הסיפור האמיתי של "התקווה" ועוד פיסות היסטוריה
פירוש של המשנה בכתב ידו של הרמב"ם, סידור תפילה מיוחד לנשים מהמאה ה-15, מכתבי אהבה של לוסי דרייפוס לבעלה אלפרד הכלוא, כתב היד המקורי של "לו יהי". הצצה לאוסף הפריטים הנדירים של הספרייה הלאומית
כמה בתים היו בגרסה המקורית של ההמנון הלאומי, ואיך הבריח המשורר האידי המפורסם אברהם סוצקבר את שיריו מהיערות בתקופת השואה? למה התעקש הסופר ק. צטניק להשמיד את עותקי ספרו ומה כתבה ומחקה המשוררת נעמי שמר בשיר "לו יהי"? התשובות לכל השאלות הללו מסתתרות באוסף הפריטים הנדירים של הספרייה הלאומית, פסיפס מרתק של המורשת התרבותית של העם היהודי, מתקופת הרמב"ם ועד לימינו.
בימים אלה מעלות הספרייה הלאומית והטלוויזיה החינוכית סדרה בשם "אוצרות ומכמנים" בהנחיית גיל חובב, שמספקת הצצה למה שמכנים בספרייה הלאומית "רק קצה הקרחון" של אוסף האוצרות הלאומיים השמורים בה. צפו בקטע על הסיפור של "התקווה" ובהמשך הכתבה לחצו על התמונות והמסמכים להגדלה:
אוסף הספרייה הלאומית כולל בין השאר ספר קטן בשם "כינור ציון", שחיבר אברהם משה לונץ, טייל וחוקר ארץ ישראל. בספר יש אוסף של 40 שירים לאומיים ועממיים, ובהם הנוסח המקורי של "התקווה", שכלל במקור תשעה בתים. ספרון זה סיבך את לונץ עם השלטון הטורקי שזעם על המסרים הציוניים בשירים. ערב הקונגרס הציוני החמישי דחה בנימין זאב הרצל את השיר כהמנון, ורק ערב הקונגרס השישי הבין שיש לחזק את הזיקה לציון בעקבות תוכנית אוגנדה. הקלטה מצמררת של התקווה הוקלטה כאשר ניצולי ברגן בלזן שוחררו ממחנה הריכוז בסוף מלחמת העולם השנייה.
התקווה בכתב ידו של נפתלי הרץ אימבר, עם כמה שינויים
כשמחבר "התקווה", נפתלי הרץ אימבר, היה מאושפז בבית חולים בניו יורק על ערש דווי ב-1908, הוא זוהה על ידי גברת שביקרה בבית החולים. "היא הכירה אותו כמחבר 'התקווה'", מספרת קרן אטינגר, מנהלת הפרויקטים החינוכיים בספרייה הלאומית, "וביקשה ממנו לרשום לה את מילות השיר, כסוג של חתימה ממפורסם. הוא כתב את השיר על גבי מסמך רפואי, וזו הגרסה שאנחנו מכירים היום, למעט כמה מלים ששונו בהמשך". במקום "התקווה בת שנות אלפיים", נכתב "התקווה הנושנה".
המשורר אברהם סוצקבר, מגדולי משוררי היידיש, טיפח קריירה מוצלחת והתפרסם בתחום הספרות לפני מלחמת העולם השנייה. עם פרוץ המלחמה התגורר סוצקבר בגטו וילנה. "מהגטו הוא ברח עם חברים ליערות בבלרוס והצטרף ליחידת פרטיזנים", מספרת אטינגר, "במוסקווה, שלא הייתה כבושה על ידי הנאצים, חיו אנשי רוח יהודים שהושפעו משיריו ורצו להטיס אותו מבלרוס למוסקווה, כסלבריטאי ספרותי. הם שלחו לשם מטוס פייפר אבל הוא הופל על ידי הנאצים. מהפח של כנף המטוס ייצרו ביערות מזוודה שליוותה את סוצקבר כשהיה פרטיזן, והוא שמר בה כתבי יד, חומרים אישיים וחומר רב שתיעד את החיים תחת הכיבוש הנאצי".בהמשך נשלח מטוס נוסף שהצליח להבריח את סוצקבר מהיערות. היו בו שני מושבים – לטיס ולזה שלידו. סוצקבר ישב ליד הטיס ועל ברכיו חברתו, שעל ברכיה הונחה המזוודה.
