מהבטחה להונאה בקדנציה אחת: תקציב התחבורה הציבורית

שלום לכם, חברי מעמד ביניים יקרים. איך היה לעמוד הבוקר בפקק, או להצטופף באוטובוס דחוס ומאחר? לא תענוג, אני יודע. הידעתם שבאותו זמן פחות או יותר, בחרה ממשלת ישראל הנבחרת בסיוע משרד התחבורה שלכם ובתמיכת השר הממונה, ישראל כץ, להעביר במחטף פוליטי מרשים וציני להחריד 1.8 מיליארד שקלים מתקציבי תחבורה ציבורית - בעיקר אי ביצוע הרכבת הקלה בגוש דן וויתור על הארכת מסילות הרכבת הקלה בירושלים - לטובת פיתוח כבישים ולתקציב הביטחון?

ישראל כץ. בולדוזר, בעיקר של כבישים(צילום: ששון תירם )

לא ידעתם, למרות שביומיים האחרונים הם עסקו בעיקר בכך, ממש לפני שחלון ההזדמנוות נסגר. נכון, אנשי משרד התחבורה טוענים שמדובר בכלל בכספים לפרויקטים שלא בוצעו, וגם שמדובר במהלך טכני של "העברת עודפים והרשאות תקציביות תיאורטיות שניתנו בתחילת השנה". נשמע מרשים, לא?

זה לא. למרות שניתן להניח שכך חושבים פוליטיקאים נבחרים, הציבור אינו טיפש. שהרי גם אם מדובר בתקציבים שלא נוצלו, זו לא פחות משערורייה. ממשלת ישראל הרי הצהירה בעבר כי תפנה תקציבי עתק לתחבורה הציבורית. הצהירה בצדק, שכן מוסכם על כל מי שמבין דבר או שניים בנושא, שנוצר פער עצום בין ישראל ומדינות מתוקנות בכל הנוגע לנגישות ושירות מערכות תחבורה ציבורית. ואת הפער הזה יכול לחסל או לפחות להקטין רק תקציב, הרבה ממנו.

ומה צריך להבין האזרח הפשוט מהעובדה ששר תחבורה עצמו, הנהנה להציג עצמו כבולדוזר עשייה שדבר לא עומד בדרכו, מודה שלא הצליח לממש חלק גדול מתקציבי התחבורה הציבורית? שר שדווקא הצליח להניע פרויקטים של סלילת כבישים ומחלפים ומסילות לתפארת מדינת ישראל וגזירת סרטים?

בפועל לא הצליח השר - באופן תמוה - להזיז פרויקטים חשובים כמו הקמת קווי רכבת קלה ומערכות הסעת המונים בגוש דן (למעט אוטובוס ארוך אחד), שחרור והוספת נתיבי תחבורה ציבורית, שיפור השירות באוטובוסים ועוד. ולא מדובר כאן במשאלות לב, שכן כל הדוגמאות האלה הן חלק מתחזיות והצהרות של השר כץ עצמו, שהתגלו כהבטחות סרק. לראייה, עודפי התקציב של התחבורה הציבורית מועברים ברובם לפיתוח כבישים, גם ב-2015. כלומר, כשבאמת רוצים - יכולים.

אין דרך אחרת לראות את זה. סדרי העדיפויות של הממשלה היוצאת ושל שר התחבורה המכהן, ישראל כץ, היו ועודם השקעה בפיתוח כבישים וכמובן עידוד הנסיעה ברכב הפרטי. המשמעות הישירה של מדיניות זו היא הכבדת יוקר המחיה בישראל. מעמד הביניים נדחק להשתמש ברכב פרטי בהיעדר חלופות טובות של תחבורה ציבורית מתקדמת, וכך נוספים אלפי שקלים להוצאות החודשיות של משק הבית. שלא להזכיר את העובדה שמצב תחבורתי כזה משפיע גם על שוק הדיור. הבחירה לגור קרוב יותר למקומות תעסוקה, היא אילוץ עבור רבים מאזרחי ישראל, אלה שבהיעדר תחבורה ציבורית מהירה ויעילה, חייבים לגור באזורי ביקוש כדי לחסוך בזמן נסיעה. וכמובן, השלב הבא הוא עליית מחירי הדיור כתוצאה מדרישת יתר למגורים באזורים אלה.

ממשלת ישראל ושר התחבורה כנראה לא טרחו לקרוא לעומק, או שמא סתם לא טרחו ליישם את המסמך שהם עצמם חיברו, התכנית האסטרטגית לשיפור התחבורה הציבורית בישראל ( pdf). התכנית שהפכה מאז 2012 לנייר ריק מתוכן, קובעת כי יש להוסיף מיליארדי שקלים מדי שנה לפיתוח התחבורה הציבורית על חשבון פיתוח הכבישים, כדי להדביק את הפער העצום של התחבורה הציבורית בישראל מול המצב בעולם. לפי תכנית זו, כל שקל פנוי צריך להיות מופנה לתחבורה ציבורית.

אז כתוב. בפועל, מחטף תקציבי התחבורה הציבורית שביצעה המדינה בניצוחו של שר התחבורה בוועדת הכספים, אמור לקומם כל אזרח במדינה. כל אחד, ללא קשר להעדפותיו הפוליטיות. נראה שעבור ממשלת ישראל ומרבית חברי הכנסת היוצאת, התחבורה הציבורית היא הקופה הקטנה של המדינה, במקום מנוע הצמיחה הגדול של המשק. ולא צריך להזכיר לכם מי משלם על כך את המחיר.

• הכותב הוא מנכ"ל 15 דקות , ארגון צרכני תחבורה ציבורית