הפלופ של קלופ / "מר עולם"
הוא הוליך את דורטמונד לזכייה בשתי אליפויות, בגביע והגיע איתה לגמר ליגת האלופות, אבל מי שנחשב לקדוש ואליל נראה לפתע חסר אונים. הקבוצה צנחה למקום האחרון בבונדסליגה לראשונה מזה 29 שנים, מחיאות הכפיים מהאוהדים התחלפו בבוז והמאמן עומד בפני אתגר גדול. נדב יעקבי על המשבר הגדול של הצהובים-שחורים
ביום ראשון בערב, אחרי שספגה את הפסדה השמיני העונה ב-13 משחקי ליגה, 2:0 בחוץ מול איינטרכט פרנקפורט, בבורוסיה דורטמונד הודו בפעם הראשונה בפה מלא: אנחנו נלחמים נגד הירידה.
זא לא היה פשוט להוציא את המילים המפורשות מהפה, להודות במה שעד לפני זמן קצר לא היה בכלל נחשב כאפשרי. במיוחד עבור קבוצה שבשנים האחרונות נמנתה על העילית של אירופה, שרק לפני שנה וחצי שיחקה בגמר ליגת האלופות.
כנראה שהיה צריך לחכות עד שדורטמונד תשקע למקום האחרון ממש, בפעם הראשונה אחרי 29 שנים, כדי להבין שלא מדובר באנקדוטה, במשברון זמני, באפיזודה קצרה שתתפוגג בדיוק באותה המהירות שבה היא הופיעה.
העונה הנוכחית לא התחילה טוב עבור ה"שוורצה-גלבן" (השחורים-צהובים). אמנם בליגת האלופות הם ניצחו בארבעה משחקים רצופים ונראו מצוין, אבל בליגה הפסד רדף הפסד והקבוצה הידרדרה למחוזות לא מוכרים לה בשנים האחרונות.
ולמרות זאת, אחרי כל הפסד, המאמן יורגן קלופ ושחקניו התייצבו בפני התקשורת וחזרו על אותו פזמון: "הכל יהיה בסדר. זה רק עניין זמני". הם הרימו את הראש, חייכו, ניסו לשדר ביטחון עצמי והבטיחו ש"החל מהמשחק הבא, החל מהניצחון הבא, העניינים יתחילו להסתדר".
רק שזה לא קרה. הגלגל סירב להתהפך, והמשבר רק הלך והעצים. וביום ראשון האסימון נפל באופן סופי. "כן, אנחנו נמצאים במאבק נגד הירידה", הודה המנכ"ל מיכאל צורק, "ואסור לנו לטמון את הראש בחול".
קלופ, שמעמדו כבר לא נראה יציב כפי שהיה עד לפני שבועות ספורים, נראה עייף, מותש, שלא לומר מובס. תביטו בפניו חרושי הקמטים. בשלושת החודשים האחרונים הוא הזדקן בחמש שנים. המאמן שהיה לאגדה בחייו, שהפך לאחד האנשים הנערצים ביותר בגרמניה, נראה לפתע חסר אונים. לאיש שתמיד תיבל את דבריו בהלצה כבר אין כוח לבדיחות.
ביום רביעי, במסיבת העיתונאים לקראת המשחק הקרוב מול הופנהיים, הוא אמר: "אין לי צורך בהודעת גיבוי מההנהלה. היו לי כאלה אינספור פעמים בעבר. הקבוצה היא שצריכה עכשיו את הגיבוי. המצב עכשיו קשה ואנחנו צריכים להיות מוכנים לבאות. אני, בכל מקרה, מוכן".
הדברים שאמר קלופ התייחסו גם לאוהדים. ביום ראשון, אחרי המשחק מול פרנקפורט, השחקנים ניגשו כהרגלם ליציע בו ישבו אוהדי הקבוצה והודו להם על התמיכה. עד עתה הם תמיד קיבלו מחיאות כפיים. אלא שהפעם האוהדים הגיבו בבוז. "קונצרט של שריקות" כינתה זאת התקשורת הגרמנית. וזו הפעם הראשונה שדבר שכזה קורה בעידן קלופ.
שש וחצי שנים קלופ מאמן את דורטמונד, ומעולם, גם לא אחרי הפסדים כואבים, האוהדים לא הפנו עורף לקבוצה. הם תמיד תמכו. אבל גם לאוהדים נשבר לראות את הקבוצה שלהם קורסת פעם אחר פעם, ולא מצליחה לעמוד בלחצים. לשחקנים זו הפעם הראשונה שהם חווים דבר שכזה – גם תקופה איומה ונוראה מבחינה מקצועית, וגם יחס שכזה מהאוהדים.
