דליפת המנדטים

הכותרת הראשונה קשורה לניפוץ הקולני של האשליה האנטי דמוקרטית שנוצרה בשנים האחרונות בישראל, לפיה אין לבנימין נתניהו אלטרנטיבה. המערכת הפוליטית כולה, הציבור וכך גם הפרשנים והסוקרים קבעו פעם אחר פעם כי אין בילתו, שאין לו תחליף. היו מי שהרחיקו לכת וקראו לו קינג ביבי. אך כעת נראה כי העידן הזה נגמר.

תקופת המלכים כנראה מאחורינו. לראשונה מזה חודשים, אולי אפילו שנים, הישראלים מוכנים להיפרד מהמנהיג הבלתי מעורער, מהמלך, ולתת הזדמנות למישהו חדש. למישהו הזה קוראים, נכון לעכשיו יצחק הרצוג, ויותר משהתיקו בינו ובין נתניהו מסמל את התחזקותו, הוא מסמל את החלשותו העקבית והדרמטית של נתניהו. זהו אמנם תיקו של התחזקות מסוימת מבחינת הרצוג, אך הוא בעיקר תיקו של חולשה מבחינת נתניהו. תוך כמה חודשים, ובסיוע כמה מהלכים פוליטיים וציבוריים מרים ונמהרים, הפך את עצמו בנימין נתניהו של 2014 לביבי נתניהו של 1999, זה המפוחד, הרדוף והמבודד. והציבור מגיב בהתאם.

יצחק הרצוג. מישהו חדש בלשכת רה"מ?(צילום: עידו ארז)

הכותרת השניה שמספק הסקר של ערוץ 10 הוא התיקו הפנים ליכודי בקרב הציבור הכללי. זהו נתון מדהים משום שהרבה זמן כולם פה חשבו שהמותג נתניהו חזק מהמותג ליכוד, והערב מתברר שהליכוד, ללא נתניהו בראשו, לא מפסיד אפילו מנדט. נתניהו, מר ביטחון האולטימטיבי, מר טרור, מר איראן, מר כלכלה - מר מה שלא תרצו - הוא בעיקר מר מריר. הישראלים מוכנים להצביע ליכוד, הם לא שולחים את המפלגה הזו להיות ערך היסטורי בויקיפדיה, אבל הם מאותתים לה: כדאי שתשקלו להחליף ראש. או במילים אחרות: אם תחליפו ראש לא יקרה שום דבר.

אנשי הליכוד לא אוהבים את נתניהו. הם מצביעים לו מתוך אינטרס ברור: הוא הביא, עד כה, את השלטון לליכוד. אם יהיה מישהו אחר שיודע לעשות זאת, אולי אפילו טוב ממנו (בבית הנשיא יושב ראובן ריבלין, לא מעט בזכות סער), עשויים אנשי הליכוד, בנסיבות שכאלה, לשלוח את נתניהו לפנסיה. הדרך לשם עוד ארוכה, וסער, נכון לאמש, עוד מתלבט, ומתחבט. שומע ומתייעץ. הסקר הערב נתן לו דחיפה משמעותית לרוץ, אבל ההחלטה עדיין לא נפלה.

גדעון סער. לא הכריז על התמודדות עדיין(צילום: יובל חן, "ידיעות אחרונות")

- ליש עתיד וליאיר לפיד. למרות הדרמה הפוליטית שהמפלגה הזו עברה בשבועות האחרונים, היא לא נמחקת בסקרים. הבסיס שלה עדיין איתן, היא אמנם מעלימה חצי מהמנדטים בשלב זה, אך לפיד משוכנע שבעוד חודש וחצי התמונה תהיה שונה לחלוטין. בשלב הזה עסוק לפיד בעיקר בניסיון לשכנע את לבני לא לחבור להרצוג, אלא לבוא אליו. הוא בטוח כי יחד הם יוכלו להביא יותר מנדטים, ולהחליף את נתניהו. המצב כרגע רגיש, והרצוג ולבני מקווים כי לפיד לא יפתח בירי לתוך הנגמ"ש אחרי שהאיחוד בין העבודה לתנועה יושלם, כנראה תוך כמה ימים.

- למשה כחלון ולמפלגתו המתנפחת כמו בלון מסקר לסקר. כרגע הוא על דו ספרתי נמוך, כלומר בין 11 ל-13 מנדטים והמספרים האלה משתנים. כחלון רוצה שיתייחסו אליו כאל לשון מאזניים, כאל כוח שיכריע מי ינהיג את המדינה, ולכן את עיקר המאמץ הוא ישקיע בנושאים החברתיים והכלכליים. לא ביטחון ולא שלום. רק כלכלה וחברה. תנו לי להיות שר האוצר, יאמר כחלון, ואראה לכם מה אני יודע לעשות. עם זאת, כחלון צריך להיזהר שלא להתאהב בעמימות שמאפיינת עד כה את התנהלותו הפוליטית. עד עכשיו זה היה נכון. ומעכשיו - הגיע הזמן שנשמע אותו יותר ויותר, נראה מה יש לו להציע ואיזה אנשים הוא בחר לרשימתו.

- לאשליה שעלולה להיווצר במה שמכונה המרכז שמאל הישראלי, לפיה הבחירות כבר בכיס. יצחק הרצוג פתח את קמפיין הבחירות שלו

 בבר תל אביבי צפוף ומעושן. מעוז של בליינים צעירים שבאו לעיר הגדולה כדי להתהולל ולעשות שמח. בלי לפגוע בכבודם של התל אביבים החביבים, לא בבר ברחוב בן יהודה מנצחים את הבחירות, אלא בפריפריה. בדימונה. בקרית גת. בנהריה. בצפת.