תנו לבעלי מוגבלויות לעבוד - זה טוב למשק

"זו הכלכלה, טמבל" - סלוגן הבחירות של ג'ים קארוויל, יועצו של ביל קלינטון בקמפיין לנשיאות ארצות הברית ב-1992 - לא רק ניצח את הבחירות אז, אלא הפך לסיסמא המבהירה שבסופו של דבר, הכלכלה היא הדבר האמיתי והחשוב ביותר למרבית האזרחים. מקרי (או שלא) באותה השנה, 1992, החל ארגון האומות המאוחדות (האו"ם) לציין את היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות, שתורגם בישראל לעברית כ"יום הנכה הבינלאומי".

• אושר: 3% בעלי מוגבלויות בשירות המדינה
• בעלי חברות יחוייבו להעסיק בעלי מוגבלויות 
• המדינה פטרה עצמה מהעסקת בעלי מוגבלויות
  

יום מיוחד זה מצוין ברחבי העולם היום (ד'), ב-3 בדצמבר. בכל שנה נבחר מיקוד אחר ליום זה, והשנה המיקוד הוא בין היתר, תפקידה של הטכנוגולגיה בתעסוקת אנשים עם מוגבלויות. כמי שבמסגרת תפקידו חי את הנושא של שילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה ובתעסוקה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע , אני יכול לומר בביטחון שאין מיקוד טוב יותר ליום מיוחד זה.

איני מתכוון לכך שנושאים אחרים בהם בחר האו"ם להתמקד בשנים עברו, הינם חסרי חשיבות, להיפך. כך למשל, הנושא של 2013 - "הסרת המחסומים ופתיחת דלתות", של 2012 - "ביחד לעולם טוב יותר", ואפילו של 2003 - "קול משלנו", חשובים ומשמעותיים, אך הדרך הטובה ביותר להתחבר ליום זה מכיוונם של אלו שאינם נכים או מוגבלים היא דווקא באמצעות הכלכלה - הכיס. במקרה שלנו מדובר בכיס הקולקטיבי – תקציב המדינה.

המשק הישראלי מפסיד 5 מיליארד בשנה

ניתן קצת למספרים לדבר: לפי נתוני האו"ם, כמיליארד מתושבי כדור הארץ סובלים ממוגבלות כלשהיא, כאשר 20% מתוכם סובלים מעוני הנגרם ככל הנראה בשל מוגבלותם. בישראל, על פי ההערכות המבוססות על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמטה לשילוב אנשים עם מוגבלויות, יש כ-750 אלף אנשים עם מוגבלויות כאשר שיעור העסקתם עומד על כ- 50% בלבד.

ההפסד המצטבר של המשק כתוצאה מאי העסקתם של אוכלוסייה חשובה זאת מגיע לכ-5 מיליארד שקלים בשנה. קשה לחשוב על מדינה או חברה שתוור מרצונה על האפשרות לגייס מידי שנה לקופתה סכומים כאלו, שיכולים בוודאי לסייע בניהול הכלכלה ולפנות תקציבים חסרים לחינוך, לרווחה ולבריאות.

נוכח האתגרים הרבים העומדים בפני המשק הישראלי - אי אפשר להחזיק בפריבילגיה של אי העסקת אנשים עם מוגבלויות. ובנוסף מיצוי הפוטנציאל הכלכלי האדיר - הדבר יעניק תקווה למאות אלפי אנשים עם מוגבלויות, שיקבלו שכר הוגן על פרי עמלם והזדמנות לצאת ממעגל העוני.

באופן זה הם יקבלו סיבה לקום בבוקר ותהיה להם אפשרות ליצור קשרים חברתיים עם אנשים אחרים. הדבר אף יחזיר להם במעט את כבודם, ביטחונם ועצמאותם - דבר שיגביר במישרין את תחושת השייכות לחברה הישראלית. מהלך זה גם יסייע מאוד גם למלחמה בדעות הקדומות הנפוצות לצערנו בנושא. וכל היתרונות הללו כאמור - מתחילים רק בסיבות כלכליות.

מ"מסכנים" לאנשים תורמים

המהפכה האמיתית היא כלכלית - לא עוד "מסכנים" הנשענים על קצבאות מהמדינה, אלא אנשים עובדים, המעורבים בחברה, תורמים לה ולרווחתם.

אין ספק כי מדובר באתגר שאפתני ולא קל לביצוע, אך אנחנו יכולים וחייבים לעמוד בו כחברה. צו ההרחבה המחייב מעסיקים לשלב עובדים עם מוגבלויות במגזר הפרטי והציבורי הוא הכרזה הצהרתית חשובה - וכעת אנחנו צריכים למלא אותו בתוכן, על ידי פתיחות וקבלת אנשים עם מוגבלויות למקומות עבודה ציבוריים, ממשלתיים ופרטיים.

שנים רבות, אנחנו, הארגונים העוסקים בתחום, מנסים להסביר את החשיבות הערכית והמוסרית בשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה ובהנגשת מוסדות לימוד ומקומות תעסוקה. על אף שדברינו נופלים על אוזניים קשובות, לא נעשה די, ממש לא. ייתכן שהמספרים הם הדרך הנכונה להתחבר לצורך ולחשיבות שבשילוב אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה.