מותר להודות: יש ילד שאתם אוהבים פחות

היום אנחנו כבר יודעים שלא כל מה שסיפרו לנו נכון, ואפילו מותר להגיד בקול רם דברים שפעם אי אפשר היה אפילו לחשוב עליהם. למשל, שלא כל אחד רוצה ומוכן להיות הורה. שזה לא נכון שמהרגע שהתינוק יוצא מרחם אימו היא מתאהבת בו תכף ומיד. וגם שאימהות יודעות תמיד מה הילדים שלהן צריכים ורוצים,ואנחנו אפילו יודעים שאנחנו לא אוהבים את כל הילדים שלנו אותו דבר.

אבל יש דברים שעדיין לא ממש מדברים עליהם, לא בפה מלא ובוודאי שלא בפרהסיה. על אחד מהם נדבר היום, כאן ועכשיו. חברים, יש דבר כזה: ישנם הורים שלא מרגישים אהבה לאחד (או יותר) מילדיהם.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

עוד כתבות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

הוא לא רוצה להמשיך בחוג: להכריח או לא?

את רוצה שהוא יהיה אבא מעורב? תשחררי

הילדים של פעם באמת היו יותר מחונכים?

כן, הם אחראים עליו. כן, הם מספקים את צרכיו הפיזיים ועושים כל מה שנדרש ברמה של סיפוק צרכיו החומריים. אלא שרוב הזמן אהבה, במובן הפשוט של המילה, לא גרה שם. לעומת זאת, יש הרבה שעות ואפילו ימים בשבוע בהם הם מתביישים בו, כועסים עליו, מאוכזבים ממנו, ואפילו חושבים איך היו נראים החיים בלעדיו.

וזה משהו שלהורים, גם היום, ממש לא קל לדבר עליו ולהודות בו, אפילו בינם לבין עצמם, לבד, בחושך.

כאשת טיפול אני פוגשת לא מעט סיפורים כאלה בקליניקה שלי. שם, בחדר האינטימי והמוגן,

יהיו כאלה שישתפו אותי מיד בפגישה הראשונה בתחושות הקשות האלה, בעיניים דומעות או בשפתיים חשוקות, ואחרים שרק לאחר שהבעיה איתה הגיעו נפתרה (שהייתה שקשורה אליו, כמובן), יעזו להודות באזני שאכן כך הרגישו, זמן רב מדי, טרם הגיעו לייעוץ.

כך או כך, התחושה היא קשה עד בלתי נסבלת. המחשבה שהנה פה, בתפקיד הכי חשוב ומשמעותי של החיים שלנו, נכשלנו. בייחוד כשיש עוד ילדים בבית שאיתם זה מרגיש לגמרי אחרת.

נושא לא קל יש לנו היום, ויחד עם זאת כה חשוב. אם יש כאן כרגע ולו הורה אחד הקורא את הדברים ומזהה את עצמו בין השורות והמילים, בדיוק אליו אני רוצה לפנות ולומר לו: אתה לא לבד. זה קורה, זה מוכר, ויש גם מה לעשות עם זה.

בואו ננסה להיכנס קצת יותר לעומק ולהבין למה זה קורה, מאיפה זה מגיע ובעיקר למה זה קשור. אז הנה כמה מהמורות שיכולות לייצר קשיים באהבה:

1. ילדים לא תמיד באים לעולם בעיתוי טוב

יש ילדים שמגיעים לעולם בזמן שהוריהם-בהתהוות בכלל לא היו מוכנים לקראתם, בעיצומן של תכניות אחרות לגמרי, צעירים מדי, לא מוכנים נפשית, פיזית, כלכלית, עדיין עסוקים בלגדל את עצמם - ופתאום תינוק, עם כל המשתמע מכך: מעבר דרמטי ומהיר להורות והתגייסות רבתית לצרכי רך הנולד תוך ויתור על כל דבר אחר. שיבוש לא פשוט של החיים, שלפעמים מתגברים עליו, כי מי יכול לעמוד בפני הקסם הזה, ולפעמים - פחות. במיוחד כשצצים עוד קשיים סביב הילד המסויים הזה. אז עלולים לעלות על פני השטח גם כעסים והתחשבנויות לאחור: "לא רק שלא סיימתי את התואר בגללו ונתקעתי בעבודה המשעממת הזאת, הוא עוד עושה לי כאלה צרות...".