אבל עבור קלופ זה לא משהו חדש. "אני יודע מה המשמעות של מאבק נגד הירידה ואיך קבוצה צריכה לחשוב ולהתנהל כדי להיחלץ מהמצב הזה. אסור לנו להתבוסס במרה השחורה ולהתעסק בטעויות שלנו. במקום זאת אנחנו חייבים להישאר רגועים ולהמשיך לשחק כדורגל".
קלופ רמז למה שעבר עליו לפני שהגיע לדורטמונד והפך לאחד המאמנים המפורסמים והמצליחים בעולם. ב-2007 הוא היה מאמן צעיר ואלמוני שעבד במיינץ. הקבוצה נאבקה אז בתחתית וירדה לליגה השנייה. עונה לאחר מכן מיינץ לא הצליחה להעפיל בחזרה לליגה הראשונה, ויורגן קלופ התפטר.
הפעם אין לו כל כוונה להתפטר. "אני ממשיך לראות את עצמי כמי שנושא בכל האחריות לגבי עתיד הקבוצה ולא אתפטר אלא אם המועדון ימצא פתרון טוב יותר, וזה עדיין לא קרה", הוא אמר לאחר ההפסד לפרנקפורט, כשנשאל באשר לעתידו.
עצם הצבת השאלה היא עניין מדהים, כמעט בלתי נתפס. שהרי בשנים האחרונות התרגלנו שדורטמונד היא יורגן קלופ, ויורגן קלופ הוא דורטמונד. לאחר שהוליך את הקבוצה לזכייה בשתי אליפויות ובגביע ולהופעה בגמר ליגת האלופות, הוא הפך לאליל, קדוש ומשיח בעת ובעונה אחת. גם בעיני האוהדים וגם בעיני ההנהלה של בורוסיה.
לפני שנה ושנתיים, אחרי ההצלחות הגדולות שלו, החלו, באופן טבעי, שמועות בקשר למעבר שלו לאחת הקבוצות הגדולות והעשירות של אנגליה או ספרד. כי זה מה שקורה בדרך כלל. התגובה של קלופ הייתה אופיינית לאיש וכמובן שזיכתה אותו בעוד מנות של הערצה: הוא האריך את החוזה שלו עד 2018.
כן, יורגן קלופ קשר את גורלו בגורל הקבוצה לחמש שנים נוספות, גם כאשר היה ברור שבריאל מדריד, ברצלונה, מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד או צ'לסי, הוא היה מרוויח הרבה יותר כסף. הצהרת נאמנות גדולה יותר מזו אי אפשר היה לקבל.
רק שעכשיו כבר לא בטוח שהוא ישלים 10 שנים בדורטמונד, אליה הגיע ב-2008 ותוך זמן קצר הפך אותה לאחת הקבוצות המרהיבות והמרעננות ביותר בכדורגל העולמי. אבל שלא יהיו אי הבנות, את העונה הזו הוא ישלים. כשקלופ מדבר על אחריות, הוא מתכוון לכך. הוא מרגיש שזו בעיקר אשמתו שהקבוצה הידרדרה למצב כל כך מסוכן, והוא מרגיש מחויב לעשות כל מה שניתן כדי לחלץ אותה ממצוקתה.
מה יהיה בעונה הבאה? אף אחד לא יודע וזה גם לא רציני להתייחס לכך עתה, לפני שהעונה הגיעה אפילו למחצית הדרך. אבל אי אפשר להתעלם מדבריו של קלופ לא מכבר, על כך שהוא רואה את עצמו מאמן בעתיד בפרמייר ליג. נכון, הוא לא נקב בתאריך יעד ומקורביו דאגו להבהיר שמדובר בכל מקרה בעתיד הרחוק. אבל לאור המצב הנוכחי, אף אחד לא יתפלא אם זה יקרה כבר בעונה הבאה.
בואו נאמר את האמת: אף אחד הרי לא מאמין שדורטמונד תרד לליגה השנייה. היא יותר מדי טובה מכדי שקטסטרופה כזו תתרחש. מצד שני קשה להאמין שהיא תצליח לסיים במקום הרביעי (על למעלה מזה בכלל אין מה לדבר) כדי שתוכל לשחק גם בעונה הבאה בליגת האלופות – למרות שמדובר כרגע בפער של 10 נקודות. וזה לא פער בלתי אפשרי לסגירה, כשנותרו עוד 21 מחזורים לסיום העונה.