כתב היד המקורי של "לו יהי" מאת נעמי שמר. בית אחד הושמט כדי לא לפגוע במוראל
כתב היד המקורי של טיוטת השיר "לו יהי" שחיברה המשוררת הלאומית נעמי שמר במלחמת יום הכיפורים, הגיע לספרייה הלאומית כחלק מארכיון שנתרם על ידי משפחתה לאחר מותה. שמר כתבה את השיר בהשראת Let It Be של הביטלס, ובטיוטה יש עדויות לכך שהכוונה המקורית הייתה שמלים אלו יושרו לפי לחן השיר של הביטלס, ולא בלחן הישראלי שאנחנו מכירים.
"מתחת לכותרת 'לו יהי' ישנה מחיקה גדולה", אומרת אטינגר, "ומעל המחיקה השנייה כתוב 'מלים ולחן'. אם שרים את המלים אפשר לראות שהן מתלבשות יפה על הלחן של הביטלס. תחת המחיקה הגדולה כתוב 'משירי הביטלס' ותחת המחיקה השנייה נכתב 'נוסח עברי, נעמי שמר'. השיר קיבל תפנית ישראלית כשבעלה של שמר חזר משירות המילואים במלחמה, ושכנע אותה שיש להתאים את השיר לתקופה. כך שונה השיר והפך לישראלי, מעין תפילה שמתארת את קושי המלחמה". הבית השני צונזר בימי המלחמה כי הוא מתאר סיטואציה של הודעה על חללים בפתח בתי משפחות, וזאת מחשש להורדת המוראל.
הסופר ק. צטניק, ששמו המקורי היה יחיאל די-נור (פיינר), הוא ניצול אושוויץ שכתב רבות על השואה, ואף התמוטט בעדותו במשפט אייכמן. הוא פרסם ספרים גם לפני השואה שאחד מהם היה הספר "22 שירים". "לאחר מה שעבר במחנות, הוא החליט שכל מה שהיה קודם לכן לא היה רלוונטי עוד", אומרת אטינגר. "הוא שינה את שמו מיחיאל פיינר לק. צטניק, שמשמעותו בגרמנית אדם שחי במחנה ריכוז. הוא יצא למסע כדי למחוק את כל עברו מלפני השואה והחליט להשמיד את כל עותקי הספר '22 שירים'".
לאחר ששרף ב-1953 את עותק ספרו שהיה בספריית הקונגרס בארצות הברית, שרף צטניק את העותק שהיה גם בספרייה הלאומית בארץ. ב-1993 הוא גילה שקיים שם עותק נוסף, והפעם הוא לא שרף את העותק אלא גזר אותו. את הגזרים הכניס למעטפה בתוספת מכתב למנהל מחסני הספרייה, בו ביקש ממנו לשרוף את גזרי הספר "כמו נשרפו כל היקר לי ועולמי בקרמטוריום של אושוויץ".
כתב היד המקורי של השיר "למות" מאת חנה סנש
הצנחנית הגיבורה חנה סנש כתבה את השיר הזה שלוש שנים לפני שנתפסה על ידי הנאצים והוצאה להורג, מה שמקבל אחרי מותה אופי של נבואה מצמררת. השיר נכתב בנהלל ב-1941, כשהייתה בת 20, "שנים לפני שהעלתה בדעתה שתוצנח להונגריה ובלי לדעת שתוצא שם להורג", אומרת אטינגר, "היא כותבת שהיא אוהבת את החיים אבל אם תצטרך, היא מוכנה להקריב את חייה על אדמתה, למען מולדתה. כשיודעים בסופו של דבר על הטרגדיה שלה, השיר מקבל אור אחר. היא לא מתה על אדמת ארצה, אבל מתה בארץ הולדתה, הונגריה".