2. ילדים לא תמיד מיישרים קו עם הציפיות שלנו

וכן, אנחנו באים עם ציפיות להורות. לגמרי. כולנו, גם אלו שלא מודעים לכך. רצינו בת - קיבלנו בן, ולהיפך. רצינו ילד חברותי - קיבלנו נזיר מתבודד. רצינו ילדה רגועה ומנומסת - קיבלנו טום בוי שלא עוצרת באדום. הילדים שלנו לא תמיד עומדים בסטנדרטים של היופי, החכמה, הספורטיביות, החברותיות המקובלים עלינו. לפעמים אפילו באופן קיצוני, כזה שקשה לנו לעכל ולהכיל.

3. ילדים לפעמים מאוד-מאוד שונים מהוריהם

באופן כזה שלדעת הוריהם לא מייצג אותם בעולם באופן ראוי ומכבד, ואפילו מבייש. הורים ממושמעים וצייתנים, שומרי חוק וסדר מושבעים, ש"קיבלו" ילד מורד, שונא מסגרות, המסתבך דרך קבע בכל קטטה אפשרית. אמא אינטלקטואלית בעלת משרה בכירה באקדמיה ש"קיבלה" ילדה "שטחית וריקנית" לטעמה, שכל מה שמעניין אותה זו דמותה שבמראה. והנה פער שעלול לייצר ריחוק ולפגוע בתחושת האהבה.

4. ילדים לפעמים מזכירים לנו מישהו במשפחה שקשה לנו איתו

בין אם במראה או באישיות: את האח הלא-יוצלח, "הכבשה השחורה" של המשפחה, את האחיינית המפונקת והתלותית שעדיין גרה בבית הוריה בגיל 26, את ההורה השני של הילד ממנו נפרדנו ועדיין יש כעסים עליו והנה אחד הילדים דומה לו כמו שתי טיפות מים... כשקשה לעשות את ההפרדה הנדרשת זה בהחלט יכול לחבל באהבה.

5. ילדים לפעמים דומים לנו בחלקים שאנחנו מנסים להסתיר

אלו בדיוק באותם חלקים שאנו מנסים כבר שנים להסתיר בעמל רב, מעצמנו ומהעולם: פחד להתמודד עם אתגרים וסיכונים, קושי להתחבר עם אנשים שאנחנו לא מכירים וכו'. והנה מגיע ילד המציג את אותם אפיונים מבישים לראווה בפני כולם - באור יום! וזה קשה. קשה לנו לקבל את עצמנו בחלקים האלה וכמובן קשה לנו לקבל את הילד הזה שלנו.

6. אנחנו מתקשים לאהוב ילד המשויך "לקבוצה שמנגד"

בהרבה מאוד משפחות נוצרות קואליציות פנימיות: המשפחה מתפצלת לשני מחנות, כשבכל מחנה הורה וילד, אחד או כמה. במשפחה כזו, כשההורים לא בקשר כל כך טוב ביניהם, ואף עושים שימוש בילדים האחד כנגד השני, יכולה בקלות להתפתח עוינות לילד המזוהה עם ההורה שמנגד.

7. הורים לא תמיד יודעים לאהוב

יש לא מעט הורים שהם עצמם לא קיבלו מעולם אהבה בבית בו גדלו. אין להם בדיסקט זיכרון של יד מלטפת, חיבוק עוטף, מילים טובות ומנחמות ברגעים של קושי. לא צרובות בהם תמונות של שיחת נפש מרגשת מתחת לשמיכה, טיולים קסומים בטבע או מלחמת כריות מטורפת מלווה בצחוקים פרועים. מבחינתם התפקיד ההורי מסתכם בסיפוק צרכים וחינוך דידקטי. זה מה שהם מכירים ואת זה הם יודעים לתת. אהבה, על כל מה שזה אומר, היא מחוץ ללקסיקון. ומאיפה יביאו את זה עכשיו?

