מתחת לשמיכה, מעל לנייר: שירה בחורף

אֵשׁ

וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם קַר

בַּפְּרוֹזְדוֹר מְפַעֵם

הַשָּׁעוֹן לְאִטּוֹ

עַל סַף הַחַלּוֹן דְּרוֹר

הַבַּיִת, כְּנָפָיו אֲפֹרוֹת

וְאֶפְשָׁר שֶׁהָרוּחַ

חוֹרֵץ בַּקִּירוֹת

כְּאִישׁ מְעָרוֹת

וְיֶלֶד בֵּן שֵׁש

נִכְנַס אֵל חַדְרֵךְ

וְאֵין לָךְ דָּבָר

בָּעוֹלָם זוּלָתוֹ

ואֶפְשָׁר שֶׁהִנַּחְתְּ אֶת יָדֵךְ

עַל פָּנָיו, וְהֵחַמְתְּ אֶת לִבֵּךְ

בְּלֶחְיוֹ

וְאֶפְשָׁר שֶׁחָשַׁבְתְּ לְעַצְמֵךְ:

הִנֵּה כָּךְ בְּדִיּוּק

לִפְנֵי עִדָּנִים, גִּלוּ קַדְמוֹנִים אֶת

הָאֵשׁ.

שירה בחורף. זמן מצוין לקריאה(צילום: shutterstock)

DNA מתוך מחזור השירים

מאת מי-טל נדלר

שֶׁל בְּקִיעַת הֶעָנָף, עַד לָעַלְוָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת, יְתוֹמָה גַּם הִיא,

שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהַעֲבִיר עָלֶיהָ יָד מִבְּלִי לְהִצְטַמְרֵר. כָּאֵלֶּה אֲנַחְנוּ,

מִשְׁפָּחָה שֶׁל יְתוֹמִים. מִבַּחוּץ שְׁלֵמִים, אֲבָל תָּמִיד מִסְתּוֹבְבִים

עִם סַכִּין צְמוּדָה לָרֶגֶל וְקָרוֹב מִדַּי לְשֶׁקַע הַחַשְׁמַל.

אֵיךְ הָיָה מַגִּיעַ שִׁכּוֹר, וְהַסִּיבוּב הַמֻּפְרָע עַל אוֹפַנּוֹעַ הַסִּירָה הַיָּשָׁן,

יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת כָּל זֶה.

בְּבֵית-הַיְּתוֹמִים וּבַמִּשְׁפָּחוֹת הָאוֹמְנוֹת וּבְסִפּוּרֵי הַבְּרִיחוֹת הַגְּדוֹלוֹת

שֶׁתָּמִיד נִגְמְרוּ רַע.

מִלְמוּלִים בְּגֶרְמָנִית בְּעַרְבִית בְּרוֹמָנִית, הַלַּיְלָה מְבַקֵּעַ אוֹתָם לַחֲצָאִים,

הַלַּיְלָה מְבַקֵּעַ אוֹתִי לַחֲצָאִים, עַד שֶׁכְּבָר מְאֻחָר, עַד

שֶׁמַּגִּיעַ הַבֹּקֶר, עַד שֶׁאֲנִי רוֹאָה

אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים עֲדַיִן אַבָּא, בְּנִי, אַחִי, מְטֻשְׁטָשִׁים

וּבְלִי דֶּרֶךְ לַחֲזֹר.

מי-טל כותבת על השיר: "השיר הוא חלק מתוך מחזור שירים שאיתו בחרתי לפתוח את ספר השירים שלי 'ניסויים בחשמל' שראה אור השנה בידיעות ספרים. את מחזור השירים הזה כתבתי בבת אחת בלילה חורפי וגשום, כשאת תל אביב פקדו רוחות חזקות. פתחתי את חלונות הבית כי אני אוהבת חורף, והמשפט 'רוּחַ מְטַלְטֶלֶת אֶת הֶעָנָף הַכָּבֵד, הָאָרֹךְ' קפץ לי לראש.

"מכאן התחלתי לשמוע טוב יותר גם את הרחשים מסביב, אלא שהרחשים התחלפו ואיתם גם הבתים, וברגע מסוים כבר לא הייתי בתל אביב של שנות האלפיים, אלא בבית ילדותי, ובבית סבתי וסבי ובבתים שמעולם לא היו והומצאו, ובסיפורים שהיו אבל לא סופרו. הגשם והרוח ניערו ושטפו את ההיסטוריה הפרטית שלי ואת מה שיכול היה להיות ההיסטוריה הפרטית שלי, וגם את מה שהיה ממילא שלי אבל לא רציתי להפנות לו מבט".

