משחקי המגזר הערבי

תעשיית פיתוח המשחקים הישראלית החלה לעשות את צעדיה הראשונים במהלך ארבע השנים האחרונות. אמנם היא קטפה כבר מספר הישגים, למשל המשחק Splatter שהשתלב בקונסולת ה-Xbox 360, אבל יש לפניה עוד דרך ארוכה  להשתלבות בעולם. מאחוריה מתפתחת לה בשקט תעשיית משחקים נוספת - תעשיית משחקים שקהל היעד שלה הוא המגזר הערבי.

במסגרת הכנס השנתי של עמותת גיימאיז, ארגון ללא רווח שמטרתו לאחד ולקדם את כלל מפתחי המשחקים בארץ תחת קורת גג אחת, שנערך אתמול (ה') במרכז ווהאל בבר אילן, התקיים פאנל ראשון מסוגו שהעניק במה למפתחים מהמגזר להשמיע את קולם וסיפק הצצה נדירה עבורנו לשוק המשחקים הערבי.

שלושה נציגים השתתפו בפאנל: האנס שאקור, מייסד חברת Mobile Monday Nazareth ומייסד שותף של ארגון Games for Peace שמטרתו ליצור שיח בין בני נוער באיזורי סכסוך באמצעות משחקים שדורשים שיתוף פעולה; חסן אבו-שאלי, מתכנת, מנטור למפתחים צעירים ויזם שמקדם את סצינת ההיי-טק במגזר הערבי; וג'אפר סבח, ששואף לפתח פלטפורמה חינוכית לילדים במזרח התיכון שתעניק להם את הכישורים הדרושים להצליח במאה ה-21.

מימין: סבאח, אבו-שאלי ושאקור( צילום: עדי פרל)

כמה אנשים במגזר עוסקים בפיתוח משחקי מחשב?

"זו קהילה שמונה 1,000 איש", עונה שאקור. "זו עדיין סצנה בתהליכי התפתחות בתוך החברה הערבית בישראל. נכון להיום אין סיפורי הצלחה בולטים, אבל היו ניסיונות מעניינים".

שאקור מספר בהמשך על כמה ניצנים ראשונים של ניסיונות כאלה לפיתוח משחקים במגזר הערבי בארץ: הדוגמה הראשונה הייתה Spermania, משחק שפותח ברמאללה ומספר על מירוץ של זרע להפרות את הביצית, אך בסוף המשחק צונזר ב-App Store; הדוגמה השנייה הייתה המשחק "יוסוף", שפותח שנה שעברה בנצרת במסגרת האקתון, אירוע בו מפתחים, מעצבים ושאר בעלי מקצוע רלוונטיים חוברים יחד כדי ליצור פרוייקטים שישתתפו בתחרות. "יוסוף" מספר על דג בודד בים המלח ששומע על דגיגה בכנרת שרוצה להכירו, לכן הוא יוצא צפונה בריצה סטייל Temple Run כאשר במקביל יורים עליו מצד אחד והוא נרגם באבנים מצד שני. יש כאלה שמפרשים זאת כאנלוגיה לשני הצדדים של גדר ההפרדה ודרך מקורית להעביר במשחק סיפור על קונפליקט אתני. "יוסוף" זכה בתחרות של אותה שנה.

אבל לא תמיד החברה הערבית בארץ מקבלת את המקצוע החדש בזרועות פתוחות. אמנם מצד אחד יש כאלה שרואים ביצירה גאווה גדלה, אך מצד שני לא חסרים מי שמעדיפים לנקוט בגישה שמרנית ולאסור לחלוטין על עיסוק בתחום.

"יש כאלה עדיין עם החשיבה המסורתית", מסביר אבו-שאלי. "זו בעיה לא רק במשחקים אלא ביזמות בכלל. גם אם סיימת תיכון ויש לך רעיון אוסרים עליך ואומרים קולג' וחתונה, המסלול הסטנדרטי בחברה. אני מקווה שזה ישתנה עם הזמן".

"עד לפני חמש שנים התגובה הייתה 'השתגעת?!'", מוסיף שאקור בחצי חיוך.

מתברר כי המגזר הערבי בישראל אינו אי בודד במזרח התיכון. לפי דברי חברי הפאנל, העולם הערבי במזרח התיכון הוא שוק עצום שעוד נמצא בתהליכי גדילה. כמה מדינות מרכזיות שצויינו הן דובאי, סעודיה וירדן, כשהמפתחים אצל האחרונה זוכים לתמיכה רחבה מצד בית המלוכה הירדני.

"סעודיה היא באמת מקרה מעניין, היא שוק עצום", מסביר שאקור. "זה נובע ממקום מסויים שאין שם תרבות פנאי: הדבר היחיד שיש לבנים זה כדורגל או קניון. אין בתי קולנוע מכל מיני סיבות חברתיות. יש הרבה זמן וכסף לא מנוצלים שהם מעדיפים לבזבז אותו על משחקים כי לכל אחד יש טאבלט או סמארטפון". מצד שני, לא כל העולם הערבי הוא מקשה אחת. יש מדינות בהן חדירת המובייל לשוק היא בקושי 30 אחוז, ובכל מקרה יש להיזהר מאוד מתכנים שקשורים ליחסים שבינו לבינה, להימורים ולאלכוהול.

"מנסים לכמת את הרווחים בשוק הערבי", אומר סבח, "והערכות מדברות על 300 מיליון דולר שווי שוק. לפני כמה שנים זה לא היה קיים. סעודיה היא הצרכן הכי גדול של אפליקציות. אנשים מחפשים תוכן כי אין מספיק בעולם הערבי".

נחמד לדעת שהעולם הערבי מנסה להדביק את הפער הטכנולוגי בינו לבין המערב, אבל למה אנחנו לא שומעים על כך מילה? "יש דוגמאות למשחקים עצמאיים שצברו מיליוני הורדות", אומר אבו-שאלי, "אבל הם לא זוכים לחשיפה".

יש לצעירים במגזר הערבי בכלל מקום ללמוד את התחום?

"מקום פיזית עדיין אין לצערנו", עונה סבח. "האינטרנט הוא המקור המרכזי ללמידה. אנחנו מקיימים עם תלמידי תיכון מפגשים של יום שלם בו מתכנתים דברים. יש פוטנציאל, צריך רק למצוא אותו".