אז הנה, אנחנו רואים שקושי באהבה יושב על מגוון של סיבות ונסיבות. באופן טבעי כששתיים מהן או יותר חוברות להן יחדיו - הסיכוי שזה יקרה גדל עוד יותר, ובוודאי כשיש עוד ילד במשפחה (או כמה) שכן מגשימים את הפנטזיה ההורית. על הרקע שלהם הילד הבעייתי - בעייתי עוד יותר.

לפעמים זה עניין זמני, סביב שלב התפתחותי מאתגר במיוחד, למשל. לפעמים זה סיפור של חיים שלמים. בכל מקרה, חשוב לא לוותר. כי אפשר וצריך לשנות.

אז מה יעזור לנו?

1. ילדים גדולים מסך חלקיהם

וחשוב לזכור זאת. גם כשהם דומים לנו מאוד, גם כשהם נראים לנו ההיפך הגמור מכל מה שאנחנו, זה רק חלק ממי שהם. יש להם גם את עצמם, חלקים אחרים שהם הביאו איתם, וכל אחד מהם הוא תמהיל מופלא, ייחודי וחד פעמי. בן אדם נפרד ושלם שכדאי וחשוב להכיר אותו באמת.

2. התבוננו על הילדים שלכם ממקום גבוה יותר

כי באופן טבעי אנחנו כל כך מחוברים אליהם עד שהם ממלאים לנו את כל הפריים ואנו מאבדים פרספקטיבה. בקשו לשמוע מבני משפחה אחרים, חברים, גננת, מורה, איך הם רואים אותם. יש סיכוי טוב שהתמונה הרחבה תגלה לכם משהו שלא ידעתם, שלא שמתם לב אליו, ותצליחו לצאת מהסיפור הזה שבניתם סביבו.

3. לנבואות יש נטייה להגשים את עצמן

וכך גם לתיוג. ילדים שמתייחסים אליהם כאל בעייתיים - הופכים לכאלה. הם פשוט מאמינים לכל מה שהוריהם אומרים עליהם (אתם האורים והתומים) ומאבדים במהירה כל מוטיבציה להתאמץ או להשתנות.

4. רק אהבה מביאה אהבה

סליחה על הקלישאה השחוקה עד דק, אבל מה לעשות - זה נכון. תאהבו, תחמיאו, תעזרו, תשבחו על דברים טובים שהם עושים (גם אם הם מעטים מאוד) ותראו איך פתאום הם מזדקפים מלוא קומתם ומוציאים כל יום ניצן חדש לעולם. ככה זה עובד. וזה עובד.

5. הילד שהכי קשה לנו איתו - הוא המתנה הכי גדולה שלנו

הוא השיעור הכי חשוב שלנו. שאלו את עצמכם: במה הילד הזה מזכיר לי את עצמי? אחד משניים, או שהוא דומה לי בדברים שקשה לי לקבל בעצמי - וכאן העבודה שאני צריכה לעשות, או שהוא בדיוק ההיפך ממני והייתי רוצה שיהיה בי גם משהו מהדבר הזה שיש לו. והנה שוב - תזכורת למשהו שהייתי רוצה לשנות בעצמי.

ואולי הוא בא ללמד אותי מה זו אהבה? כי הוא פה והוא לא מרפה. דורש את המגיע לו. אם רק נשכיל להבין זאת יש לנו כאן הזדמנות פז להרחיב את הכלי שלנו. את היכולת לאהוב, לקבל, להבין, להקשיב. לגדול.

6. ותודה שהביאני עד הלום הרבה פעמים

הילד "הבעייתי" של המשפחה, זה שקשה לנו לאהוב אותו, הוא זה שבהתנהגותו מניף דגל אדום ומכריז: חברים, משהו לא עובד פה במשפחה הזאת! הוא זה שבזכותו הורים יאלצו לצאת מאזור הנוחות (שכבר מזמן לא כזה נוח) ולהבין דבר אחד או שניים על עצמם. הוא זה שבזכותו לעתים הם גם יגיעו לייעוץ ויעשו שינוי של ממש בחייהם - והנה כל המשפחה מרוויחה.

שלכם,

אלי

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה, מנהלת פורום הורות של מכללת הורים ראשון לציון . לאתר של אלי