הזינוק

מאת נעם פרתום

בהתחלה חשבתי שיש לך פרצוף של סוס.

אמרתי את זה לחברה הכי טובה שלי בקטע של חשש

או בעיה, רק רגע אחרכך הבנתי שבאמת יש לך פרצוף של סוס (או ביתר

דיוק - של חמור שהוכלא עם אריה מלכותי וג'ירף) ושזה

הכי יפה בעולם. זה קרה בן רגע: שכבנו בחניון הבימה מתחת למפלים זורמים

מדרגות נעות, מגרש הפורמייקה נצץ כמו פלטת מטוגנים של בני אצולה,

בחוץ ירד יורה זלעפות אקדוחני רצחני של ראשית חורף שהתפרץ לנזלת בטראח

לפני שהספקנו למצוא טישו באר, בפנים הכל התעטש וזרח וקיפץ בין הטיפות

כמו קלאס מוזר, ואנחנו ברחנו לבטן ההומה מכוניות של חניון הבימה ונשכבנו

על הפורמייקה כמו מטוגנים סטלנים ואציליים ובן רגע קלטתי

שאתה, בסריג הזוהמה הקצר מדיי שלך ובחיוך הסוסי הפראי, הצלת אותי, כי אתה בכלל

ג'ירף-חמור-אריה של היענות מוחלטת, כזה שמנשק אותי ברכות מתמסרת

במאחורה של הסוודר על העורף, על רצפת חניון, עוד בלי שבכלל מכירים, וככה

דהרתי-נפלתי לתוך המבט שלך – לתוך האגמים הכחולים-ירוקים-זוהרים במבט שלך

שבתוכם אתה עושה פירואט נסיכי (בשחייה צורנית) עם אלוהים. דברים גדולים בחיים

קורים ברגע קטן. ככה - הייתי שלך

בזינוק.

נעם כותבת על השיר: "בשבוע השני של דצמבר בן זוגי ואני חוגגים ארבע שנים של ביחד. מאז שנפגשנו חיי השתנו על פיהם באופן קיומי עמוק - הן ברמה תפישתית ומנטלית, והן ברמה משפחתית ומעשית. בשנים האחרונות אני מתפרנסת בעיקר כפרילנסרית ויחסית נטולת מסגרות ממוסדות קבועות בחיי, ולצד טירלולי המשוררי הכללי, אחד המבנים הכי יסודיים שנותנים לחיים שלי צורה הוא הזוגיות. גם כשאני חושבת רטרוספקטיבית על קורותיי בזמן שחלף הזוגיות מתפקדת כציר נרטיבי מארגן מרכזי.

"אי לכך, ומאחר שהתאהבנו בראשית החורף, התקופה הזאת טומנת בחובה עונג וקסם סנטימנטליים מיוחדים עבורי, ומגלמת או מקפלת בתוכה את גרעין הפלאים הפתאומי והמרגש הזה שנובט לפתע בלב הנשמה והקיום שלך ומשנה הכל להדהים - מן המסד עד הטפחות. השיר מנסה ללכוד, לשחזר ולנצור את הרגע של ההיטמעות המתמסרת, המקפצת בבת אחת, בום טראח, אל תוך בשר האהבה החדש, המשונה, המשכר והמתוק". השיר לקוח מתוך ספר בכתובים: "ביחד-נס".

מתחת לאפס

מאת עדי קיסר

אַתָּה נֶעֱלָם מִמֶּנִּי

בְּתוֹךְ הֲמוֹן אָדָם

פַּעַם רָקַדְנוּ בֵּין

הָאֲנָשִׁים הַצּוֹעֲדִים

עַל הַמִּדְרָכוֹת

אֲנִי הֵרַמְתִּי יָד לַשָּׁמַיִם

אַתָּה צָחַקְתָּ בִּמְבוּכָה

מִתַּחַת לָאֶפֶס

עָרִים תָּמִיד רְחוֹקוֹת

אַחַת מֵהַשְּׁנִיָּה

לִצְלִילֵי הַבְּדִידוּת

גַּם לָהּ יֵשׁ קֶצֶב

שֶׁמֵּזִיז אֶת הָרַגְלַיִם מֵהָאֲדָמָה

בְּתוֹכִי עִיר שְׁלֵמָה

מֶרְחָק מִילְיוֹן שְׁעוֹת טִיסָה

מִמַּמְלֶכֶת הַבֵּטוֹן הַמְּזֻיָּן שֶׁלְּךָ

אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.