המכתב הוא מה-20 במאי 1944, והוא ככל הידוע המכתב האחרון לפני הוצאתה להורג. כחיילת בצבא הבריטי, היא כתבה לאחיה גיאורגי באנגלית, ככל הנראה כדי שהמכתב לא יתעכב בצנזורה הבריטית. "היא כותבת לו שהיא יודעת שמשפחתה וחבריה כועסים על שלא יצרה קשר", אומרת אטינגר, "ושהיא רוצה לעדכן שהיא בסדר, אבל מבקשת ממנו לזייף מכתב לאמה בשמה, כדי שתדע ששלומה טוב ושלא תדאג. היא מרשה לו לזייף את חתימתה, אבל מתבדחת: 'מקווה שלא תעשה בזה שימוש למטרות כלכליות'".
המכתב שקיבל אלפרד דרייפוס מאשתו לוסי, בעת שהיה בכלא הצרפתי
מכתב האהבה המרגש של לוסי לבעלה אלפרד דרייפוס, קצין צרפתי-יהודי שהוכנס לכלא על בגידה ללא עוול בכפו, נכתב בינואר 1895. "היא כותבת בצרפתית שהיא יודעת שהוא מאוד אוהב את החיים החופשיים באוויר הפתוח", אומרת אטינגר, "ושהיא בטוחה שתנאי המאסר מאוד קשים לו. היא מנסה לעודד אותו שישתף אותה ברגשותיו, כי זה יקל עליו: 'יקירי המסכן, אל תיחלש יותר מדי מתנאי המחיה שלך בכלא'".
הכתובה של הזוג, שנכתבה ב-1895 לקראת הנישואין, לפני מאסרו, היא חלק מאוסף הכתובות הגדול של הספרייה הלאומית. האוסף כולל כתובות מרחבי העולם של דמויות מוכרות במורשת העם היהודי.
ש"י עגנון זכה להערצה רבה, במיוחד אחרי שזכה בפרס נובל, וביתו בשכונת תלפיות בירושלים היה לאבן שואבת של אוהדים שהגיעו אליו. "הוא היה קנאי לפרטיותו ולשקט שלו", אומרת אטינגר, "כשומר שבת, היה תולה בימי שישי שלט מקרטון על דלת ביתו, בו כתב 'כאן גר יהודי שומר שבת. אל תפריעו לו לשמור את השבת". אחד המבקרים הסיר את השלט, לקח אותו כמזכרת וכך הוא הגיע לספרייה הלאומית.
הפיזיקאי והמתמטיקאי הבריטי, אייזק ניוטון, מגדולי המדענים, עסק רבות בתיאולוגיה. מסתבר שכדי ללמוד תנ"ך, הוא למד גם עברית. "כתב יד זה מכיל רישומים על בית המקדש היהודי ועל הפולחנים היהודים בירושלים", אומרת אטינגר, "יש בו שלוש שפות: לטינית, יוונית ועברית. בעברית כתב: 'ברוך כבוד מלכותו לעולם ועד', משפט של שומרי מצוות וחלק מתפילה יהודית".
פירוש המשנה בכתב יד מקורי של הרמב"ם, מהמאה ה-12
הפירוש נכתב ב-1190 בערבית ספרותית באותיות עבריות, בכתב ידו של הרמב"ם עצמו, זהו אחד הפריטים היקרים ביותר בספרייה הלאומית. "הפריט הזה מראה את תהליכי היצירה, הכתיבה והשינויים של הרמב"ם", אומרת אטינגר, "לאחר מותו, בנו הוסיף הערות שוליים".
מכתבו של אבשלום פיינברג מארגון ניל"י לאהובתו שרה אהרונסון
מייסדו של ארגון ניל"י, אבשלום פיינברג, גבר נאה ושרמנטי, ניהל קשרים רומנטיים עם שרה אהרונסון, ממייסדות הארגון, ועם אחותה רבקה. "הוא פותח את המכתב הרומנטי במילה 'שרתי'", אומרת אטינגר, "יש האומרים שבכלל היה מאורס לאחותה רבקה. המכתב נכתב ב-1911, שש שנים לפני שנהרג בחצי האי סיני כשניסה לחצות את הגבול למצרים".
