הקבוצה הצולעת של נתניהו

אם הליכוד היה קבוצת כדורגל ובנימין נתניהו היה המאמן, אפשר היה לומר ששחקני הספסל שלו הם הטובים בליגה. מי לא נמצא שם, בחדרי ההלבשה של נתניהו: דן מרידור, גדעון סער, בני בגין, כרמל שאמה, לימור לבנת, מיכאל איתן ו משה כחלון. כולם ותיקים, כולם מנוסים, כולם זוכים להערכה. כולם שפויים. אלא שבניגוד לקבוצת כדורגל נורמלית, חלק משחקני הספסל הנוצצים של יו"ר הליכוד ירדו מהמגרש בריצת אמוק, פצועים וחבולים - לא מהבעיטות שחטפו מיריביהם, אלא דווקא מהמאמן עצמו. האחרים גורשו מהמגרש באמצע המשחק על ידי האוהדים, משום שהיו אלגנטיים מדי, מתונים מדי. וכיום, לכול הם מוכנים, השחקנים האלה, רק לא לשחק תחת שרביטו של בנימין נתניהו.

מי שנותר על המגרש, בשלב הזה, הם הקיצוניים הימנים והעסקנים, המאכערים של הליגה, אלה שעסוקים רוב הזמן בבחישות ובקומבינות. השטייניצים והישראל כצים. אלה שלא מוסיפים למפלגה מנדט אחד, ואם כבר הם משנים את מאזן המנדטים, אז זה לרעת מפלגת השלטון (בינתיים).

בחירות 2015 - עדכונים אחרונים:

לפיד עונה לנתניהו: איפה הייתה התוכנית שלך?

סקר: הרצוג ולבני יחד גוברים על נתניהו

ועכשיו לפוליטיקה: עם פרישתה של לימור לבנת אתמול, נותר נתניהו כמעט בודד. נכון, יש לו עדיין את העסקנים, המתלהמים, אבל כשהוא מביט לאחור הוא רואה בעיקר ריק, ואקום. ואקום באידיאולוגיה, ואקום במנהיגות, ואקום ברמה, ואקום בכל דבר. אם בעבר היה נתניהו נכס של ממש עבור הליכוד, הרי שהיום גם התכונה הזו התאיידה לה. מה שנותר זה נתניהו, שרוב ראשי המפלגות בכנסת מחפשים לגרש אותו מלשכת ראש הממשלה, ומפלגה שעם "כוכביה" אפשר לשחק בעיקר בליגה למקומות עבודה.

לימור לבנת. פרשה אתמול(צילום: עידו ארז)

גדעון סער והילד. עומד להכריע אם לחזור ולהתמודד מול נתניהו(צילום: מוטי קמחי)

כרמל שאמה הכהן. עוד שחקן שבחר לפרוש(צילום: גיל יוחנן)

במו ידיו גירש נתניהו את מיטב בניה של המפלגה, שכיום היא רק צל חיוור של הליכוד המפואר של פעם. הוא עשה להם את המוות, השתמש וזרק, נטל מהם את החיוך, ניצל אותם כשהיה זקוק להם, ושכח אותם דקה אחרי. לא פלא שהם עוזבים. סער ולבנת ראו, למשל, איך התנהג יו"ר הליכוד לאחד, ראובן ריבלין. איך עשה הכול כדי שיפסיד בבחירות לנשיאות המדינה, איך עבד נגד ריבלין וסער כדי לנסות להמליך נשיא אחר שאינו מהליכוד. וכך - בזה אחר בזה, כולם מתרחקים מנתניהו כמו מצרה. מי שנוטש היום את הליכוד עושה זאת כי הוא מאס בהתנהלות של ראש הממשלה, מאס בתרגילים הריקים מתוכן ובחוסר המנהיגות שמלווה את הקדנציות האחרונות.

בזה אחר זה עזבו בכירי התנועה את שורות המפלגה, ובצאתם טרקו מאחוריהם את הדלת. וכשהם בחוץ, חמוצים ועצובים, הם נושמים לרווחה ומבכים את מה שהיה פעם הליכוד של פעם: ערכי, אידיאולוגי, ליברלי, דמוקרטי. על חורבות אותה מפלגה

 בנה נתניהו אי של השתוללות אנטי-דמוקרטית, מפלגה שנעה ונדה בין הקפריזות של יושב הראש, שמוכן לסכן אפילו את מעמדה הבינלאומי של ישראל למען עוד קול ועבור עוד מנדט שיבוא מן הקצוות הימניים של המערכת הפוליטית.

הליכוד של נתניהו נראה הערב כמו קבוצה בקריסה: האוהדים נוטשים את היציעים למען קבוצות מושכות יותר, השחקנים בורחים מהמגרש, ואלה שנשארים מוכנים לשרוף את המועדון, העיקר להצליח בפריימריז. יעלה כמה שיעלה. עם משה פייגלין, ציפי חוטובלי וישראל כץ רוצה נתניהו לעלות למגרש גם בעונה הבאה - ולהבטיח ניצחון. עם הכוכבים האלה הוא מתחייב לשחק טוב יותר ולהבקיע הרבה יותר גולים. וזה עוד לפני ההחלטה של גדעון סער אם להתמודד מול נתניהו, החלטה שעשויה לגרור את ראש הממשלה לקרב מר על ראשות הליכוד.

במצב הזה לא נותר אלא לשאול אם את כל ההבטחות שלו הוא לא הצליח לממש עם מיטב בניה האיכותיים של הליכוד, איך יצליח עם הקבוצה הצולעת שבנה במו ידיו? ככה מפסידים אליפות.