שקנאי המק-מקל: האתגר החדש של גל מקל
גם כשניסו לדחוף אותו אחורה או למשוך החוצה, הרכז הישראלי הוכיח שיש בו מה שדרוש בכדי להישאר בלופ האינסופי של ה-NBA. הוא מסוגל ללמוד, להתפתח ולהסתגל. בניו אורלינס הוא יצטרך בעיקר למסור. שרון דוידוביץ' על הבית החדש של הרכז הישראלי, וזכרונות מ"הרצועה"
"תנו לי לספר לכם סיפור", אמר סולומוניקו (השלישי, כמובן), איל הספנות הישראלי, בפאתוס מעורר השראה כשהוא משליך את העששית על השולחן: "זה היה קיץ סגרירי. הגלים טולטולו את הספינה והים בוגדוני. שטני בירקון עם יד ימיני קונדופוני, ומעלינו עף לו שקנאי המק-מק, מנסה למצוא את מקומו בשלווה".
וכך הצליח יובל סמו האדיר, בדמות הבלתי נשכחת מהתוכנית הבלתי נשכחת לא פחות - "הרצועה" - לתאר בציוריות את שאירע בקיץ-סתיו 2014 לגל מקל - שחקנם החדש של הפליקנס, הלא הם "השקנאים".
היינו גם יכולים לקשר את התכונות החייתיות של השקנאי, לאלה של מקל. להאניש את העובדה שהם שחיינים וצוללנים מעולים. זאת אומרת, שלמרות המבנה הפיזי הלא סטנדרטי שלהם (כמו מקל ב-NBA, הבנתם?), הם מסוגלים לדחוף קדימה, אפילו אם הזרם דוחף אותם אחורה. הם יכולים להיכנס למעמקים, גם אם כוחות טבע מושכים אותם למעלה והחוצה. יושב בול על מקל.
אבל אנחנו מעדיפים לצטט את סולומוניקו...
אני תפקידי, לסדר לך את הגבה
אחרי הופעות מוצלחות בליגת הקיץ, פרידה כואבת ומפתיעה מדאלאס רגע לפני פתיחת העונה וחוסר המזל עם אינדיאנה, נדמה שהרכז הישראלי מצא את הסיטואציה המתאימה עבורו. קבוצה צעירה ואיכותית עם קו אחורי פצוע ובעייתי, שמשוועת למישהו מהספסל שימסור. קודם כל למסור, בדיוק כפי שעשה לפנות בוקר עם 6 אס' ב-11 דקות.
הכדורסל הגיע לניו אורלינס בתחילת שנות ה-70, תחת השם "ג'אז" (כיאה למולדת הג'אז) לפני שעברו ליוטה (לה אין קשר לבד יוטה), עם קבוצה לוזרית וכוכב מנצץ אחד בשם פיט מארביץ'. גם היום המצב דומה, עם מועדון מפסיד ושחקן אחד ענק, אבל קיימת תחושה של רנסנס (שנים אחרי העזיבה של כריס פול לקליפרס).
רנסנס שסובב סביב אנתוני דייויס, הבחירה מספר 1 בדראפט 2012 שהופך בימים אלה למפלצת כמותה הליגה לא ראתה הרבה זמן. כזה שמחזיק בממוצעים פסיכיים של 25.2 נק', 11.5 ריב', 3.1 ריב' בהתקפה, 3.1 חס', 2.3 חטיפות ויכול בכל ערב נתון לרשום מספרים של 5-10-10-30. וזה עוד לפני שהוא הופך לאחד השחקנים הכי גדולים בליגה בעשור הקרוב.
כמו שעומרי כספי סידר בסרטון המפורסם לדמרקוס קאזינס, הסנטר המצוין של סקרמנטו, את מגן הזיעה , כך גם אפשר לדמיין את גל מקל יושב על הספסל ומסדר לדייויס את הגבה. עם פינצטה. אבל הסנטר לא באמת צריך את זה, הוא רק רוצה שמישהו ימסור לו. וכאן בדיוק הבעיה של ניו אורלינס.
הרכז הראשון ג'רו הולידיי מספק מספרים נאים לחלוטין עם 15.3 נק' ו-6.5 אס' ב-34 דקות, טייריק אוואנס מתפקד לעיתים כרכז חלופי ורושם 6 אס' למשחק, אבל מעבר לשניהם - הקבוצה חסרה שחקן שינהל את משחק ההתקפה.
