בית משפט אישר המתת חסד לחולה ALS

היועץ המשפטי לממשלה נדרש לעניין כיוון שסוגיה כה סבוכה מצריכה חוות דעת של נציגי המדינה. הוא הסביר כי אף שהחולה אינו עונה להגדרת "החולה הנוטה למות", יש לפעול בהשראתו של חוק זה. החוק "מבקש ליצור איזון זהיר, בין ערך קדושת החיים לבין הערך של אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים. כפועל יוצא, יוצר החוק הבחנה בין פעולה אקטיבית המביאה למותו של אדם, לבין פעולה פסיבית, מחדל (או הימנעות מטיפול רפואי), מחדל שיש בו כדי להביא לכך שהמחלה תגבר על האדם ותכריע אותו". 

בהתאם לכך, קבע היועץ המשפטי לממשלה כי אין מניעה לכך שהמבקש ימשיך להיות מחובר כל העת למכונת הנשמה, אך בה בעת תבוצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה ושל ריכוז החמצן עד ל-21% (שהוא הריכוז של החמצן באוויר הרגיל). כך לא יתבצע ניתוק ממכונת הנשמה, ובה בעת לא ייכפה על המבקש טיפול רפואי שהוא אינו מעוניין בו. 

להבדיל מעמדת היועמ"ש, על פי פסק הדין של השופט כהן הרופא שביצע את ההליך צריך לנקוט פעולות, לבצע את ההליך ולוודא מעל לכל ספק סביר שהחולה נחוש בדעתו. רק אם ישיב בחיוב כי רצונו בכך, ניתן יהיה להיעתר לרצונו. כמו כן אישר לבצע הפחתה הדרגתית לקצב ההנשמה עד למינימום וכמובן לתעדו כראוי בהתאם לנהלים הרפואיים.

החולה, שיוצג על-ידי עורכי הדין גיורא ארדינסט ואבי סתיו, סבל כמה שנים ממחלת הניוון הסופנית ובשנים האחרונות היה משותק לחלוטין למעט יכולתו להזיז את עיניו. הוא היה מרותק למיטתו, לא יכול היה יכול לדבר, לא שלט בסוגריו והונשם באופן מלאכותי. לאחרונה חלה הרעה במצבו והיה קיים חשש כי יאבד את היכולת לתקשר באמצעות תנועות העיניים.