"פושרז": ההורים דוחפים, הילדים כוכבים

האמת היא שיש משהו יפה ונכון - באמת, בלי ציניות - בעובדה שערוץ שהזונדה שלו מחוברת ישירות לעולם הסלבס והתהילה, מַפנה משאבים להפקת סדרה דוקומנטרית שעוסקת בהורים שדוחפים את הילדים שלהם לאותם מחוזות בדיוק. "פושרז", שעלתה אתמול (ב', 20:30) ב"HOT בידור ישראלי" משדרת סוג של נקיטת עמדה מפוכחת, החלטה מודעת איפה עובר הגבול בעולם המשוגע הזה, ששתי דקות אחרי כותרות הסיום, הערוץ יחזור לסקר דרך עיני הפוטושופ והקונפטי.

הילדים חולמים, ההורים משלמים ומי מרוויח?

לצפייה בפרק המלא של "פושרז "

אוהד הוא האבא החורג של יולי, דוגמנית מהממת ביופיה בת 16, והוא מנהל אותה כמו שהוא מנהל את הסוסים שלו - עוקב אחרי תוצאות בדיקות הדם שלה ובוחר לה גרדרובה מחמיאה. מיכאלה מנהלת את הבן שלה רועי, זמר בן 16, ומפעילה את כל התותחים הכבדים (היוש היכרות עם אורנה דץ!) כדי לקדם אותו. מרינט היא דוגמנית בדימוס שהבת הזמרת שלה, מגיאור, פשוט חייבת לרדת שלושה-ארבעה קילו כדי שתפסיק להסתיר את אמא שלה. יש עוד.

עדן גבריאל מתוך "פושרז". העיקר שתהיה מפורסם(צילום: אלדד רפאלי)

דניאל היא דוגמנית מתחילה בת 16, שאבא שלה עיוור, אבל זה לא מונע ממנו להתלוות אליה למסע לכיבוש הבּוּק (הוא אולי היחיד שקרוב יותר לתמיכה מלדחיפה). רותם היא ילדה בת 11 בערך, ואמא שלה צופה לה עתיד מבטיח בתחום הלא-משנה-מה-העיקר-שתהיה-מפורסמת. בהמשך יגיע עוד זמר צעיר עם דרייב הורי שמתפלל לכיוון קיסריה שלוש פעמים ביום.

התופעה ש"פושרז" מתארת היא לא חדשה.

ההורים מנסים ליצור חוויה מתקנת אצל הילדים

לא מהיום הורים דוחפים את הילדים שלהם לפס הייצור של השואו-ביז, ויש לי חדשות בשבילכם - לא רק אליו. אם לחדד את זה, הורים תמיד ניסו להרוויח חוויה מתקנת באמצעות השלוחות הקטנות שלהם, וילדים, משחר האנושות, אימצו את הרצונות של ההורים שלהם והטמיעו אותם כאילו היו שלהם. רק שבתעשיית הבידור הכל מוחצן, הכל פומפוזי, וקל מאוד להצביע על התוצרים של ההשלכה העצובה הזאת ולבודד אותה.

לפחות בשני הפרקים הראשונים (מתוך עשרה), חלוקת התפקידים ב"פושרז" ברורה ומסורתית: ההורים הם המבוגרים חסרי המנוח (אובססיביים על הקשת שבין מרינט המופרעת ודניאל השקול והמודע), ששכללו עם השנים את היכולת לטמטם את הילדים שלהם כשיופיטר בזווית הרמונית לירח.

רועי סנדלר ואמו. בחיים תמיד יש שני צדדים(צילום: אלדד רפאלי)

הילדים הם המוצרים ב"בלאק פריידי" של החיים. ברור שזה לא כוחות. מצד שני.

בחיים כמו בחיים, לא משנה כמה דק המלאווח - תמיד יהיו לו שני צדדים. "פושרז" תעלה מדרגה אם תצליח לתווך לנו גם את המורכבות של הסיטואציה, כדי שלא נביט אחורה בסוף הסדרה, ונגלה שכל מה שעשינו היה לשבת מול המסך, להזדעזע מההורים ולרחם על הילדים.

הבשורה הטובה היא שגם אם "פושרז" לא תעמיק או תחדש בהמשך, היא עדיין מעניינת ועשויה בחכמה. היא מציגה את הפנים הבוטות, ולעתים המכוערות, של התעשייה, בלי להתלהם או לייצר דרמה במקומות שהיא לא קיימת בהם, ועם מודעות לניואנסים בקשר הסימביוזי בין ההורים לילדים.

אז נכון שבאופן אבסורדי, במבחן התוצאה הסופית הסדרה עושה בדיוק את הדבר שממנו היא מזהירה: היא עוזרת להורים (תמיד זה הורה אחד, אגב, ההורה השני משום מה לא נוכח בסדרה) להפוך את הנערים והילדים שמשתתפים בה למפורסמים, אבל לפחות יש לה את האומץ לזרוק היום אבן לבאר שממנה היא תרצה לשתות מחר.