טניס תוצרת הודו
מערכה עד חמישה משחקונים, אפשרות לקחת פסק זמן ו"פאוור פויינט" הם רק חלק מהחידושים של ליגת הטניס החדשה שנפתחת החודש בהודו. המטרה: להראות שטניס לא חייבים לשחק עד חמש מערכות. המשתתפים: בכירי השחקנים בעולם. הדרך: לשלם להם, והרבה
שנת 2002 הייתה טובה במיוחד עבור הטניסאי ההודי מאהש בופאטי. יחד עם שותפו הצ'כי מאקס מירני, הגיעו השניים עד לפסגת החלומות של כל טניסאי אלמוני מתחיל - גמר אליפות ארה"ב הפתוחה. הם גם ניצחו אותו, ובופאטי הביא להודו הרחוקה גביע טניס נדיר למדי בנוף של ניו דלהי.
עוד ב-ynet ספורט:
בשנים שלאחר מכן המשיך בופאטי לקריירת זוגות לא רעה בכלל, אלא שאת ההישג האמיתי שלו הוא מציין דווקא עכשיו. בימים שאחרי הקריירה המקצוענית שלו מצליח בופאטי להגיע אל כותרות העיתונים בעולם ולא בדיוק דרך המגרש – אלא סביבו.
נכון לסוף 2014 חתום שמו של בופאטי על אחד מאירועי הטניס המעניינים של השנים האחרונות בעולם. בענף שמרני שמקדש את הגראנד-סלאמים ושהפסגות בו הן קבועות וכוללות כדרך קבע ערים קלאסיות כמו לונדון, מלבורן ופריז, מציע בופאטי סטארט-אפ: ליגת טניס חדשה בשם IPTL שתספק לאוהדי הטניס שרגילים לתפוס תנומה בזמני הפגרה אטרקציה חדשה להתעסק בה.
בליגה החדשה המטרה היא כבר לא אינדיבידואלית פרופר, אלא קבוצתית למהדרין. הטניס אומנם נשאר טניס אבל עם חוקים קוסמטיים מוזרים, והכסף הוא שם המשחק האמיתי. המשתתפים הבכירים בה, ביניהם רוג'ר פדרר ורפאל נאדאל, צפויים להרוויח קרוב למיליון דולר בחגיגה אפופת מזומנים, כשחברת "קוקה קולה" כבר התנדבה להיות אחד מהספונסרים הראשיים שלה. הבית של כל האירוע יהיה לוקיישן תיירותי אהוב על-ידי ישראלים רבים – שבאחת יהפוך פתאום ליעד טניס חדש. הודו - נאדאל ופדרר בדרך אליכם.
עד חמש, ודי
אז מה הסיפור סביב המפעל הזה, שאם לא מבחינה ספורטיבית אז לפחות ברמת היוקרה והנצנצים מצליח לקרוא תיגר על כל אירועי הטניס הנחשבים - ומביא אליו בלי מאמצים מיוחדים את השמות הכי נוצצים בענף? בראש ובראשונה, כנראה שמדובר בקונספט המשונה. האריזה של הכל מסתכמת, מלבד בפיתוי הכספי הכבד שמוצע לכל שחקן, בשבירת מוסכמויות טניס ידועות ועתיקות כמו "מערכות", "דיוס" ו"יתרון", וטומנת בחובה שינוי מרענן משהו של כל מה שהיינו רגילים לקבל מהטניס שלנו עד עכשיו.
השיטה לא מסובכת מדי. בפועל, מדובר בליגה לכל דבר בעלת ארבע קבוצות עם שמות לא קליטים (כמו UIE רויאלס, סינגפור סלמרז, אינדיאן אייסז ומנילה מאבריקס – אין קשר לדאלאס מהכדורסל), כשבכל אחת מהן ישחקו שחקנים עם שמות מאוד קליטים – רובם הם מבכירי שחקני הטניס שאתם רואים כל השנה בטורנירים השונים.