פרופ' פריץ הבר, כימאי גרמני שזכה בפרס נובל לכימיה, נולד כיהודי והתנצר על מנת להתקדם באקדמיה. הוא עסק בחקר גז האמוניה וזכה בנובל על תרומתו לתעשיית הדישון בחקלאות. הבר עסק בפיתוח חומרי הדברה כימיים נגד מזיקים בחקלאות ועמד בראש חברה גרמנית שפיתחה את גז הציקלון בי, החומר ששימש להרג היהודים בתאי הגזים. כפטריוט גרמני תרם במלחמת העולם הראשונה למאמץ המלחמתי הגרמני ופיתח את גז החרדל. ובכך הוא נחשב לאבי הלוחמה הכימית. ב-1933, כראש מכון מחקר, נאלץ לפטר את עוזרו היהודי ד"ר וריסלב פרקש יחד עם שאר העובדים היהודים. מכתב זה מפרט את חובתו אשר נכפתה עליו על ידי השלטון לעשות זאת.
הסופר האוסטרי היהודי, סטפן צווייג, מחבר הספר "העולם של אתמול", עקר מאוסטריה לאנגליה והמשיך לנדוד, כחלק מאי השלמתו עם אירופה המשתנה והלאומנית. לבסוף הגיע עם אשתו לברזיל, שם התאבדו שניהם ב-1942, חבוקים במיטתם, באמצעות תרופות. הוא כתב במכתב ההתאבדות שאינו יכול לחיות בעולם הזה וחש אכזבה גדולה מכל מה שקורה בעולם ובאירופה. "הוא מברך את כל ידידיו וכותב 'הלוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך'", אומרת אטינגר.
לא ברור איך בציור, שדומה למפה של ירושלים מהמחצית השנייה של המאה ה-19, רואים את העיר מלמעלה, כולל חומות העיר העתיקה והתחלת הבנייה מחוץ לחומות. "אז עוד לא היו מטוסים ולוויינים", אומרת אטינגר, "לא הייתה נקודת תצפית גבוהה מהעיר שתאפשר מבט על, וצלליות הבניינים פונים דרומה, מה שלא קורה בחצי הכדור הצפוני. זה מפתיע שהמפה מצויירת כאילו העיר ניבטת מלמעלה". אטינגר מסבירה את התעלומה: המפה צויירה על ידי סטפן אילש, שהכין דגם של העיר לתערוכה, וצייר את הדגם.
פריטי לבוש נשיים בעברית, במסגרת המאבק על השפה בתחילת המאה ה-20
באוסף הספרייה הלאומית קיימת כרזה עם מלים עבריות לפריטי לבוש לנשים, מתקופת מלחמת השפות בארץ ישראל. הכרזה פורסמה ב-1913 מתוך ניסיון לבסס את העברית כשפה המדוברת. רוב המלים שרדו אך חלק מהן לא, כמו גם חלק מפריטי הלבוש שלא שרדו את חידושי האופנה.
פריט פמיניסטי נוסף הוא עתיק מאוד, מ-1480. בשנה זו נכתב באיטליה סידור תפילה שלם לאישה, לכל השנה. נכתב בו: "ברוך שעשתני אישה ולא איש".
אלה ספרים ענקיים, שבגובהם מגיעים עד הבטן. "נפוליאון ערך מסע לכיבוש מצרים", אומרת אטינגר, "הוא לקח יחד איתו ציירים ואמנים שתיעדו את המסע, עם כל מיני ציורים של הפירמידות והעתיקות, ותמונות של החיים במצרים. אנשים יכלו לעיין בספר הזה וללמוד על המדינה האקזוטית".
לכל החומרים והסרטונים באתר הספרייה הלאומית
לפנייה לכתב/ת 