בלי השתתפות בצ'מפיונס ליג, לא רק שההכנסות של דורטמונד ייפגעו באופן דרמטי, גם יהיה בלתי אפשרי לשמור על הכוכבים הגדולים, כמו מרקו רויס, אילקאי גנדוגאן ואחרים.
באשר לרויס מוכרחים לומר, שגם אם דורטמונד הייתה עוברת עונה מצוינת, עדיין סביר להניח שהוא היה עוזב בסוף העונה, בדיוק כמו שעשו זאת לפניו מריו גצה ורוברט לבנדובסקי. כי דורטמונד, למרות ההצלחות בארבע העונות האחרונות, לא נמצאת בטופ של אירופה מבחינת היכולות הכלכליות. אין לה בעל בית מיליארדר וגם לא את העושר והעוצמה שצברה באיירן מינכן.
המצב של דורטמונד חדש ומפתיע עבורה, אבל ההיסטוריה של הליגה הגרמנית מלאה בדוגמאות של קבוצות שחוו נפילה דרמטית דווקא אחרי שנים גדולות. נירנברג ירדה לליגה השנייה ב-1969, עונה אחרי שזכתה באליפות. באייר לברקוזן, שהגיעה לגמר ליגת האלופות ב-2002, בעונה שבה החמיצה רק במעט את האליפות, כמעט וירדה עונה לאחר מכן. היא סיימה במקום ה-15 בטבלה.
אבל כל זה עדיין רחוק. כרגע הדבר החשוב ביותר זה להוציא את דורטמונד לדרך חדשה ולחלץ אותה מהמקום האחרון בטבלה. השאלה הגדולה היא, איך עושים זאת?
על הנייר יש לדורטמונד קבוצה מצוינת, וגם כיום ולמרות המצב הנוראי, בכל הבונדסליגה רק לבאיירן מינכן יש סגל עמוק ואיכותי יותר. הבעיה הגדולה כרגע היא פסיכולוגית, או ליתר דיוק חוסר הביטחון של השחקנים, מה שמתבטא בסף שבירה נמוך ובטעויות קשות בהגנה.
נגד פרנקפורט, דורטמונד ספגה כבר אחרי 5 דקות, ומאותו רגע השחקנים נראו המומים ואובדי עצות. זה קרה גם במשחקים מול פ.צ קלן והאנובר, כשנעשו טעויות הגנתיות קשות בדקות שאחרי הספיגה.
"מאחר ואנחנו לא יכולים לסמוך על התקווה שלא נספוג עוד ושלא נצטרך להגיב למצב שבו אנחנו בפיגור, היו לי הרבה שיחות עם השחקנים, כדי שבפעמים הבאות הם ידעו מה לעשות", אמר קלופ. ובדבריו אלו בעצם הודה: יש לנו בעיה מנטלית קשה.
קלופ לא נקב בשמות, אבל אחד השחקנים החלשים ביותר העונה הוא הבלם הסרבי, נוון סובוטיץ'. האיטיות שלו איפשרה לאלכס מאייר מפרנקפורט להבקיע את אותו שער מוקדם. וזו לא הייתה הטעות הראשונה של סובוטיץ' מאז שחזר לשחק, אחרי היעדרות של כמעט שנה בשל פציעה. לסובוטיץ' היו לא פחות מ-16 מסירות לא מדויקות במשחק הזה.
השער השני של פרנפורט היה בכלל תוצאה של קומדיה של טעויות מצידם של מגן הרכש מפרייבורג, מטיאס גינטר, והשוער רומן ואיידנפלר. חאריס ספרוביץ' ניצל את אי ההבנה בין השניים, הבקיע וקלופ רטן על "עוד חומר גלם למופע האימים".
הבעיות הן בעיקר בהגנה, אבל גם ההתקפה, שכבשה רק 14 שערים ב-13 משחקים, חורקת. כשמריו גצה "בגד" ועבר לבאיירן מינכן, דורטמונד הצליחה להתגבר על חסרונו. אבל על עזיבתו של רוברט לבנדובסקי, מלך שערי הקבוצה בעונות האחרונות, היא לא התגברה עדיין וספק אם זה יקרה בעתיד הנראה לעין.