הקבוצות משחקות ביניהן בסיבוב אחד, כשכל משחק מורכב מארבע התמודדויות בקטגוריות השונות: יחידים גברים, יחידים נשים, זוגות, זוגות מעורבים ומשחק "אגדות" אחד. המשחק קצרים, ולא, הכוונה בקצר היא לא לטוב מ-3 מערכות – אלא למערכה אחת בלבד. הזוכה בכל התמודדות כזאת היא לאו דווקא הקבוצה שתזכה ביותר משחקים, אלא הקבוצה שזכתה ביותר משחקונים, ובליגת ה-IPTL כדי לזכות במערכה מספיק לנצח חמישה כאלה בלבד (במקום בשישה במשחק ה"מקורי").
הבשורה האמיתית בבייבי של בופאטי היא שכאן ממש לא נגמרות ההפתעות היחידות של המופע האור-קולי החדש בהודו. במצב של 5:5 במערכה (גרסת הטורניר) לדוגמא, ההכרעה לא תיפול בטיי-בריק עד 7 כנהוג – אלא בדו-קרב בזק של ארבע דקות. המטרה: לזכות בכמה שיותר נקודות. הפאנץ' הנוקשה: אסור לחרוג מ-20 שניות ההפסקה ששחקן יכול לקחת לעצמו בין נקודה לנקודה (בהמשך הקצבת הזמנים אפילו מחריפה: למעבר בין צדדי המגרש יש לשחקנים 45 שניות).
החורג העבריין, טוב ששאלתם, מאבד נקודה באופן אוטומטי, מבלי אפשרות להלין על כך לשופט או לבקש ריפליי של המעבר. במקרה של פוטו-פיניש צמוד בתום ארבע הדקות המוקצות לקרב המהיר, חוזרים לשחק בצורה של שובר שוויון – כשההגשות מתחלפות.
פסק זמן, פדרר
קחו אוויר, כי הפטנטים ממשיכים: עוד במסגרת החוקה ההודית החדשה הוכנס לטניס סעיף מענף הכדורסל, כשלמאמן הקבוצה יש אפשרות לקחת פסק זמן של 60 שניות בו יוכל לשטוף את שחקנו במידת הצורך. מלבד זאת, לא כדאי לפספס גם את חוק ה-"פאוור פוינט" – אופציה שרירותית של אחד השחקנים לקבוע כי ניצחון בנקודה הבאה (כשחבטות ההגשה הן של), שווה ניקוד כפול.
הפורמט ברור: אין פורמט. החבטות הן בערך השריד היחיד שנותר מהטניס הישן והמוכר בתוך בליל של חוקים, שינויים ושפצורים, חלקם נראים משונים במיוחד, ומענף שבמהותו לא השתנה כבר שנים רבות נשאר גימיק מצועצע שצורתו לא ברורה. מוזר? מוציא את העוקץ מהטניס? מבולבלים? אולי, אבל מה שבטוח זה שאת השחקנים שהסכימו לקחת חלק בפרויקט כל זה לא ממש בלבל. ככה זה שהגמול גדול והסכום שנכתב על הצ'ק גדול אפילו יותר.
השורה התחתונה מפתיעה, וכזו שבופאטי יכול להתגאות בה מאוד. רשימת החובטים המסתמנת כוללת את רפאל נדאל (שינסה להשתקם מהפציעה דווקא ליד החופים של הפיליפינים), אנדי מארי (שכבר אמר מוקדם יותר השנה כי הסכים "להשתתף בשלושה משחקים במקום אחד, כך שלא אצטרך לטוס ממקום למקום"), רוג'ר פדרר (שמראה שהוא לא שמרן כמו שכולם חושבים), וכן שחקנים נוספים מהטופ של הטניס העולמי כמו ג'ו-וולפריד צונגה, תומאש ברדיך וגאל מונפיס, כשהרשימה המלאה ארוכה בהרבה.
עוד מרכיבות את הקבוצות במפעל גם מהמובילות שבטניסאיות כמו סרינה וויליאמס ומריה שראפובה. על משבצת שחקן העבר ההודים עשו אחלה רכש, והדובדבן שבקצפת על כל העוגה יהיה אנדרה אגאסי.
העם דורש שינוי חוקה?
