מחקר: 1 מכל 8 ילדים דיווח על אלימות חמורה

אחד מכל שמונה ילדים ובני נוער דיווח על אלימות חמורה ומתמשכת שכוונה כלפיו (אונס, מעשה מגונה בכוח או התעללות פיזית או רגשית או הזנחה מתמשכת במטרה לפגוע). כך עולה ממחקר שראשיתו פורסמה אשתקד, ואילו היום (א') פרסם המרכז לחקר החברה באוניברסיטת חיפה נתונים חדשים מתוכו.

פרופסור צבי איזיקוביץ' ופרופסור רחל לב-ויזל ערכו מחקר ארצי רחב היקף בשלוש השנים האחרונות, בהשתתפות כ-10,500 ילדים ובני נוער יהודים וערבים בני 17-11 מכ-250 בתי ספר ברחבי הארץ. מטרת המחקר היא לבחון את היקף תופעת ההתעללות והפגיעה בילדים ובני נוער בישראל.

הנתונים על אודות ההתעללות נאספו מהילדים עצמם, לא ממקרים המדווחים לרשויות. רוב השאלות שאליהן התבקשו הילדים להתייחס עסקו בפגיעות בתוך המשפחה או בפגיעות של מבוגרים כלפי ילדים. רק מיעוט השאלות עסקו בפגיעות בין ילדים.

במחקר שיוצג מחר בוועדת החינוך של הכנסת נמצא כי כ-15% דיווחו על אלימות פיזית, 13.7% דיווחו כי חוו אלימות פיזית חמורה מתמשכת הדורשת לעתים טיפול רפואי. כמחצית (46%) מהילדים ובני הנוער שנפגעו מאלימות מינית דיווחו כי חוו אלימות מינית חמורה ומתמשכת.

כ-11% דיווחו על הזנחה פיזית, ומחצית מהם דיווחו כי הייתה זו הזנחה מתמשכת ומכוונת שנגעה למניעת צרכים יסודיים כגון אוכל, טיפול רפואי או ביגוד. 

כ-30% מהילדים ובני הנוער דיווחו שנפגעו מהתעללות רגשית. עשירית מהם סיפרו על התעללות מתמשכת, הבאה לידי ביטוי בחזרתיות, שיטתיות ומתוך כוונה לפגוע.

אחד מעשרה ילדים היה עד לאלימות בביתו. חמישית מהם דיווחו כי מדובר באלימות מתמשכת וקבועה בין בני המשפחה. עוד עלה מהמחקר כי יותר בנים נפגעו בכל סוגי האלימות, למעט חשיפה לאלימות במשפחה. עם זאת, לא נמצא הבדל בדיווח על פגיעות מיניות בקרב בנים ובנות.

החוקרים ציינו כי ילדים ובני נוער ערבים דיווחו על חשיפה רבה יותר לאלימות, בכל רמת חומרה ובכל סוגי הפגיעות, מאשר ילדים ובני נוער יהודים. עם זאת, בהתייחס לפגיעות שדווחו כי אירעו בשנה האחרונה, נמצא שילדים ובני נוער יהודים נפגעו מינית יותר מילדים ובני נוער ערבים.

והיכן נמצאת המדינה? גם כאן הנתונים מטרידים. רבע מהילדים ובני הנוער דיווחו כי על אף התכניות הקיימות, הם לא יודעים למי לפנות כדי לדווח על אלימות. מרביתם מעדיפים לא לפנות לגורמים מקצועיים. ואולם בחברה הערבית הילדים רואים במורים גורם שניתן לפנות אליו, בניגוד למתרחש בקרב היהודים.

לדברי פרופ' צבי איזיקוביץ', האלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל שכיחה ביותר גם יחסית למדינות מערביות אחרות, בעיקר בפגיעות מיניות והזנחה. "לא מדובר רק בילדים בסיכון, אלא בבעיה חברתית המקיפה את אוכלוסיית ילדי ישראל

כולה. ההתמודדות עם הנושא מצריכה היערכות כוללת. במקום להתמקד בטיפול בבעיות נקודתיות צריך לגייס את כל המערכות ולפעול ברמת הקהילה", אמר.

פרופ' רחל לב-ויזל הדגישה כי הממצאים החמורים מחייבים את הממשלה, הכנסת וכל הגופים הרלוונטיים לא רק לדון באלימות כלפי ילדים ובני נוער, אלא גם להתחיל לפעול. "משרדי הממשלה והגופים הנוגעים בדבר חייבים להעלות את המודעות לפגיעה בילדים, ובמקביל להביא לשינוי ערכים על-ידי הקמת רשות לאומית למניעה וטיפול באלימות כלפי ילדים ובני נוער", אמרה. היא הוסיפה כי במחוז צפון של משרד החינוך יחל פיילוט שמתרגם את מסקנות המחקר לעידוד התערבות של מורים ודיווח של ילדים.