערער את הכרעותיו על כס המשפט, ולכן האב מתנגד לו בתוקף. העבודה המשותפת של האב והבן מולידה חיכוכים אבל גם תשנה את טיב יחסיהם.
מפגש הפסגה בין השחקנים אינו מצליח להפוך לאירוע קולנועי. השבלוניות של התסריט, שנדמה כי כמעט כל מהלך רגשי בו הוא צפוי ומעושה, לא מאפשרת לשחקנים להפגין את מלוא יכולותיהם. התסריט כולל גם עלילת משנה מפוקפקת שבה האנק מתאחד עם אהבת נעוריו "סאם" (ורה פרמיגה), לא לפני שיש לו סטוץ עם אישה צעירה שמתגלה כבתה של "סאם", ולכן כמי שעלולה להיות בתו. בין הצפוי ללקוי הסרט מתגלגל לאורך מופרז של 140 דקות.
הבמאי ריצ'ארד דובקין, בימאי ומפיק קומדיות - מיעוטן מוצלחות ("לדפוק חתונה"), רובן בינוניות ומטה ("חיים בהחלפה", "שוטרים מעולם אחר"). זו הדרמה הראשונה שלו כבמאי, ובניגוד לאיסטווד, נדמה כי מתקשה להתגבר על מגרעותיו של התסריט שעמד לרשותו.