מבט חטוף על רקיחת החוקים החדשים מגלה כי המגמה העיקרית שבהם היא, בעיקר, קיצור המשחק. די להבחין בקאץ' המרכזי בסיפור, שהוא שינוי אורך ההתמודדות משתי מערכות (במקרה הטוב) למערכה, כדי להבין את רצון המארגנים ליצור משחקים מהירים יותר ומייגעים פחות.
סוללת הכוכבים שהצליח בופאטי לגייס למטרה הכניס לו טוב טוב לראש משוואה פשוטה: אם הוא רוצה לגייס גם את הקהל, הוא חייב לתת לו על הצלחת את כולם, וכמה שיותר מהר. הדרך היחידה לעשות את זה, כדי לא לשעמם אותו, תהיה לאפשר לכמה שיותר שמות גדולים לשחק, גם אם המשחקים שאליהם הם יעלו יהיו פחות ארוכים. ככה גם הם ירוויחו פחות מאמץ ביותר כסף (ומאמץ הם השקיעו מספיק לאורך העונה ה"אמיתית"), וגם הוא, באינטרס כלכלי ועסקי מובהק, ירוויח יותר שואו (שיכניס לו יותר כרטיסים וספונסרים). המוטו שלו מובן: יותר כמות ופחות איכות. ואם זה משתלם לשחקנים, זה אמור להשתלם גם לו.
אלא שהגישה של ליגת הטניס ההודית החדשה – צירוף מילים שעד לפני כמה שנים היה הזוי לכל חובב טניס על הגלובוס – מכריח אותנו לחשוב גם בכיוונים נוספים. ובמילים אחרות, לפתוח קצת את הראש. כי אחרי שגם משחק הכדורעף קוצר כדי להביא אליו יותר צופים ובמשחקי הזוגות הוחלט להכריע משחקונים במצב של שוויון 40 בנקודה מכריעה, יכול להיות שהטרנד ההודי החדש הוא בעצם קריאת השכמה לקברניטי הספורט הלבן לשנות דיסקט, להתחיל לחתוך עניינים, להפוך את המשחק למהיר יותר ולשנות קונספט.
ההבנה שבעולם של היום, שבו הכל מרצד ולאנשים אין את הזמן, הכוח והסבלנות להתעמק בדברים – אפילו כשמדובר בספורט – אולי תחלחל כעת גם לראשי הגרנד-סלאמים. גם אם מעמדם של הטורנירים האלה איתן והם נחשבים למותגים, אולי דווקא השטיק ההודי החדש יגרום להם להבין כי לא רחוק היום בו צופי טניס מושבעים פשוט יאבדו את הסבלנות לצפות בשני שחקנים אלמוניים מתקוטטים במשך חמש שעות ארוכות. ושזה בהחלט יכול להשתנות.
ניו דלהי – עיר של טניס
עד שזה יקרה וחוקת המשחק אולי תתגמש קצת למען
ההבנה כי הטניס ייאלץ להתקדם עם העולם, הודו תתחיל ליהנות ממש בקרוב מאבק כוכבים על מגרשי הטניס בניו-דלהי, דובאי, מנילה וסינגפור. לא מזמן הוקמה שם גם ליגת כדורגל חדשה בהשתתפות אלכסנדר דל-פיירו וכוכבים נוספים, ואחרי שהקריקט במדינה האסייתית הוא כבר עובדה מוגמרת, כעת מטביעים החבר'ה מבוליווד את חותמם גם בטירטוריה חדשה - כזאת שעד עכשיו הסתמנה כאליטסטית ומרוחקת מהם שנות אור.
אחרי שנים, כנראה, החליטו בגואה רבתי שגם להם מגיע ספורט, ושכל האמצעים כשרים כדי להביא אותו אליהם קרוב הביתה. האם זה יביא לשינוי בטניס ויחזיר לנו אותו בקרוב מאוד בגרסה אחרת, שטרם ראינו? עם הכסף של בופאטי, הכל אפשרי. מה שבטוח הוא שהליגה שלו כאן כדי להישאר.
לפנייה לכתב/ת 