צ'ירו אימובילה, מלך השערים בליגה האיטלקית בעונה שעברה, שנרכש מטורינו ב-19.5 מיליון יורו, לא מצליח למצוא את עצמו. שני שערי ליגה ב-13 מחזורים זהו מאזן עלוב למדי. ולא שהחלוצים האחרים מבקיעים בצרורות. אדריאן ראמוס הקולומביאני, שהגיע מהרטה ברלין בעבור 11 מיליון יורו, כבש גם הוא שני שערים בלבד.
בינתיים האכזבה הגדולה ביותר היא דווקא משחקן שזו כבר עונתו השנייה בקבוצה, הקשר הארמני הנריק מחיטריאן, שעדיין לא הצליח להבקיע העונה ולו שער אחד בליגה. 28 מיליון יורו שילמה דורטמונד לפני שנה וחצי לשחטאר דונייצק עבור מחיטריאן, שהגיע על תקן היורש של גצה.
העונה הראשונה שלו הייתה נהדרת. הוא היה אחד השחקנים הטובים בליגה. הוא הבקיע 13 שערים ובישל עוד 9. לאף אחד לא היה ספק שזו רק ההתחלה והוא רק יילך וישתפר. בפועל קרה בדיוק ההיפך. בינתיים מחיטריאן הוא השחקן עם הכי הרבה בעיטות לשער העונה מבלי להבקיע – 29 במספר.
ויש גם את הפציעות. המשמעותית ביותר היא כמובן של מרקו רויס, הכוכב הכי גדול של הקבוצה. רויס נפצע בשלהי העונה שעברה, החמיץ את המונדיאל ואת האפשרות להיות אלוף עולם. מי שזכה לבסוף בתהילה היה דווקא חברו הטוב, מריו גצה, שהבקיע את שער הניצחון בגמר מול ארגנטינה.
רויס חזר בתחילת העונה, אבל לרוע מזלו ולרוע מזלה של דורטמונד, נפצע שוב. זה היה במשחק מול פאדרבורן לפני שבועיים והוא אמור לחזור רק אחרי פגרת החורף, בסוף ינואר.
הערב דורטמונד מארחת את הופנהיים במשחק שבו היא חייבת לנצח כדי להתחיל ולצבור מחדש ביטחון. הופנהיים מדורגת במקום ה-7 בטבלה והיא קבוצה טובה, אבל ההגנה שלה ספגה 14 שערים בארבעת המשחקים האחרונים. כלומר, זו קבוצה שדורטמונד חייבת להבקיע מולה.
וביום שלישי דורטמונד תארח את אנדרלכט במחזור השישי והאחרון בשלב הבתים של ליגת האלופות. את העלייה לשמינית הגמר דורטמונד כבר הבטיחה, למרות ההפסד 2:0 לארסנל לפני שבועיים, ותיקו יספיק כדי לסיים במקום הראשון בבית. במילים אחרות, זה יהיה משחק שבו לא יהיה על דורטמונד לחץ, מה שאמור לאפשר לה לשחק כדורגל משוחרר.
דידי המאן, כוכב העבר הגרמני, ששיחק גם בליברפול ומפרשן את משחקי הבונדסליגה ברשת "סקיי" האנגלית, אמר בשבוע שעבר: "פשוט אסור להם להיכנס לפאניקה. הביטחון שלהם נמצא עכשיו על הרצפה, אבל ניצחון או שניים יכולים לשנות את המומנטום. ואז המצב של דורטמונד ייראה שונה לגמרי כשהיא תגיע לפגרת החורף".
יורגן קלופ מפנטז כרגע על שני ניצחונות בית רצופים, האחד על הופנהיים והשני על אנדרלכט. אם זה יקרה, כך הוא מאמין, הביטחון העצמי יחזור לשחקנים, האוהדים יחזרו לעודד ולא ישרקו בוז, ויהיה ניתן להציל את העונה. לפחות באופן חלקי.
החשש הוא שהמשבר הוא כל כך עמוק, שהפאניקה כבר השתלטה על כל חלקה טובה בקבוצה, ושהרע מכל עוד לפניהם. אף אחד לא רוצה להאמין שיכול להיות יותר גרוע מהמצב הנוכחי.
אבל בינינו, אם לפני שלושה חודשים מישהו היה אומר שאחרי 13 מחזורים בורוסיה דורטמונד תהיה במקום האחרון בטבלה, לא היו מסתכלים עליו כעל מטורף?
לפנייה לכתב/ת 