לפליקנס קו אחורי פצוע (ללא אריק גורדון החסר) ובעייתי. שני הרכזים הנוספים, אוסטין ריברס וג'ימר פרידט, לא מהווים תחליף להולידיי. הראשון עם 2.2 אס' בלבד למשחק ולא ממש מצליח לספק את המאמן מונטיי וויליאמס, השני קלע מצוין, אבל רק זורק וזורק. ולכאן בדיוק נכנס גל מקל.
תמסור היא אמרה לי תמסור
אוהדי ניו אורלינס לא ממש נפלו מהכסא עם הישמע דבר ההחתמה של מקל. "תעירו אותי כשמשהו מעניין קורה", כתב גולש באחד הפורומים ואילו אחר הסביר שמקל הוא "שחקן סולידי, אבל בעיקר בחור יפה". וזה עוד לפני שראו את חברה שלו, דניאל סימס.
ואכן, אולי כאן זה מקבל כותרות ראשיות, אבל במימדי ארה"ב או NBA, זו "ידיעת סתימה" בעיתונים. זו לא החתמה שתשנה עונה ולא תעשה את ההבדל במאבק העיקש של ניו אורלינס על מקום בפלייאוף המערב הקשוח. מקל הגיע כשחקן ה-15 בסגל. הוא לא אמור להפוך לכוכב וגם לא לצלע המשלימה של דייויס בדרך ל-"שאק-קובי" הבאים. אבל הוא כן נכנס לאתגר המתאים על מידותיו.
אמנם הוא רשם רק 2 אס' למשחק בעונה שעברה, אבל אם בודקים את הסטטיסטיקה על כל 36 דקות, זו שמתארת בצורה מציאותית יותר את התרומה של שחקן, מקל החזיק בממוצע של 7.5 אס' - מה שמיקם אותו בעשירייה הראשונה בליגה.
אכן, הוא היה פצוע, קיבל מעט דקות (9.4) ורשם רק 31 משחקים, אבל ההחתמה האחרונה וההתעניינות ממספר קבוצות בחודש האחרון מוכיחים דבר אחד - מקל הצליח לעשות לעצמו שם. לאו דווקא בגלל ה-2.4 נק' ו-2 אס' למשחק, אלא דווקא בגלל מה שהביא לקבוצה ולמגרש האימונים. שם של שחקן שעובד קשה, אינטיליגנטי שמסוגל ללמוד, להתפתח ולהסתגל.
מילת המפתח עבורו תהיה העונה "solid". האחוזים הרעים משלוש (25%), הקליעה הלא מאיימת והאיטיות היחסית, פוגעים בו. יהיו משחקים בהם לא ישחק, משחקים של דקות בודדות ומשחקים של צ'אנסים שחייבים לקחת. 2-3 האלי-הופים במשחק לדייויס, ודברים יתחילו להסתדר. רק שישמור על סולידיות.
את המוזיקה הזו הולך מקל לשמוע הרבה בערבי הג'אז בניו אורלינס
3 היעדים של מקל
בכל מקרה, זו הייתה ההחלטה הנכונה. לניו אורלינס, אבל בעיקר למקל. ההחלטה הנכונה עבורו לחכות ולהמתין, למצוא את הפרצה המתאימה בלופ האינסופי שמביאים עמם החיים ב-NBA, רק כדי להיכנס שוב למעגל ולהתחיל להסתובב, מבלי להסתחרר ולהיפלט החוצה. למרות האכזבה וחוסר המזל בקיץ, מקל נטרל את רעשי הרקע על חזרה למכבי ת"א או לכסף גדול באירופה, כדי להוכיח שחלומות הם דבר בר השגה. והם לא בשמיים, אלא במולדת הג'אז.
כעת ניצבות בפניו 3 נקודות יציאה חשובות: 10 בינואר - אם יצליח להרשים עד אז, החוזה שלו מובטח לעונה הקרובה. סוף העונה - אם ירשים, הקבוצה תממש את האופציה עליו לעונה נוספת. סוף הקריירה - אם ימשיך כך עד אז, ישים חותמת סופית על היותו ספורטאי ישראלי מזן אחר. כזה שהפך ל"שקנאי". שקנאי המק-מקל.
אוהבים NBA? הצלחות של ישראלים? עקבו אחר עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ' , או הצטרפו לעמוד הפייסבוק "אוי דוידוביץ'"
סולומוניקו מספר על "גל מקל"