רוצים את הקול של ההורים? יש לנו דרישות

מדינת ישראל יוצאת שוב לבחירות, שנתיים אחרי הבחירות הקודמות, אז פוזרו שלל הבטחות לאוויר, חלקן הגדול נוגע לפלח אוכלוסייה רחב במיוחד: ההורים. אז אנחנו כאן כדי להזכיר: אנחנו לא שוכחים. אנחנו זוכרים - ובוחרים.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

אם יש משהו שהשתנה מאז הקיץ של 2011, אז יצאנו קהילת ההורים לרחובות, הוא שאנחנו לא מוכנים לשתוק יותר. הפסקנו לקבל את הכל כמובן מאליו, אולי בעיקר כי שבענו מהבטחות סרק.

הגילגול הקודם - מחאת העגלות 2011:

 המחאה הבאה: הורים טריים אומרים "די לניצול"

צעדת העגלות: מחאת ההורים יוצאת לרחובות

מארגנות מחאת העגלות: הופתענו, זו רק ההתחלה

אז נכון, אנחנו כוח שקט. בחיי היום יום שלנו אנחנו עסוקים לרוב בניסיונות הישרדות בין שוק תעסוקה תובעני ואכזרי להורים לבין השקעה בבית ובמשפחה. אבל אנחנו כאן כדי להזכיר שאולי לא יצאנו השנה לרחובות, אבל אנחנו נלך לקלפי - ואנחנו מפוקחים יותר, סקפטיים קצת יותר, ובעיקר דורשים יותר.

נכון, אין לנו מערכת משומנת כמו למגזרים אחרים בשוק, אין לנו וועד עובדים חזק, לוביסטים ואנשי יחסי ציבור. אבל יש לנו משהו שאתם רוצים מאוד: הקול שלנו. לכן, רגע לפני שאתם משקיעים את כספנו שוב בבחירות, אנחנו כאן כדי להזכיר לכם שעם כל החשיבות (ואנחנו לא מזלזלים לרגע) שיש למילים הגדולות על ביטחון, שלום אזורי ואיומים כאלו ואחרים, המשאב האמיתי של מדינת ישראל הוא לא גז, נפט או יהלומים, המשאב האמיתי שלנו הוא המוח האנושי, הידע והערכים. המשאב האמיתי שלנו הוא הילדים שלנו.

רוצים את הקול שלנו? תחשבו על הילדים שלנו

הם העתיד, ואנחנו ההווה שמנסה לגדל אותם פה. רוצים את הקול שלנו? תחשבו על הילדים שלנו. תחשבו עלינו.

תחשבו על עלויות המחייה הבלתי הגיוניות של משפחות צעירות, על העול הכלכלי הענק, על עלויות וחוסר הפיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות, שההוצאות עליהם מגיעות לאלפי שקלים כל חודש.

מחאת העגלות 2011. "הילדים הם המשאב האמיתי שלנו"(צילום: יונתן סבו )

רוצים את הקול שלנו? תחשבו על הגיל הרך, אותן שנים שכל המחקרים מראים שהן קריטיות להתפתחות הילדים. אנחנו רוצים חופשת לידה אמיתית בתשלום של חצי שנה, כזו שגם אבות יכולים לבחור לקחת, כזו שמאפשרת בנייה של משפחה בריאה וחזקה.

אנחנו רוצים מסגרות וחינוך חינם מתום חופשת הלידה, בין אם במסגרת משפחתונים או מעונות יום. ומה שחשוב פה עבורנו הוא לא רק החיסכון הכלכלי ועידוד החזרה לעבודה (ובאו לא ניתמם, במשפחות רבות משלמים היום כסף על מנת להישאר בשוק עבודה), אלא היותן מסגרות מפוקחות, עם צוותים מקצועיים, התאמה לצרכים ושמירה על ביטחון וחינוך הילדים.

רוצים את הקול שלנו? הכירו בהוצאות הטיפול בילדים לצורכי מס. אפשרו להורים להיות אנשים עובדים, יצרנים ומשלמי מיסים.

רוצים את הקול שלנו? החילו פיקוח על מסגרות יום פרטיות לתינוקות ופעוטות, על מנת למנוע את המצב האבסודרי בו כל אחד יכול לפתוח מסגרת ללא כל הכשרה וללא תנאים מינימלים.

רוצים את הקול שלנו? שפרו את מערכת הבריאות הציבורית לילדים. הוסיפו תקנים תומכים של רופאי ילדים, מאבחנים, קצרו את זמני ההמתנה הבלתי נגמרים במכונים להתפתחות הילד. 

רוצים את הקול שלנו? תקנו את העוול שנעשה כיום לילדי הגנים, במיוחד במסגרות הטרום טרום חובה. התאימו את המערכת אל גילאי הילדים, שרובם מגיעים לראשונה ממסגרת קטנה או מהבית. התאימו מבנים לילדים בני שנתיים-שלוש, החל מחדרי שירותים תואמים ועד גננות וסייעות שמחליפות בגדים במקרה שהילד פספס. התאימו את צורכי הילדים במנוחה, בהזנה לפי המלצות המומחים, וכמובן התאימו את המספר אנשי הצוות למספר הילדים.

ולא רק בגנים: שנו את המצב הבלתי נסבל בבתי הספר. הגיע הזמן למהפך אמיתי במערכת החינוך. הראו לנו תוכניות אמת להקטנת הכיתות, לא סיסמאות.

דברו איתנו על שינוי בחלוקת המשאבים, על קידום אוכלוסיות חלשות וטיפוח המצוינות. הפסיקו את הפרטת מערכת החינוך, או בשמה היפה "תשלומי הורים". הפסיקו לגרום לאלפי הורים הוצאות כבדות על "תשלומי רשות" כאלו ואחרים. 

רוצים את הקול שלנו? התאימו את החופשים במוסדות החינוך לחגים ולשוק העבודה. נכון, זה צעד אמיץ שיצריך פתיחת הסכמים, אבל מנהיגים נמדדים באומץ.

שפרו את מערכת החינוך, ודאגו לאנשי החינוך. תגמלו מורים וגננות בשכר שיגרום לביקוש אדיר להוראה ולהצעדת מערכת החינוך לקידמה. הם הרי אחראים על עתיד המדינה שלנו. הפסיקו את תופעת מורי הקבלן, ועזרו לנו להחזיר יחד את כבודם של אנשי ההוראה למקום הראוי.