מי אחראי על המחדל הגדול במדינה?
ללא אחריות אישית של מנהלי חברת קצא"א, שאחראית לאסון האקולוגי הכבד בערבה, לא יתנהל תהליך הסקת מסקנות שימנע את האסון הבא. עדי וולפסון שואל את השאלות הקשות על דליפת צינור הנפט
האסון אקולוגי בערבה צבע בשחור את הכותרות בימים האחרונים ואפילו הצליח להטביע מעט את המציאות הפוליטית העגומה בישראל. רבים הכשלים והמחדלים שהובילו לדליפה הבלתי נתפסת של כ-5 מיליון קוב נפט גולמי אל הערבה, ולפגיעה במגוון הביולוגי הייחודי באזור. פעולות השיקום יימשכו על פי כל ההערכות למעלה מ-50 שנה.
כתבות נוספות בנושא בערוץ הכלכלה הירוקה :
הזיהום בערבה: השיקום יימשך 50 שנה
דליפת הנפט של קצא"א: לא המחדל הראשון
מדובר בצינור חדש יחסית, ולכן מקומם החשד לדליפה כתוצאה מכשל בריתוך או מהזרמה של כמות חריגה של נפט, שהובילה לקריסה של הצינור, כפי שדווח ממקורות שונים. גם האפשרות לפגיעה בצינור על ידי כלי רכב כבד במהלך פעולת תחזוקה, מעלה שאלות קשות. שלא נדבר על השאלה היכן היו מערכות הבקרה של החברה, ולמה צריך שיזרמו מיליוני קוב נפט בכדי שהדליפה תאותר והזרמת הנפט בצינור תיפסק.
מעל לכל מרחפת השתיקה הגדולה, מהשתיקה של ראשי החברה וההודעות הראשונית והשקריות בדבר כמויות הנפט שדלפו, ועד לשתיקה של ראש הממשלה, שהיה גם השר להגנת הסביבה עד למינוי של חה"כ אופיר אקוניס כאחראי על המשרד להגנת הסביבה הבוקר, וגם שר האוצר, שהחברה תחת אחריותו, שלא אמר עדיין מילה בנושא והועיל בטובו רק היום לצאת לשטח ולהתעדכן במצב.
אבל המחדל הגדול באמת הוא בפעילות של חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א) ו"בחוק קצא"א" שמאפשר לחברה להיות כמעט מעל לחוק.
חברת קצא"א היא חברה מרכזית בתחום האנרגיה ועיקר עיסוקה העברת נפט גולמי בין ים סוף לים התיכון ואחסון שלו. החברה נמצאת בבעלות משותפת של חברות הדלק בישראל, ממשלת ישראל וממשלת איראן, כן בדיוק כך.
השותפות עם האיראנים משנת 1968 הובילה להוצאת צו שמאפשר לחברה לפעול תחת חיסיון מלא, ומאז שנת 1985 מתקיימים הליכים משפטיים בנוגע לפיצויים שתבעה חברת הנפט הלאומית באיראן ממדינת ישראל וחברות הדלק, בגין אחזקותיה בקצא"א. השילוב של הגדרת מתקני החברה כמתקנים אסטרטגיים, לצד הקשר האיראני, הקנה לה פריבילגיות מיוחדות כמו של גופים ביטחוניים, לרבות העדר פיקוח, צנזורה מפליגה על פעילותה וחוסר שקיפות.
בנוסף, "חוק קצא"א" מספק לחברה גם חסינות כלפי חוקים סביבתיים, שלא נדבר על כך שהחברה לא משלמת מסים ופעילותה, לרבות הליך מינוי המנהלים והדירקטורים או שכרם, חסויה. לכל אלה צריך להוסיף את העובדה שהחברה, שעוסקת כאמור בתחום האנרגיה, נמצאת תחת אחריותו של משרד האוצר ולא משרד האנרגיה והמים, שאמור להיות המומחה בתחום - עובדה שמאפשרת לה לנהוג בעצמאות יתר. בקיצור, מתכון אמיתי למחדל.
לא המחדל הראשון
זו לא הפעם הראשונה שקצא"א גורמת למפגע סביבתי גדול. לפני כשלוש שנים נפגע צינור נפט של החברה בשני אירועים נפרדים ובהפרש של כחודשים ביניהם במהלך עבודות תחזוקה. באותו אירוע יותר ממיליון ליטרים של דלק סילוני זרמו לאדמת שמורת נחל צין. ההליכים המשפטיים מול החברה ומנהליה דאז אף פעם לא נחשפו והתמסמסו לחלוטין. מיותר לציין שגם דו"חות מבקר המדינה בנוגע להתנהלות החברה אף פעם לא פורסמו. אתם זוכרים? צנזורה.לכן לא מפתיע שלא שמענו ממנכ"ל קצא"א או מאחד מהמנהלים על המקרה, על הטיפול, על הבדיקה או על הערכות עתידית, אלא רק הודעות דובר לקוניות ולא יותר. כי קצא"א בעצם כמעט שלא קיימת. גם לא מפתיע שללא אחריות אישית של המנהלים וללא חובת דיווח ובהעדר פיקוח אין גם תהליך נכון של הסקת מסקנות שימנע את האסון הבא.
אבל האם הפעם יכול להיות שמשהו עומד להשתנות? אולי דווקא מפני שהמערכת הפוליטית עסוקה בפוליטיקות קטנות ואין אף שר אחראי או ראש ממשלה שאכפת לו, אפשר יהיה להעמיד את קצא"א למשפט הציבור? בכל אופן המציאות הזאת ללא ספק מאפשרת לדרג המקצועי במשרד להגנת הסביבה לעשות את עבודתו החשובה והמקצועית עם פחות הפרעות ולחצים פוליטיים, לעמוד נחוש מול החברה על כל כוחותיה, ואפילו להודיע על השבתת הצינור עד שיתברר מה קרה ואיך ממשיכים מכאן.
ואולם אם הציבור הרחב, שהזדעזע מהתמונות ומהמחדלים, ישכח את הדברים בעוד כמה ימים, כנראה שהאסון האקולוגי הגדול ביותר הבא יהיה בלתי נמנע.
הכותב הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון