יש עבדים בישראל
הוא נמלט ממחנה עינויים בסיני ואחר כך נכלא בישראל. רבים כמותו חיים כאן ואינם מוכרים כקורבנות סחר בבני אדם. הגיע הזמן לחקיקה מתאימה
ז' נמלט מדיקטטורה שרדפה אותו בארצו בשנת 2012. הוא נתפס על-ידי מבריחים שמכרו אותו לשובים במחנות העינויים בסיני. לאחר חודשיים של עינויים, מעשי אונס יומיומיים ועבודות כפייה בחקלאות ובבניית בתים לשוביו, משפחתו הצליחה לגייס את סכום הכופר ולשחררו. כשהגיע לישראל נעצר ושהה בכלא במשך שנה וחצי. לאחר חודשים רבים שבהם סבל מסיוטים, דיכאון וחוסר תיאבון הוא פוטר מעבודתו ומתקשה למצוא אחת אחרת. הוא אינו יכול לחזור לארצו, ומתגורר בבתי מכרים עד שיתפנה עבורו מקום במקלט לקורבנות סחר.
עוד בערוץ הדעות של ynet
שליח חמאס בסופר / רולי רוזן
אין דו-קיום עם סרטן / מהדי חטאב
שני הסיפורים מייצגים זווית אחרת של תופעת הסחר בבני אדם, שעדיין קיימת בישראל של 2014. ממדיה של התופעה התגלו בתחילת שנות ה-2000. מתנדבות "המוקד לפליטים ולמהגרים" ביקרו בכלא נווה תרצה שבו הוחזקו מהגרות עבודה לפני גירוש, ופגשו נשים שסיפרו סיפור שונה מאוד מסיפורי הניצול והעושק הנפוצים של מהגרי עבודה. סיפורים על נשים שהובאו לישראל תוך הולכת שולל ונקנו ונמכרו כמו היו חפצים לתעשיית הזנות הישראלית. סיפוריהן היו רצופים אלימות, אונס ושלילת חירות בבתי בושת ישראליים.
עצם העובדה שהקורבנות היו עצורות בבית סוהר ישראלי ומיועדות לגירוש הבהירה כי יחס השלטונות אליהן הוא כאל עברייניות, ולא כאל קורבנות של אחת מן ההפרות החמורות ביותר של זכויות אדם. באותה עת לא הייתה כל אכיפה או חקיקה שאסרו במפורש על סחר בבני אדם. הנשים שנעצרו גורשו, ובתי המשפט התייחסו אל הסחר בנשים כעבירה קלה יחסית לעבירות אחרות בהן הואשמו סרסורים. כתבי אישום שהוגשו נגד סוחרים וסרסורים נסגרו בהסדרי טיעון. בעקבות פעילות של ארגוני זכויות אדם, לחץ מצד שלטונות ארצות הברית ופעילות מבורכת של חברי כנסת, חל שינוי במעמדן של הנשים - מעבריינות לקורבנות, הוטלו עונשי מאסר על סוחרי-אדם וסרסורים וכן הוקמו מקלטי שיקום. אט אט פחת מספר הקורבנות וממדי תופעת הסחר הצטמצמו.
לצד הישג זה, סיפורה של ק' מבהיר כי גם בצעדים אלה אין די, וכי יש להידרש למצבן של אותן קורבנות גם לאחר שהצליחו להיחלץ ממעגל הזנות והאלימות: רבות מהן חיות בארץ ללא מעמד חוקי, ולפיכך אינן יכולות לעבוד ונידונות לחיי עוני - כאשר חלקן אימהות חד-הוריות. בנוסף, לרוב הן אינן יכולות להרשות לעצמן טיפול רפואי או פסיכולוגי לשיקום הטראומות שעברו, מתמכרות לסמים ולאלכוהול ומצויות בסיכון גבוה לשוב ולהידרדר לזנות. האכיפה והחקיקה אינם צעדים מספיקים, ויש צורך להעניק סיוע לנשים אלה - בראש ובראשונה על ידי מעמד חוקי שיאפשר להן להתפרנס בכבוד.
סיפורו של ז' חושף את גורלה של קבוצה אחרת הנופלת קורבן בשנים האחרונות לסחר ולהתעללות. נשים וגברים אפריקנים שמנסים להימלט מסכנת חיים, דיקטטורה ומלחמות בארצם נחטפים על ידי מבריחים באזור סיני. השובים שסוחרים בהם דורשים ממשפחותיהם כופר בסכומי עתק, ומנצלים את הפליטים לעבדות מין, עבודות כפייה ועינויים אחרים בכדי להפעיל לחץ על המשפחות. הם אף מתקשרים לבני המשפחה ומשמיעים להם את זעקות יקיריהם. בני המזל שביכולתם לשלם את הכופר עוזבים את המחנות, וחלקם מגיעים בשארית כוחותיהם לישראל.
מדינת ישראל לא תמיד מכירה בניצולים אלה כקורבנות סחר, ולפיכך הם אינם זוכים לזכויות הנכללות בהגדרה זו. מעבר לכך, לנוכח הצפיפות והיעדר מקום במקלטי השיקום הקיימים לקורבנות סחר, רבים מהקורבנות החיים בקהילה אינם זוכים לטיפול רפואי הולם או להסדרת מעמדם על מנת שיוכלו לעבוד באופן חוקי.
על פי הערכת ארגוני זכויות האדם, בין 5,000 ל-7,000 ממבקשי המקלט החיים בישראל הם ניצולי מחנות העינויים והעבדות בסיני. יש לקוות כי לאחר שהחברה הישראלית הכירה בצורך לסייע לקורבנות הסחר מאירופה, היא תהיה בשלה ונכונה להכיר גם בעוולות החריפות הנעשות כלפי קורבנות הסחר מאפריקה, ולגבש חקיקה מתאימה.
הכותבת היא האחראית על המאבק בסחר בבני אדם ב"מוקד לפליטים ולמהגרים". אירוע ההתרמה השנתי למאבק בסחר בבני אדם בישראל ייערך ב-13 בדצמבר במרכז עינב בתל אביב
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
