"כולנו מוגבלים באופן כזה או אחר"

מילה כבדה, נכון?

מעלה קונוטציה של גוף מעוות או חסר גפיים, של עיוורון או שיתוק.

אנחנו לא אוהבים להתעסק עם המילה ועם כל מה שמתלווה אליה.

לא אוהבים עד שאין לנו ברירה והחיים מפגישים אותנו איתה.

השם שלי הוא נטלי ונולדתי בריאה.

הייתי תינוקת עם עיניים ענקיות וסקרניות וגדלתי לילדה מתולתלת עם חיוך שובב שמרוח על כל הפרצוף.

אהבתי לבחון גבולות, בעיקר של עצמי.

ולחברה הדתית אליה השתייכתי לא היו חסרים גבולות.

כשהייתי בת 17 נוצר ביני לבין בחור שלא הכרתי קשר טלפוני וקבענו להפגש..

היום בו נחצה הגבול נחצתי גם אני לשניים.

נטלי שלפני הפגישה ונטלי שאחרי.

השיתוק שחטפתי באותו הרגע ילווה אותי עוד שנים ארוכות לאחר מכן.

הרסיסים של הנשמה שלי התפזרו על הרצפה הארורה ושנים רבות אחר כך עוד הסתובבתי עם בור פעור במקום לב.

באותו יום החל לנבוט בי משהו חדש שהיה עתיד להצמיח מפלצת רבת זרועות.

הרס עצמי קוראים לזה.

האמנתי שנאנסתי כי חציתי גבול אחד יותר מדי. שאלוהים בכבודו ובעצמו פינה מזמנו בשביל להעניש אותי בצורה כל כך אכזרית..

שנאתי את עצמי.

האמנתי שמגיע לי גהנום כל עוד אני בחיים ודאגתי ליצור לי אחד כזה.

"באותו יום החל לנבוט בי משהו חדש שהיה עתיד להצמיח מפלצת רבת זרועות"

הרעבתי את הגוף כמעט עד מוות והלעטתי אותו באלכוהול וכדורים.

חתכתי את עצמי בשביל להרגיש קצת כאב אחר, זה לא עזר.

יצאתי ונכנסתי מהמחלקה להפרעות אכילה ובעצם לא עשיתי כלום עם החיים שלי,

מלבד לחכות לסופם.

הייתי מתה מהלכת. חיוורת כמו רוח

היה קשה להבין על מה אני מדברת, בעיקר כי לא היה לי כח למלמל בקול אבל היו רגעים של ההארה, בהם התמלאתי כוחות, הרגשתי קצת יותר טוב וחשבתי שאולי לחיים יש מה להציע.

מהר מאד גילתי שזה לא כזה פשוט להתחיל מחדש.

שהקצב בחוץ הוא מטורף בשביל מישהו ששנים לא עבד.

שהציפיות גדולות מדי.

שהחיים גדולים עלי.

המעגל הזה של תקווה ויאוש נמשך לפחות חמש שנים עד שהנסיבות של החיים הפגישו אותי עם "כל יכול".

ושם, בפעם הראשונה, הרגשתי שמצאתי את המקום שבו אוכל להתחיל ולבנות את החיים שלי,

רסיס אחרי רסיס.

ב"כל יכול" לא ריחמו עליי ולא נבהלו, להיפך.

קיבלו אותי בזרעות פתוחות ונתנו לי את החיבוק החם ביותר שקיבלתי בחיי.

הם ליוו אותי, ברגישות ובמסירות בצעדים הראשונים ונתנו לי כלים להמשיך הלאה בעצמי.

 "כל יכול זו גינה מרהיבה, מלאה באנשים פרחים שרק גדלים מתפתחים ומתעצמים"

הצוות המיוחד בכל יכול נתן לי בדיוק את מה שהייתי צריכה.

הזדמנות.

ואני קפצתי על ההזדמנות הזו בזרועות פתוחות והצמדתי אותה חזק ללב.

מהר מאד גילתי שכל יכול זה לא עוד מקום עבודה ולא סתם בית.

זו גינה מרהיבה, מלאה באנשים פרחים שרק גדלים, מתפתחים ומתעצמים במקום המיוחד הזה.

זה דרש עבודה עצמית בלתי מתפשרת, לא היה פשוט לצאת מהחושך הזה.

אבל זה מה שכל יכול עושים, מדליקים לך את הגפרור ומשם את כבר תמצא את המתג של האור.

אז מה?

הרי בסופו של דבר, כולנו מוגבלים באופן כזה או אחר וכולנו זקוקים למישהו שיאמין בנו, ויתן לנו הזדמנות.

• נטלי מנחם, נציגת שירות לקוחות ותיקה ומוערכת שלוקחת חלק חשוב בתפקידי חניכת עובדים חדשים ל"כל יכול" – עסק חברתי פורץ דרך והמעסיק הגדול ביותר של נכים בישראל. ב"כל יכול" מגייסים עובדים חדשים וקוראים להיכרות ולהגשת מועמדות למגוון רחב, נגיש ומעניין של תפקידים.