סֶדֶק

מאת ריקי כהן

לְעוֹלָם לֹא יְחַמְּמוּ

סְלִילֵי הַתַּנּוּר הַזֶּה

אֶת שִׁקְעֵי הָעוֹר

חָשׁוּךְ הַמִּישׁוֹר

אֶת נוֹסַעַת אָחוֹרָה בִּזְמַן סָמִיךְ

מִצַּעֲרֵךְ.

הִגַּעַתְּ, אַתְּ בַּבַּיִת.

סְבִיב שֻׁלְחַן הָאֹכֶל חֲמִשָּׁה.

הָאָב הַטּוֹבֵל חֲרוֹנוֹ בְּלִפְתַּן

פֵּרוֹת מָרִים

שֶׁרָקְחָה הָאֵם הָאִלֶּמֶת הִיא

מְמִסָּה אֶת יְצָרֶיהָ

בִּקְדֵרָה מֵהַמַּשְׁבִּיר לְצַרְכָן.

בָּבוּאָתָהּ עַל הַכּוֹס

עָפָה

הַכּוֹס נִסְדֶּקֶת.

שְׁלֹשֶׁת הַיְלָדִים שֶׁהֱיִיתֶם

כָּלִים מֵרָעָב

מִלֵּדָה.

שוב יָרַד שלג

מאת טל ניצן

כְּמוֹ אֵפֶר עָדִין מִשְּׂרֵפָה

שֶׁפָּשְׁטָה בַּשָּׁמַיִם בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁנּוּ.

תָּפוּחַ וְנָקִי עַל הַגַּגּוֹת הַנְּמוּכִים מֵחַלּוֹנִי

וּכְבָר עָכוּר מֵעֲקֵבוֹת עַל מִדְרָכוֹת.

בְּעוֹלָם שֶׁנֶּעְתְּקוּ צְבָעָיו

אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַבְּדִידוּת שְׁחֹרַת הָאֶצְבָּעוֹת.

רַגְלַיִם קְטַנּוֹת רְחוֹקוֹת

פִּרְפּוּר מִתְעַיֵּף וְקוֹפֵא –

שׁוּב הִיא כּוֹתֶבֶת אוֹתִי מַשְׁקִיף עַל הַשֶּׁלֶג

וְיָדָהּ רוֹעֶדֶת, לֹא מֵהַקֹּר

וְלֹא מֵהַשֶּׁקֶר.

טל כותבת על השיר: "את השיר הזה כתבתי במדבר - במקום הכי רחוק משלג. ברגע אחד הוא נכתב, כמעט בלי מחשבה, רק נתתי למבט לנדוד. לכן החורף בו הוא חורף מדומיין והדובר בו, המשקיף על השלג מחלונו, אינו אני: רק ידי מופיעה בסוף, רועדת, ומסגירה את המרחק". השיר מתוך "להביט באותו ענן פעמיים" בהוצאת קשב לשירה.

ברד

מאת תהל פרוש

הוֹלֶכֶת, צוֹחֶקֶת, יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמוֹת בָּהֶם שׁוֹתִים בָּרָד

וְהָאֲוִיר מֻבְחָן

זְמַן שֶׁבּוֹ קַיִץ עוֹבֵר לְחֹרֶף, וְאֶת עִקְבוֹת רַגְלָיו רוֹאִים כֻּלָּם.

עָלִים מְשַׁקְשְׁקִים בַּלַּיְלָה וּמְרַשְׁרְשִׁים

וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ דְּבָרִים

בְּלִי לָדַעַת מִי אַתָּה וּמָתַי תָּבוֹא, מְדַבֶּרֶת

אוֹ שׁוֹתֶקֶת דַּוְקָא שְׁתִיקוֹת אֲרֻכּוֹת

אֲפִלּוּ שֶׁצִּפֳּרִים בְּתוֹכִי שָׁרוֹת כְּבָר.

תהל כותבת על השיר: "'ברד' נכתב כשיר כמיהה בין העונות ובחורף שלפני שנה נהפך עבורי לשיר אהבה לתינוק שחיכיתי שייוולד לי, ושלבסוף כמו קסם הגיח לא מזמן לתוך החורף הזה של נובמבר. בהשקה שלי ביצעו את השיר גיסתי קרן אור קיצ'ס, שהלחינה אותו, ואחי צביקה פרוש. שניהם כמוני חיכו לתינוק משלהם. אני מקדישה להם ולמיכאל ולעילם התינוקות את שיר החורף הזה". השיר פורסם בספר "בצע" בסדרת "כבר" של הוצאת מוסד ביאליק.